משיכה בחבל: על ההתנהלות המאכזבת של סרחיו ראמוס
הוא שיחק לצד אייקונים וכוכבים גדולים, אך נראה שאין פנים שמסמלות את ריאל מדריד יותר מסרחיו ראמוס בשנים האחרונות. ובכל זאת, הבלם יכול היה לקרוא את המפה בצורה טובה יותר ולהתגמש כדי לסיים את הקריירה בלבן. על הפרידה המאכזבת של הקפטן מהסנטיאגו ברנבאו
הוא שיחק לצד סמלים גדולים ממנו וכוכבים יקרים ממנו, אך נראה שאין פנים שמסמלות את ריאל מדריד בעשור וחצי האחרונים יותר מאשר סרחיו ראמוס. הוא אומנם גדל באנדלוסיה, אך כבש את ליבו של הקהל בסנטיאגו ברנבאו מהרגע הראשון והפך לסמל. שחקן הגנה עם לחימה בלתי מתפשרת ככל שמתקרבים לשער שלו, ומנגד כבש גם לא מעט שערים היסטוריים.
ילד שהגיע כיורשו של פרננדו היירו, ושיחק לצד איקר קסיאס וראול, ובהמשך ירש אותם כקפטן המועדון. ולכן, כשחקן שהפך להיות חלק מה-DNA של המועדון הלבן במשך כ-16 שנה, ואין ספק שההודעה הלקונית שפרסם ביום רביעי המועדון על הפרידה ומסיבת העיתונאים סימנו בעיני רבים סופו של עידן, וממש לא בדרך שבה זה היה צריך לקרות.
רק לפני קצת פחות משנה, הדברים נראו אחרת. ריאל מדריד חגגה את האליפות ה-34 שלה, וראמוס ופלורנטינו פרס הצהירו שהם רוצים להמשיך את הקשר עד המוות, או לפחות עד המוות הספורטיבי של הקפטן. אבל האידיליה הזאת, כמו בלא מעט מקרי עבר, התחלפה במו"מ שהתנהל בעיקר דרך התקשורת, עיתונאי חצר, מקורבים, וגם בני משפחה, והסתיימה ביממה האחרונה באופן רשמי בפרידה, שאף אחד מהצדדים לא באמת רצה.
ולמרות הסאגה המתישה, אפשר בכל זאת להבין, או לפחות לנסות, כל אחד מהצדדים. כשהוא נושק לגיל 35, גם לראמוס ברור שכנראה מדובר בחוזה האחרון שישיג בקריירה המפוארת שלו, ולצד העובדה שמדובר באחד הסמלים הגדולים ביותר של ריאל מדריד במאה ה-21, עם לא מעט רגעים שנכנסו לספרי ההיסטוריה שלה, הוא רוצה לקבל בתמורה את היחס הראוי (שיבוא לידי ביטוי בחשבון הבנק), בחוזה לשנתיים לפחות.
מבחינת ריאל מדריד, על המועדון עברה שנה לא קלה מבחינה כלכלית, אחרי שאיבד כ-20% מההכנסות בעקבות הקורונה ומשחקים בלי קהל, ומיזם הסופר ליג שאמור היה להושיע, נגוז הרבה לפני שמישהו הספיק להתרגל לרעיון. אחרי ששליש מהתקציב קוצץ, במועדון החליטו בחודשים האחרונים על קיצוץ נוסף של 10% בשכר השחקנים, ומסיבות ברורות. ואם עוד לא הבנתם, פשוט דמיינו סיטואציה שבחדר הלבשה עטור כוכבים ואגו, כל הסגל מגלה שאחרי שקיצץ בשכרו, הקפטן לא היה צריך לעשות את זה.
וזה, למעשה, היה סלע המחלוקת. אם מסננים את כל רעשי הרקע בתקשורת בחודשים האחרונים, נראה שהסיטואציה דווקא לא הייתה מסובכת מדי. מספר הצעות הוגשו לראמוס בשנה האחרונה על ידי המועדון, וכולן נדחו. האחרונה שבהן, הייתה חוזה לשנה בעקבות גילו, עם קיצוץ של 10% בשכרו שעמד על כ-12 מיליון יורו נטו. ההצעה הייתה על השולחן תקופה ארוכה, והקפטן יכול היה לחתום עליה בכל שלב, דבר שבחר שלא לעשות, ולפני מספר חודשים אף פורסם שהוא הבהיר לפרס שהוא יתחיל להקשיב להצעות, ושאפשר לתכנן את העונה בלעדיו.
אז איפה התפנית? מה שכנראה הקפטן לא ציפה לו, וגם לא האח והסוכן רנה ראמוס, היה שריאל מדריד ופרס החליטו לפעול מהראש ולא מהרגש. הם לקחו את דבריו ברצינות, המשיכו הלאה, דויד אלאבה הוחתם בהעברה חופשית מבאיירן מינכן, והוריד את ההצעה לראמוס מהשולחן. וראמוס? כשראה שההצעה המשודרגת לה ציפה מריאל מדריד לא ממש הגיעה, גם לא אלה ממועדונים אחרים, נראה שהוא הבין שהפסיד במבחן האומץ. הבלם ביקש לשבת שוב לשולחן המו"מ ונראה היה שהצדדים מתקרבים, אך נראה שבסופו של דבר התחושות האלה הגיעו רק מצד אחד, וזה הסתיים בהודעה רשמית על פרידה.
בדיעבד, ראמוס טען במסיבת העיתונאים האחרונה שלו כשחקן הקבוצה שהוא הופתע מכך שלהצעה היה תוקף, ושכסף מעולם לא היווה שיקול. ובכל זאת, אם הוא אכן מתכוון לכך, קצת קשה להבין למה בחר לחכות פחות מחודש לתום חוזהו כדי לחתום על הצעה, שהוגשה לו חודשים לפני כן.
על תרומתו של ראמוס לריאל מדריד אי אפשר לערער. מהיכולת בכר הדשא וארון התארים העמוס בסנטיאגו ברנבאו, ועד המספרים שמצדיקים כתבה בפני עצמה. אך מחוץ למגרש, נראה שראמוס המשיך לנסות את הטקטיקה המפוקפקת שעבדה לו לאורך השנים. בכל פעם שהחוזה עמד לפוג, החלו לצוץ בתקשורת דיווחים בתקשורת על הצעות מהפרמייר-ליג, פאריס סן ז'רמן או סין. ואם נתעכב על האחרונה, היא קרתה לפני קצת יותר משנתיים במאי 2019, אז ראמוס טען שקיבל הצעה אסטרונומית, ובסופו של דבר זה נגמר במסיבת עיתונאים שבה הצהיר שהוא מוכן לשחק בריאל מדריד בחינם.
הפעם, כך נראה, ראמוס משך את החבל קצת יותר מדי, וכשהוא הבין את זה, נראה שזה כבר היה מאוחר מדי. הקורונה, לצד המדיניות שאין אף שחקן מעל המועדון, הובילו לכך שהקפטן הפסיד בהימור. גם הוא הבין את זה, ובטקס הפרידה שערך המועדון, ניתן היה לראות שלמרות האכזבה ההדדית, והפרידה שאף אחד לא רצה בה, אין באמת דם רע בין פרס לראמוס. בכל זאת, מדובר בשני אנשי עסקים מנוסים.
אלא שלא רק לפלורנטינו פרס נגמרה הסבלנות, אלא גם לאוהדים. בעוד חלקם סבור שראמוס הוא לא עוד שחקן וצריך לקבל יחס מועדף, נראה שרובם חושבים שגם ריאל מדריד היא לא עוד מועדון, ואצל רבים ההתנהלות בשנה האחרונה לא התקבלה יפה והתפרשה כסחיטה. החל מהסירוב להצעות המועדון גם בשנה של משבר כלכלי, דרך הדיווחים על הצעות בתקשורת שמעולם לא הגיעו, ושלל מחוות של האח רנה בתקשורת.
אחרי שהתרגל לדמויות כמו איקר קסיאס וראול, הקהל במדריד לא ממש אהב לראות התנהלות כזאת ממי שזכה למעמד של קפטן וסמל. "מי שחושב על לעזוב את ריאל מדריד, יודע איפה הדלת", אמר פעם סנטיאגו ברנבאו, ועל פי סקרים בכלי התקשורת השונים, נראה שכך גם חשים מרבית המדרידיסטאס לאחר שבין 66% ל-75% מהם בחרו בצד של המועדון. אגב, רבים מהם דואגים להזכיר לראמוס עד היום את אותו ציטוט על כך שיהיה מוכן לשחק בחינם. כי בסופו של דבר, האינטרנט זוכר הכל.
אחרי 16 עונות, 22 תארים בדגש על ארבע זכיות בליגת האלופות, ובמיוחד על נגיחה אחת באצטדיון האור בליסבון, סרחיו ראמוס הוא ללא ספק אגדה ששמה נחרט לנצח בהיסטוריה של ריאל מדריד, והוא ייזכר כאחד הווינרים והקפטנים הגדולים בתולדותיה, גם אם המשחק האחרון שלו בחולצה הלבנה היה אותו חצי גמר נגד צ'לסי, שבמדריד מעדיפים לשכוח. "אני רוצה לעזוב את ריאל מדריד עם ההכרה הגדולה שאני ראוי לה, ועם מצפון נקי", אמר לאחרונה ראמוס בראיון, אבל אפילו אם יקבל את החוזה שאותו הוא רוצה בפאריס, במנצ'סטר או בלונדון (משימה לא פשוטה בפני עצמה בגיל 35), באף מועדון אחר הוא לא יקבל משהו שמתקרב לכוח ולהשפעה שיש לו באלופת ספרד, גם אם זה ייתן חומר לעוד עונה בסדרה שלו באמאזון.
מהצד של ריאל מדריד, גם אם תצליח לקבל תפוקה הגנתית לא פחות טובה, ואף יותר, מדויד אלאבה, את הערך המוסף של ראמוס כאישיות קשה למדוד בסטטיסטיקה, ואין ספק שהוא ישאיר את חלל לא קטן בחדר ההלבשה, משימה לא פשוטה שתעמוד בפני קרלו אנצ'לוטי, שניצב גם כך בפתחו של אחד מהאתגרים הגדולים בקריירה שלו.
לטוב ולרע, נדיר ששחקנים פורשים בריאל מדריד, וסרחיו ראמוס יכול היה להיות אחד מהם. אך בזמן ששחקנים כמו לוקה מודריץ' וכרים בנזמה קיבלו הארכות חוזים תוך הבנת המצב ובלי רבע מהקרקס של הבלם בתקשורת, נראה שהוא בעיקר העדיף להחמיץ את ההזדמנות ולפתוח פרק חדש בקריירה, ימים יגידו אם מוצלח או לא. האנדלוסי הוותיק לא מתכוון לפרוש בקרוב ואף הצהיר לאחרונה בראיון שהוא מתכוון לשחק במונדיאל 2026, ולהפוך לראשון שמשחק בשישה גביעי עולם. יחד עם זאת, הוא יישא עיניים לטורינו ויקווה להימנע מתרחיש של כוכב אחר שהוא מכיר היטב - כריסטיאנו רונאלדו, שעזב גם הוא מסיבות כספיות, אך לא ממש הצליח להגשים את עצמו ואף עשוי לנחות הקיץ ביעד חדש.
אז נכון, עוד לא לגמרי ברור מה מנע מהקשר הזה להמשיך להתקיים, אבל תהיו בטוחים שבתקופה הקרובה נמשיך לראות לא מעט עיתונאים מטעם שיתנו את שתי הגרסאות לעלילה בכלי התקשורת השונים. אך אם בכל זאת יש דבר שאין ספק ששני הצדדים יסכימו עליו, הוא שכל הסאגה הזאת הייתה יכולה וצריכה להסתיים אחרת.
ובכל זאת, אל תתפלאו אם דרכיהם של ריאל מדריד וסרחיו ראמוס יצטלבו שוב בעתיד. בניגוד לדעה הקדומה, מדובר במועדון שיודע לעשות כבוד לאגדות, החל מאצטדיונים על שמם של סנטיאגו ברנבאו ואלפרדו די סטפאנו, ועד סמלים כמו איקר קסיאס, פרננדו היירו, ראול, או זינדין זידאן שחזרו לעבוד במועדון בתפקידים שונים. גם מספר 4 (לשעבר) יודע את זה, ואתמול הוא הצהיר: "שלא יהיה לכם ספק, במוקדם או במאוחר, סרחיו ראמוס יחזור".