לא תשברו אותו: סיפור הקאמבק של רייסברג

קצת קשה לבחור את הרגע המדויק שבו נדב רייסברג הגיע לתחתית. למקום הכי נמוך שיש לספורטאי, כי היו לא מעט רגעים כאלה מאז שנלקח ממנו חלום הג׳ירו דה איטליה, הגראנד טור הראשון שלו, בפתאומיות אכזרית שכזו בהתרסקות בה שבר את שתי ידיו.
 
אבל הנה אחד, פאתטי במיוחד שנרשם בבוקר שאחרי ההתרסקות כשהוא עדיין מותש מלילה ללא דקה של שינה מהכאבים הבלתי נסבלים של השברים שעוד טרם טופלו – ומבקש איזה נחמה קטנה בפרוסת עוגה שאולי תצליח להמתיק במעט את הסיוט. אבל גם המעט הזה יתברר במהרה כמשימה בלתי אפשרית. שתי הידיים יצאו מכלל פעולה ונדב נאלץ לעמול דקות ארוכות כדי למצוא דרך לביס הראשון. ״כמו ילד קטן - כפית לפה, אבל לא ויתרתי״, הוא מחייך עכשיו כשהוא משחזר את הסצנה, יכול להרשות לעצמו להתבדח על חשבונו ביג טיים –כמנצח הגדול של העלילה הזו. 
 
כי הערב (שבת) הוא יתייצב על קו הזינוק בליסבון של הוואלטה אספניה, הגראנד טור הספרדי – כמו חדש. רק 95 ימים מפרידים בין שתי הקצוות הללו, פרק זמן אפסי, בלתי סביר בעליל ובניגוד לכל הגיון. כי אף אחד לא האמין שמישהו מסוגל לצאת מפציעה מורכבת כזו – ולחזור מוכן לאתגר ספורטיבי מהקשוחים שיש. ב-21 ימי הוואלטה ו-3,265 הקילומטרים שלה בחום הלוהט של ספרד, אין יותר משני קטעים עם פחות מ-2,000 מטר טיפוס – אחת המהדורות הקשות ביותר של המירוץ הזה בשנים האחרונות. וכל זה שהקבוצה שלך ״ישראל פרמייר טק״ מצפה למלוא התרומה ממך. בלי הנחות.
 
״אנחנו יודעים כמה הילד הזה קשוח״, אומר רנה אנדרלה, הספורט דירקטור הצ׳כי של הקבוצה שהיה נוכח שם בסיומו של השלב החמישי בג׳ירו דה איטליה ב-9 במאי, כאשר רייסברג 'זחל' לקו הסיום אחרי ההתרסקות בשלב החמישי בתקווה שאולי יוכל בכל זאת להמשיך את המסע – רק כדי לגלות בצילום הרנטגן המזורז – ששני פרקי הידיים נשברו. ״אבל כשבישרנו לו שהג׳ירו נגמר עבורו, הוא בכה כמו ילד. הבכי בא ממפח הנפש אפילו יותר מהכאבים מהם סבל. וכולנו עמדנו שם מבואסים בשבילו. אי אפשר היה שלא להזדהות אתו. אבל גם אי אפשר היה להמלט מהמחשבה שזהו. רוב הסיכויים שהבחור הצעיר גמר את העונה. וואלטה? אין מצב״.
 
רק שבנאדם אחד האמין שהתסריט הזה אפשרי. כן, כבר אז, כשבקושי יכול היה להרים את הכפית לבד.
 
נדב רייסברג סיפר: ״היום, כשאני על סף הזינוק לוואלטה, אני מבין עד כמה זה היה בלתי סביר, אבל ברגע ההוא – אמרתי לעצמי ולכל מי שהיה מוכן לשמוע, שאני אהפוך את העולם כדי להגיע מוכן לליסבון. אני לא בנאדם שבוכה אבל את מכסת הדמעות שלי סיימתי ב-24 השעות הראשונות. הרופאים גילו שבנוסף לשברים בידיים, קרעתי שריר ברגל השמאלית, כך שמצאתי את עצמי צולע עם שתי ידיים מגובסות. אבל אחרי שבועיים עליתי על טריינר וכדי לא לעלות משקל עליתי מדרגות ללא הרף. אלפי מדרגות.״.
 

פחות מיממה אחרי שהרופאים הסירו את הגבס משתי ידיו, ואחרי 7 שבועות תמימים הרחק מהכביש, הוא כבר התייצב על קו הזינוק באליפות ישראל. ״זה נשמע משוגע, אני יודע״ הוא אומר, אבל זו היתה הדרך שלי לשכנע את עצמי שהחלום אפשרי. הוא סיים רצוץ ומותש אבל למחרת כבר היה על טיסה למחנה גובה באלפים האיטלקים. בימים הראשונים הבין באיזה בור הוא עדיין תקוע. ״הייתי במצב לא טוב. לא פלא. כמעט חודשיים בלי אופניים״.
 
אבל דווקא ברגע החשוך ההוא הגיע מפנה חד. טלפון מאנשי הצוות המקצועי של הקבוצה. ״אתה בסגל הרוכבים המועמדים להרכב בוואלטה״ , אמרו לו. מה שלא היה צריך להוסיף: ״יש לך פחות מחודש להוכיח לנו שאתה ראוי לכרטיס״.
 
רייסברג: ״מאותו רגע הרגשתי שאני עף קדימה. שאף אחד לא יכול לעצור אותי. היה שיפור ענק יום אחר יום. עליה אחרי עליה. המספרים שלי עלו פלאים. לקראת סוף המחנה כבר מצאתי את עצמי עם הספקים ברגליים שלא היו לי אפילו לפני הפציעה. כשאני מנסה להסביר לעצמי מה קרה אני חושב שזה די פשוט: האמונה שלהם בי נתנה לי את הכוח. הרגשתי שאין מצב שאני מאכזב אותם. זה היה מה שדחף אותי למעלה".
 
אחרי מרוץ המבחן שלו בטור הארקטי כבר היה ברור שהכרטיס שלו. ״נדב הוא מסוג הספורטאים שצריך לתת להם תחושה שמאמינים בהם״ אומר ריק וורברוגה, ראש הצוות המקצועי של הקבוצה. ״הוא עשה קאמבק מאד מאד מרשים אבל לפחות בעיני – לא ממש מפתיע. אבל כמובן המבחן האמיתי שלו הוא בוואלטה ויש לו תפקיד חשוב כאן. לא עשינו לו טובות או מחוות״.
 

חתיכת מבחן, ונדב הוא הראשון שמודה בכך. ״אני מרגיש חזק יותר אפילו מכושר השיא שלי לפני שהתרסקתי בג׳ירו״ הוא אומר. ״אבל אם להודות על האמת, אני מרגיש קצת בלחץ. הם מצפים ממני לסייע לרוכבים המובילים שלנו להשיג לפחות את הניצחון הראשון באחד השלבים אחרי שני גראנד טורים (ג׳ירו וטור דה פראנס) שהיינו אמנם טובים אבל לא השגנו ניצחונות. ואני מרגיש שאין מצב שאאכזב אותם. את הצוות או את החברים שלי.״
 
את הניצחונות אמורים להביא הרוכבים המובילים ובראשם הקנדי מייק וודס, הבלגי דילן טאונס, הניו זילנדי קורבין סטרונג, רייסברג שם כדי לגונן ולסייע. אבל הוא לא שוכח לרגע שהוא גם הנציג הישראלי היחיד של הקבוצה השנה בחלום הראווה המרכזי של הביזנס – הגראנד טורים. אז מהבחינה הזו יש לו גם חלום אישי לנסות להתברג לתוך בריחה באחד מקטעי הטור ואולי לסיים טופ חמש. אפילו טופ עשר יהיה עבורו ניצחון איש ענק. ״מבחינתי זו תהיה הדרך להציב את הדגל״ הוא אומר.
 
ומהרבה בחינות, הוא כבר הציב את הדגל הקטן שלו, בעצם היותו כאן. ביום חמישי, בטקס הצגת הקבוצות שלווה בהרבה תשואות אהדה מהקהל הפורטוגזי, ניצבו שם נרגשות עד דמעות, אמו נעמי ואחותו גאיה. משפחת רייסברג סוגרת כמעט 11 חודשים בגלות הכפויה מקיבוץ דפנה בעקבות המלחמה בצפון, אבל כמו נדב, זה אפילו לא קרוב לשבור את רוחם. ״גדלנו בבית שבו לימדו אותנו שכאשר נופלים – מצפים ממך שתקום מיד' אומרת האחות גאיה.״ כולנו ככה, אבל לנדב יש ארגז כלים משוכלל במיוחד להתמודדות עם משברים כאלה. טמונים בו כוחות נפש שנראים מהצד כבלתי מוסברים אבל מי שמכיר אותו ציפה שהוא יעשה את זה״.
 
הבעלים של הקבוצה סילבן אדמס הביע את בטחונו המלא בשבועות האחרונים שרייסברג יצליח להשלים את הקאמבק בזמן. ״אנחנו מזנקים לוואלטה עם הרכב חזק שיילחם על ניצחונות ויעניק את החותמת הסופית לעונה הכי מוצלחת בתולדותינו (21 ניצחונות עד כה). עבור האוהדים הישראלים שהתגאו כמו כולנו בהצלחות הגדולות של ספורטאינובאולימפיאדה - אני מקווה ומאמין שנעניק להם סיבות נוספות לשמוח.״