מועדון קרב

אין. זו המילה שמתארת את המצב במכבי ת"א. אין אליפות, אין גביע, אין אמון מצד האוהדים, אין דרך, אין משמעת, אין הגנה. כשצוברים את כל "האינים" האלה מגיעים לתהום כלומר לאין המפחיד ביותר – אין מועדון. מכבי ת"א נמצאת על סף התהום. והפעם באמת. כן, בשונה מבעבר. בפעמים הקודמות (והיו לא מעט כישלונות בשנים האחרונות), תמיד היה איזה "יש" אחד שנתן תקווה. בעלים חדש שהגיע או כזה שעזב (לוני הרציקוביץ', אלכס שניידר ואז מיץ' גולדהאר), מאמן חדש שאמור היה להוביל שינוי (בן שמעון, נמני, יוסי מזרחי, מוטי איוניר, ניר לוין), מסע רכש מופרע בסכומים אדירים, הנחתת שמות גדולים או אפילו שינוי קונספט מבטיח (זוכרים את מהפכת הצעירים?). הפעם, גם זה נגמר.

• אוהדי מכבי הפגינו, יצחקי ספג יריקה. אנגלידיס: "אתם לא נותנים צ'אנס"
• לעוד כתבות צבע, קליפים, בלוגים וטורי גולשים לחצו כאן לאיזור המגזין

כל שפן או טריק רגעי נשלף כבר מכובע הקוסמים במכבי ת"א (אולי חוץ מלהיעזר באורן זריף שהציע בעבר את שירותיו). המאמן לא מתכוון להישאר, הבעלים דווקא רוצה להמשיך, רכש במימדים גדולים כבר לא יגיע. 100 ימי החסד או 100 מיליון השקלים של גולדהאר נגמרו מזמן ובכלל, הבוס שנראה אי שם 2009 כדבר הכי טוב ורגוע שיכול לקרות למועדון, מתגלה כעוד מסמר בארון קבורה של המכביזם. פייר, הוא אדם נחמד אבל כנראה לא מתאים לפה. היו נפילות בעבר אבל הבעות הפנים של אוהדי מכבי ת"א מאז ההדחה בגביע ביום שלישי לא דומות לשום דבר אחר שזכור לנו מקודם. מהאוהדים הוותיקים שיושבים בשער 2 ועד לאחרון המקפצים בשער 11, כולם אבל כולם מרגישים שיורקים להם בפנים. 0ואפילו יותר גרוע, לא רואים שום סיכוי לשינוי. ההשלמה היא המצב הגרוע ביותר (בניגוד לאוהדי מכבי חיפה שיכולים להביט לעבר אופק טוב יותר למרות העונה הכושלת).

אז בזמן שאנגלידיס וגולדהאר מנסים כבר שלושה חודשים לאתר מנהל ספורטיבי (מה עם איזו מודעה באולג'ובס?) ומבטיחים שאוטוטו זה יקרה (במושגי הזמן שלהם ייתכן שזה יתרחש בשלהי העונה הבאה), החלטנו להציג תוכנית חירום להצלת המועדון. מר גולדהאר, אתה מוזמן ליישם. וכן, יש חשיבות למהירות ולדחיפות.

1. מינוי מאמן באופן מיידי לעונה הבאה. ברור לכולנו ולשחקנים שניר לוין לא ימשיך בעונה הבאה (לכן זה לא יפגע לו בסמכות) ואגב אין בעיה שיסיים את העונה הנוכחית בכבוד, אבל במכבי צריכים למנות כבר בשלב זה מישהו שיחליפו. מישהו שיתחיל לתכנן את הרפורמה לשנה הבאה. הוא צריך להתחיל כבר היום או מהבית או באימונים לצד לוין. אחרי ש"כוכבי" הקבוצה החליפו לא מעט מאמנים בתקופה האחרונה ובכלל נהנים ממעמד גבוה יותר מהבחור התורן שעומד על הקווים, רק אוטוריטה תוכל להעמידם במקום. יש רק שלושה שיזכו לפריבילגיה הזו, דרור קשטן, אלי גוטמן ואברהם גרנט. שני האחרונים תפוסים, מה שהופך את הראשון לרלוונטי ביותר.

2. מינוי מנהל ספורטיבי ישראלי והחלפת אנגלידיס. השרשרת הניהולית במכבי מביכה. זה עובד בערך ככה: כל אירוע שקורה בקבוצה צריך לעבור מהמאמן לנציג הקפריסאי, שלא מבין בכדורגל ולא מכיר את ההתנהלות בענף, ומשם לבעלים שלא מבין בכדורגל ולא מכיר את ההתנהלות בענף. רק לאחר מכן מתקבלות ההחלטות, וככה זה גם נראה. אנגלידיס וגולדהאר מחפשים כבר זמן רב מנהל ספורטיבי זר ומוכר? הם חייבים לשנות את הגישה ולמנות מישהו ישראלי, שאולי פחות נחשב בראיה בינלאומית אבל מכיר את הליגה שלנו, את השחקנים, ואת מנטאליות הישראבלוף. יש לא מעט שיסכימו לקחת את המשרה הזאת, תסמכו עלינו. גם נציג הבעלים חייב להיות אחד כזה שמחובר לקליקה המקומית. אחד שיוכל לנגב חומוס עם דמאיו ולסכם עם ג'קי. מישהו שיודע לערבב ולהתערבב, שמכיר את הקומבינות של הכדורגל שלנו, את בתי הדין ואת הטריקים הקטנים במשא ומתן. כבר אמרנו, לא מדובר פה בעסק מכובד של קניונים בטורנטו, אלא בבית שחי של הכדורגל האירופי.

3. החזרת השחקנים למקומם הטבעי. אולי בגלל הסכומים, אולי בגלל שזה הטופ מבחינתם בקריירה או לי הסיקור התקשורתי המטורף שהם זוכים לו, השחקנים במכבי ת"א הפכו לחזקים יותר מכל גורם אחר במועדון. הבחור הנחמד מקנדה מתייחס לקבוצת כדורגל כמו למקום עבודה באאוטלט בטורונטו ובגלל שאלו מחזיקים בחוזים הגבוהים ביותר והפרידה מהם היא היקרה ביותר מבחינתו (5.5 מיליון ש"ח ברוטו לשנה לקולואוטי, 4.8 מיליון ליצחקי, 3.3 מיליון למדוניאנין ולניבאלדו, ו-3 מיליון לעטר), הם ""untouchable. זה הזמן להתחיל להעניש אותם כתגובה לכל עבירת משמעת, מההערה לשחקן אחר, דרך פרצוף באימון או אי לחיצת יד למאמן. כרגע, כשאין מטרות אמיתיות (אוי, כמעט שכחנו שנלחמים על המקום ה-4), תנו למקצוענים/ספורטאים אמיתיים לשחק גם אם הם פחות מוכשרים. בנוסף, כל מי שלא רוצה להיות פה, שמיידית ישלח ליציע (ע"ע האריס מדוניאנין). בסופו של דבר, צריך לזכור שלא מדובר במנכ"לים של מייקרוסופט או גוגל אלא רק בחבר'ה שנולדו עם כישרון ברגליים (שברחבי העולם יש מיליונים כאלה) והתאמנו בחצר כל הילדות שלהם.

4. שינוי מערך. אפשר להבין את ניר לוין. אין לו מה להפסיד בסיטואציה הנוכחית אבל מישהו צריך להסביר לו שהוא לא יכול להופיע לכל משחק עם 94 חלוצים וקשר וחצי. קבוצה שפותחת עם קולאוטי, עטר, דאבור ויצחקי ב-11 חשופה כמעט בכל התקפה ואם רוצים שאלברמן ירוץ 15 קילומטרים בכל משחק, אפשר לפחות לשלוח אותו לחוף הים כדי שיהיה לו נוף מגניב. ההחמצות של הצהובים בעייתיות, אין ספק, אבל הבעיה הגדולה קשורה דווקא לחוסן שלהם. אין קבוצה אחת בארץ היום (גם מהליגה הלאומית מסתבר) שלא שווה שער אחד לפחות מול מכבי, ולהתחיל משחקים במינוס גול כשרמת הבטחון גם ככה בתחתונים, זה לא מתכון מומלץ.

5. האוהדים. אנחנו לא קוראים לקהל להפסיק להגיע למגרשים חלילה (למרות שהכמויות לבטח יירדו בתקופה הקרובה בצורה משמעותית) אבל עליו להפסיק לעודד ולהפסיק לקלל. פשוט לשבת ביציע ולשתוק. זה ייתן את האפקט הגדול ביותר, יוריד את התירוץ התבוסתני של לחץ ומשקולות על הרגליים, יראה את העוצמה של האוהדים ויגרום למבוכה אצל השחקנים וההנהלה. לשקט יש כוח וצליל מיוחד (מכירים את השיר (?"sound of silence". במקביל, ההנהלה חייבת לפעול להצמחת דור חדש של אוהדים כי לנוכח הכישלונות האחרונים הכמות רק תלך ותרד עם כל הפסד בדרבי), וצריכה לתת לילדים ונשים להיכנס חינם עד לסיום העונה. רק ככה המותג החבוט הזה יוכל לשמור על איזשהי המשכיות. אולי.