2 במחיר אחד: אלבארס נותן תקווה לאינטר, וגם לארגנטינה

הכסף מסובב את העולם. גם את הראש. רק תשאלו את ראשי אינטר שמתרוצצים מכאן ועד לאופק האפשרויות שנפרש בפניהם. רכישת השליטה במועדון על ידי קבוצת המשקיעים מאינדונזיה, בראשות אריק תוהיר, מציתה את דמיונם של הנראזורי - ביציע ובמשרדי ההנהלה. רק שלא יאבדו קשר לדברים הטובים שכבר יש להם ביד.

• אנגליה? ספרד? איטליה? גרמניה? כל הכדורגל שבעולם כאן >

מאז הגעתו של תוהיר צצות חדשות לבקרים שמועות על כוכבים שנמצאים על הכוונת. גם על כאלה שנמצאים בדרך החוצה. השבוע פורסם כי סוכם עם צ'לסי על העברתו של פרדי גוארין ושאסקיאל לאבסי צפוי להיפרד מפאריס ולהתאחד עם מאמנו לשעבר וואלטר מצארי. גם טרייד בין אנדראה ראנוקיה וסכום כסף נכבד לדויד לואיז הוזכר, כמו גם צירופו האפשרי של קוסטאס מיטרוגלו מאולימפיאקוס. האפשרויות רבות – להשתדרג, ליפול, להתפזר.

אינטר הנוכחית, שממוצע הקהל במשחקי הבית שלה הוא הנמוך ביותר מזה כמעט עשור, היא לא קבוצה גדולה. ההגנה שלה סובלת מחוסר יציבות, ההתקפה ממחסור באופציות והקישור מפרצי אגואיסטיות מזדמנים. מצד שני, זו קבוצה הרבה יותר טובה ממה שכולם ציפו לו בקיץ האחרון.

הנראזורי מדורגים כיום במקום השישי באיטליה בהחזקת כדור, במסירות מדויקות וגם בספיגת הזדמנויות. היא רביעית בבעיטות למסגרת, מוליכה את הליגה בדריבלים למשחק וכבשה יותר מכל קבוצה אחרת (36), במיוחד ממהלך פתוח (25 שערים, 0 פנדלים). שחקניו של מצארי כמעט לא מנסים את כוחם מחוץ לרחבה (אחרונים בסרייה A), אך בעטו יותר מכל היתר מתוך קופסת ה-5. יש לה צ'אנסים בהתקפה, ולא בזכות הרכישות האחרונות.

הגורם המשמעותי ביותר למצב המעודד של אינטר לא יהיה על המגרש בדרבי. הוא ספג כרטיס אדום בהפסד לנאפולי וירצה עונש השעיה. קוראים לו ריקי אלבארס, והוא אחד השחקנים שעשו את השיפור הגדול ביותר לעומת העונה שעברה. לא רק באינטר, בעולם כולו.

ריקרדו גבריאל אלבארס לא עשה יותר מדי בשנים הקודמות. הוא הבליח ל-11 משחקי ליגה במדי ולס סארספילד, המשיך איתה לעונה טובה יותר עם אליפות והגעה לחצי גמר הליברטאדורס ונלכד ברשת האירופאית. למען האמת, בתחילה היה נראה שהוא לכד את הנראזורי ברשתו. אינטר רכשה 90 אחוזים מכרטיסו והוא ביזבז לה דקות על הדשא. מסירה פה, שער שם וכשרון שנראה כמו עלה נידף. כזה שלא אמור לשרוד באיטליה.

פיורנטינה, אתלטיקו מדריד ובנפיקה התעניינו בשירותיו בקיץ. אלא שמצארי שמר עליו, וריקי גמל לו בגדול. אלבארס ניצל את הקיץ כדי להתחזק, פיזית ומנטלית, והגיע לעונה הנוכחית כקשר בשל, מאסיבי ואגרסיבי יותר. הוא הפך מעורב בכל מהלך, מגיע לקבל כדור, יוזם, שומר, תוקף. זה לקח זמן, אבל בגיל 25 הוא הפך לשחקן לו ציפו באינטר. ובארגנטינה.

"מצארי הביא איתו רעיונות טובים ומאוד ברורים", הסביר אלבארס את הסיבה העיקרית לשינוי מבחינתו. "זה הבסיס, עכשיו אנחנו יודעים איך להתנהג על המגרש ואיזו תנועה עלינו לעשות". גם אחרים במועדון קושרים את ההבדל לביצועי המאמן. "וואלטר עבד איתו מבחינה פסיכולוגית, אחר כך הגיעה העבודה הפיזית והטקטית", סיפר עוזר המאמן ניקולו פרוסטאלופי, בעוד הברזילאי ג'ונתן הוסיף: "ריקי היה עושה דברים גדולים באימון, אבל משהו תמיד היה חסר לו כשזה הגיע למשחקים. מצארי גרם לנו להאמין ביכולות שלנו".

"אני יכול רק לשבח את ריקי אלבארס, הוא מספק לנו תוצרת מבחינה איכותית וכמותית. הוא עושה דברים נפלאים כרגע", הודה מצארי בנוגע לקשר שלו, שבישל 6 שערי ליגה וכבש ארבעה נוספים עד כה. ביכולת הזאת, יודעים בצד הכחול של סן סירו, יש בעל בית חדש מאחורי החלוצים. משהו שעדיין חסר בארגנטינה.

"בכדורגל לוקח זמן עד שרואים עד האיכויות שיש בך, אבל לוקחת רק שניה אחת כדי לסגת לאחור לשריקות הבוז ולביקורות", חשף אלבארס את החשש שמדרבן אותו. "אני מאמין שאסור לי להירגע ושעליי לתת יותר מהמקסימום, לכן אני מצליח להראות את הערך שלי".

ריקי כבר צבר חמש הופעות במדי הנבחרת הבוגרת. ארגנטינה של אלחנדרו סאבלה משחקת בצורה מעט מוזרה. יומרנית אפילו. רביעיית שחקני התקפה שמחליפים מקומות ביניהם, קשר דפנסיבי בודד וקשר 50-50 התקפי במהותו. בדיוק למשבצת האחרונה אמור להשתחל אלבארס, שאת השיפור ביכולתו אפשר בהחלט לקשור גם לעובדה שמדובר בשנת מונדיאל.

"את ריקי אני מכיר טוב והוא לא היה קודם לכן בנבחרת רק בגלל פציעות", קבע סאבלה לאחרונה, והוסיף בשביעות רצון: "הוא משחק טוב ומציג סמכותיות ויכולת טובה באחד על אחד". אלבארס קבע בראיון ל"לה רפובליקה: "עדיין חסר לנו קצת, אבל זה הזמן הנכון להגיע לגביע העולם. אני כבר מרגיש כמו חלק מהסגל, למרות שהמאמן עוד צריך לקבל את ההחלטות שלו".

כמו באינטר, גם בארגנטינה הפך אלבארס מסותם חורים או ברירת מחדל לאופציה מובילה. למנהיג. לקשר שמפעיל את חבריו. לעושה משחק לו היו כל כך צמאים בשני הסגלים. אם ימשיכו לתת לו גיבוי, הוא מסוגל לדחוף את קבוצתו בחזרה לליגה של הגדולות. אולי גם את הנבחרת.