ד"ש מהניינטיז: הקרב על אליפות איטליה
מ-3 תזכה אחת: המאבק בסרייה A מחזיר אותה לימיה היפים
הצעירים שבינינו לא זוכרים, אבל בשנות ה-90 היה קונצנזוס על כך שהליגה האיטלקית היא הטובה בעולם. הכסף זרם, הכוכבים נצצו, המאמנים נחשבו לחדשניים ביותר ואבי רצון וד"ר אלי נבו היו מוכרים בכל בית בישראל. הרבה שנים חלפו מאז, הבכורה נדדה לפרמייר ליג ולספרד, המתקנים באיטליה התיישנו ונתקעו עמוק במאה הקודמת, וכך גם ההערכה לה זוכה הסרייה A.
אלא שנדמה שהשנה יש שינוי. זה לא שהסרייה A הפכה לליגה העשירה או האיכותית ביותר, אבל בכל מה שקשור למאבק על האליפות, נדמה שאין אף ליגה באירופה, גדולה או בינונית, שיכולה להציע קרב כל כך מגוון ומעניין על התואר. הליגות בגרמניה, צרפת, בלגיה, יוון וטורקיה סגורות כמעט הרמטית, ובספרד ופורטוגל צריך לקרות משהו מאוד מיוחד כדי שהחשודה המיידית לא תסיים ראשונה בסוף העונה.
באנגליה המאבק עדיין פתוח, אבל הוא כולל שתי קבוצות בלבד. לעומת זאת, באיטליה הפער בין הראשונה נאפולי לשלישית אינטר (משחק חסר) עומד על שתי נקודות בלבד, כשלמילאן מספר נקודות זהה לקבוצה מהדרום.
עד לפני שתי עונות התמונה הייתה שונה לחלוטין. יובנטוס דרסה את הליגה בצורה באיירן מינכנית בדרך לתשע אליפויות רצופות ודומיננטיות חסרת תקדים, אבל בעונה שעברה היא השתחלה למקום הרביעי ולליגת האלופות רק במחזור האחרון. בשורה התחתונה, צירופו של כריסטיאנו רונאלדו והפרידה ממסימיליאנו אלגרי עשו רע מאוד לקבוצה מטורינו. מאוריציו סארי אמנם הודח בשמינית גמר הצ'מפיונס אבל לפחות זכה באליפות, ואנדראה פירלו, שהוצנח לתפקיד המאמן בלי שום ניסיון, הוביל אשתקד את יובה לעונה הגרועה ביותר שלה מאז 2010/11.
בקיץ ראשי יובה החליטו לחזור למוכר ולטוב, ומינו שוב את אלגרי. ההתחלה הייתה רעה בלי אף ניצחון בארבעת המחזורים הראשונים, אבל המאמן המעוטר ייצב מאז את הספינה. בינואר אלגרי הניח את היסודות ליובה העתידית עם החתמתו של דושאן ולאחוביץ', ועם שחרורם של בנטאנקור, קולוסבסקי וראמזי המאכזבים. לצערו של אלגרי, יובה סובלת ממכת פציעות שגרמה לקייזה לסיים את העונה ולשחקנים נוספים להחמיץ משחקים רבים.
המטרה העיקרית של אלגרי תהיה לסיים במקום הרביעי, כשאי הגעה לצ'מפיונס בעונה הבאה תהווה קטסטרופה. שילוב עתידי של ולאחוביץ', קייזה ואולי דיבאלה מצית את הדמיון, אבל בשביל להחזיר עטרה ליושנה הבינאקונרי יצטרכו להתחזק גם בעמדות נוספות מלבד ההתקפה. למרות זאת ולאור התוצאות האחרונות של יריבותיה, ביום בהיר יובה יכולה אולי לפנטז על אליפות. האם היא תוכל למחוק את פער שבע הנקודות?
מזרחה משם ובחלקים מסוימים של העונה, היה נדמה כאילו אטאלנטה יכולה לזכות באליפות ראשונה בתולדותיה, אבל נכון לעכשיו היא תשמח לסיים רביעית. משהו במכונה המשומנת של גספריני חורק העונה, העזיבות של פאפו גומס וגוסנס מורגשות, ההתקפה מזייפת, חואן מוסו לא מספיק טוב בינתיים, והפציעות עשו שמות בסגל של הקבוצה מברגמו. בליגת האלופות היא ניצחה רק פעם אחת בלבד, את יאנג בויז, ונשרה לליגה האירופית.
נאפולי פתחה מושלם את העונה עם שמונה ניצחונות רצופים ובדרום איטליה חלמו על אליפות ראשונה מאז ימי מראדונה. לצערו של לוצ'יאנו ספאלטי הוא איבד את עמוד השדרה של הקבוצה שלו, קוליבאלי, זמבו אנגיסה ואוסימן, בהתחלה בגין פציעות ואחר כך לאליפות אפריקה. מצד שני, עכשיו הפצועים חזרו, ואם אוסימן יחזור לכושר שלו מתחילת העונה, ומרטנס ואינסינייה יעלו הילוך לצד צ'וקי לוסאנו ופביאן רואיס, ספאלטי אולי יוכל לחגוג תואר סנסציוני. בחלק האחורי של נאפולי אמיר רחמאני הקוסוברי ביצע קפיצת מדרגה והפך לאחד הבלמים האיכותיים בליגה.
מי שתנסה לנשל את היריבה העירונית מראש הפודיום היא מילאן, שגם נהנתה מפתיחת עונה מעולה. הקמפיין שלה באלופות אמנם היה מאכזב מאוד, אבל זה רק הגביר את התיאבון בליגה. ז'ירו ולאאו מחפים בינתיים על היעדרו של זלאטן הפצוע, מסיאס מפתיע לטובה, הקישור ברשותו של קסייה עושה את העבודה ולרוסונרי יש את השוער הטוב בליגה, מייק מאינן. אף על פי כן הקבוצה של פיולי רק שלישית בטבלאות ההימורים.
למרות כל זאת, הסקודטו תלוי בראש ובראשונה באינטר, הקבוצה העמוקה והאיכותית ביותר באיטליה. העזיבות של לוקאקו וחכימי פגעו בנראזורי, והיא בלי ניצחון בארבעת המחזורים האחרונים, אבל אם מספיק חלקים בה יתחברו ויציגו את רמתם הרגילה, הקבוצות האחרות יתקשו להקדים אותה. למרות יכולת בינונית לאחרונה, דז'קו ולאוטארו כבר בדאבל פיגרס, הקישור עם בארלה וברוזוביץ' נותן את הטון, ומאחורה, באסטוני, שקריניאר ודה פריי הם עדיין חוליית הגנה חזקה. מי שמגלה יכולת קצת פחות טובה הוא השוער האנדנוביץ', פדריקו דימרקו פתח את העונה בסערה וקצת דעך וגם הוויתור על סטפנו סנסי מאכזב למרות שהוא לא חזר לעצמו לאחר הפציעה. לרשות סימונה אינזאגי עומד ספסל עם שחקנים כמו חואקין קוראה, אלכסיס סאנצ'ס, גליארדיני ודרמיאן.
מחוץ למאבק האליפות, ז'וזה מוריניו ומאוריציו סארי נאבקים כדי לשמור על הקריירה שלהם בטופ בהצלחה חלקית בלבד, ואימובילה רושם עוד עונה מפחידה מבחינת קצב כיבוש שערים. טורינו מציגה לראווה את אחד הבלמים העולים ביבשת, ברמר הברזילאי, שצפוי להיות מלפפון חם מאוד בקיץ ואחראי להגנה הרביעית בטיבה בליגה. ססואולו היא קבוצה שתמיד מספקת עניין עם חלק קדמי מבטיח שכולל את ג'אקומו ראספדורי וג'אנלוקה סקמאקה, וג'ובאני סימאונה פורח עם 15 כיבושים ומקום שלישי בטבלת מלך השערים. בתחתית, מצבן של סלרנטינה וגנואה אנוש, ו-ונציה של דור פרץ תעשה הכל כדי לא להצטרף אליהן. ומעל הכל, עיני האיטלקים נשואות לסוף החודש, אז הסקוודרה אזורה תנסה להשיג את הכרטיס למונדיאל. לצערה של אלופת אירופה פורטוגל הסופר מוכשרת כנראה תעמוד בדרכה.