טורניר כדורגל נערך לזכרו של אמיר פישר

מאות חברים, לוחמים ובני משפחה הגיעו היום (שישי) לספורטק ברעננה והשתתפו בטורניר הכדורגל שנערך לזכרו של אמיר פישר ז"ל, לוחם דובדבן שנהרג ב-7 באוקטובר בקרבות בכפר עזה.

14 קבוצות השתתפו באירוע המרגש, כאשר בגמר ניצחה קבוצת החברים של אמיר, אותם חבר'ה איתם הוא נהג לשחק כדורגל בכל יום שישי כשהיה יוצא לסופ"ש, ועל אותו מגרש.

במהלך טקס הענקת הגביע לקבוצה המנצחת, השחקנים, כולם חברי נפש של אמיר, העלו על כתפיהם את ליאור שיין, חברתו.  "טורניר אמיר", שיהפוך מעתה לאירוע הנצחה שנתי, התקיים יום אחד לפני שאמיר אמור היה לחגוג יום הולדת 23.

ההורים שרון וסיגל יחד עם יתר בני המשפחה, ובראשם הדוד עדי, עמלו בחודשים האחרונים כדי שהטורניר ייצא לפועל. מבחינתם הדרך הטובה ביותר להנציח את אמיר הייתה באמצעות טורניר כדורגל, הספורט שהוא כל כך אהב.

אמיר גדל בחו"ל, בעיקר בגאנה, שם גם החל לשחק כדורגל באופן רציני. לאחר מכן עבר לאקדמיית כדורגל בארה"ב ולבסוף נסע לצ'כיה ושיחק בקבוצת הנוער של מועדון בוהמיאנס. אבל כשהגיע לגיל 18 ‎אמיר החליט לוותר, לפחות באופן זמני, על קריירה ספורטיבית.

הוא עלה לארץ על תקן של חייל בודד, כאשר משפחתו נשארה לחיות בחו"ל. מבחינתו היה ברור שהשירות בצבא הוא משהו שלא יוכל לפספס והיה לו גם חשוב לעשות שירות צבאי משמעותי, כלוחם קרבי.
‎
עם גיוסו הוא התחיל מסלול מאתגר ביחידת שלדג ולאחר שנה וחודשיים עבר לשרת ביחידת דובדבן. הוא מייד התחבר לצוות שהיה באמצע מסלול וזכה מחבריו לצוות בכינוי ״פיש״.

לאחר שנהרג חברתו ליאור שיין כתבה בפוסט שפירסמה: "החברים לצוות היו לו כאחים. אין הרבה אנשים שיש להם את 'כל החבילה' אך לאמיר יש. ‎אדם עם לב כל כך טהור, רגיש ואכפתי חכם ואוהב. הוא היה חתיך הורס והראה אהבה בצורה שאיש לא יכול להראות".

אביו שרון אמר עליו: "המשפט שמתאר את אמיר הוא 'החייל הבודד הכי לא בודד'. הוא היה מוקף באנשים כל הזמן, אף פעם לא לבד. ילד אהוב מאוד. ‎אמיר היה מלא שמחת חיים, מצחיק חכם ושנון. הוא הספיק להיות אהוב ונאהב".

בבוקר ה-7 באוקטובר 2023 אמיר הוקפץ לכפר עזה, שם נלחם יחד עם צוותו (צוות 40) בהגנה והצלת תושבי הקיבוץ. ‎הצוות הספיק לטהר שלושה בתים ממחבלים ובדילוג בין הבית השלישי לרביעי חיכה להם מארב מתוכנן של מחבלים.

שם נפל אמיר, יחד עם מפקד הפלגה, בן ברונשטיין. אמיר נפל חודש וחצי לפני שהיה אמור להשתחרר מצה"ל, כשהתכנון היה לחזור לקריירת הכדורגל שלו. הוא תמיד אמר: "אני עוד אסגור חשבון עם הכדורגל. לא סיימתי עם זה".

לאמיר היו שישה קעקועים על גופו, המסמלים את הקרבה והקשר למשפחה, מסעותיו וחייו במקומות שונים בעולם. לכל קעקוע סיפור וסיבה משלו. הראשון הינו קעקוע משפחתי, פאזל של ארבעה חלקים המייצג את בני המשפחה הקרובה. קעקוע ששכנע את המשפחה לעשות בגיל 16. חלומו של אמיר היה להוסיף לאחר השחרור מצה"ל חתיכת פאזל נוסף עם מספר הצוות (40) בתוכו.

אמיר לא הספיק לעשות זאת, אך כל חבריו והאחים לצוות קעקעו את חתיכת הפאזל החסרה על גופם כשלושה חודשים לאחר נפילתו. כחלק מפעולות ההנצחה לזכרו המשפחה יזמה ליין של חולצות שהדפס הקעקועים של אמיר יהיה עליהן. חברת "טרמינל איקס" נרתמה לרעיון ולביצוע של הפרוייקט.