1. קללת ניימאר. אנטואן גריזמן הוא לא הקורבן הראשון שנופל ב"קללות ניימאר" בברצלונה. כבר שלוש שנים הקטאלונים מחפשים את האיש, שישלים את הטריו יחד עם לואיס סוארס וליאו מסי.
זה התחיל בעוסמאן דמבלה, שהגיע מדורטמונד, כשגם בגלל אורח החיים שלו וגם בגלל הפציעות שלו, לא הצליח להיכנס לנעליים הגדולות של הברזילאי. בהמשך פליפה קוטיניו נחת ובקיץ הגיע תורו של גריזמן.
שלושת הכוכבים האלה היו סופרסטארים של הקבוצות הגדולות בעולם, כאלה שאין קבוצה שלא הייתה רוצה לצרף, ובכל זאת לא הצליחו להשתלב בטריו. האשמה כאן היא גם על שחקני הרכש עצמם, אבל גם על המערכת שפעם אחר פעם לא מצליחה להכניס לעניינים כוכבים, שלא מצליחים למצוא את החיבור לליאו מסי ולואיס סוארס.
2. בתחתית ההיררכיה: בגלל הפציעות וגם בגלל הרצון לשלב אותו, גריזמן נוסה פחות או יותר בכל עמדה בהתקפת האלופה. באגף וכחלוץ חוד, הצרפתי קיבל את דקות המשחק שלו, אבל זה פשוט לא היה גריזמן שהתרגלנו לראות. הריקודים ושמחת החיים, התחלפו בפרצוף כבוי וחוסר ביטחון שהתעצם מרגע לרגע.
הפספוס שלו התעצם למראה שחקנים אנונימיים, כאלה שעצם הנוכחות שלהם בברצלונה מפתיעה (מרטין ברייתווייט), מועדפים על פניו בהיררכיה, מה שבוודאי לא תורם להשתלבות שלו. גריזמן, שהיה ה"מסי" של אתלטיקו מדריד, זה שהכל היה עובר דרכו ומקומו בהרכב מובטח, מסתכל מהצד בשחקנים פחות טובים ממנו משמעותית מועדפים על פניו, וזה דבר נוסף שגרם לו לדעיכה ולאובדן שמחת החיים. גריזמן היה צריך לעשות את הסוויץ' המנטאלי שהוא לא הכינור הראשון אלא מסי. יחד עם זאת, מהכינור השני שהוא אמור היה להיות, הוא הפך לשחקן שנכנס בדקה ה-90 במשחק הכי מכריע של העונה, סיטואציה שלא הוא ולא ברצלונה דמיינו.
3. שרוף בחדר ההלבשה: רבים בספרד חושבים שהסיבה לחוסר ההשתלבות של גריזמן בקאמפ נואו מתחילה בקיץ 2018. אז כשהיה בשיא שלו ואחרי זכייה במונדיאל, גריזמן עמד במרכזה של סאגה, כולל פעילות ברשתות החברתיות סביב "ההחלטה", אלא שהחלוץ שיחק בתקשורת, והכריז בפומבית שמוותר על ברצלונה וחתם על חוזה חדש באתלטיקו מדריד.
שנה לאחר אותה החלטה שדי השפילה את הקטאלונים שרדפו אחריו, הוא שינה תפיסה ועבר לברצלונה כדי לזכות בליגת האלופות. אותם כוכבים שהמתינו לו בברצלונה אז, חיכו לו בקאמפ נואו עכשיו, ונראה שקבלת הפנים לה זכה בחדר ההלבשה לא הייתה חמימה, כך לפחות לפי דיווחים בספרד. המחשבה, לפחות כך מעריכים, אצל כוכבי בארסה היא איך אותו שחקן שעשה צחוק מההתעניינות של הקטאלונים בו שנה לפני כן, מגיע מהדלת הראשית עכשיו.
מאז אותו רגע, עולים דיווחים על יחסים עכורים עם מסי והשחקנים, כשמבט על הפנים של גריזמן במשחקים, מראים שלא מדובר באותו מסמר חברתי שהיה בתקופתו באתלטיקו מדריד.
4. הכל נשאר במשפחה. רבים לא זוכרים, אבל אחד מהאנשים הכי חשובים בקריירה של גריזמן היה אריק אולהאץ, האיש שגילה אותו והביא אותו לסוסיאדד, וגם ייצג אותו בתקופת השיא באתלטיקו מדריד. בצרפת טוענים שאולהאץ היה זה שמעניק לו את העצות המקצועיות, שומר על המעטפת המקצועית שלו ועוזר לגריזמן להתרכז אך ורק בכדורגל.
קצת לפני המונדיאל, גריזמן נפרד מהאיש שליווה אותו ומינה את אחותו, מוד גריזמן, לאישה שמייצגת אותו. מאז הכניסה של האחות, משהו השתנה בקריירה של גריזמן. בדומה לוונדה שמייצגת את איקרדי, כך מוד לקחה את הפוקוס אליה. היא מתראיינת ללא הרף, מעורבת בתקשורת וגם בשיחות עם ההנהלה. אז נכון, מבחינה כלכלית, גריזמן זכה לחוזי עתק באתלטיקו ובברצלונה, אבל משהו השתנה ברחש סביבו, שהפך להיות הרבה על מסביב לכדורגל, ופחות בנוגע למה שקורה על הדשא.
בהמשך ישיר לכך, חשוב להסביר, ההתבטאות של אביו של גריזמן נגד קיקה סטיין ("בשביל להגיד דברים מהסוג הזה אתה צריך שיהיו לך את המפתחות למשאית, אבל זה לא המקרה. אתה סתם עוד נוסע"), היא מאוד חריגה. לא מדובר ב"יעקב בוזגלו" של צרפת, אלא באבא שכמעט ולא דיבר על הקריירה של בנו. עצם העובדה שהרשה לעצמו להתבטא נגד מאמן, מרמזת על מה חושבים בסביבתו של גריזמן על קיקה סטיין. נגד צ'ולו סימאונה, פפ או מאמן בעל פיגורה, כנראה שהאב היה מרשה לעצמו להימנע מביטויים כאלה, אבל כשהדמות על הקווים היא זמנית, כנראה שכל הגבולות נחצים.
5. לא כל כך מהר. לאנטואן גריזמן יש חוזה עתק לעוד ארבע שנים. ברצלונה שילמה 120 מיליון יורו בקיץ הקודם עליו, אבל בגלל שהוא בן 29 ובתוספת משבר הקורונה, ברור לכולם שהיא לא תקבל סכום קרוב אפילו. גם עוסמאן דמבלה נכשל כבר שלוש שנים בברצלונה, ובכל זאת בקאמפ נואו רוצים לתת לו עוד צ'אנס. למי שכבר חושב על היעד הבא של גריזמן, כדאי לעצור את המחשבות. ההנחה היא שלאור ההשקעה הגדולה בו, בברצלונה ינסו לתת לו צ'אנס נוסף בשנה הבאה תחת מאמן אחר, בתקווה שהוא יחזור להיות אותו גריזמן שהכרנו.