זו לא הליגה שלנו: פתיחת קמפיין הנבחרת

אומרים שאין קיצורי דרך למקומות שאליהם שווה להגיע. במדינות מתוקנות, אי אפשר לקחת משתמט מגיוס, עם הכנה לתיק פלילי וחקירת שב״כ, ולמנות אותו לשר ביטחון על מלא. מטייח ויוצק מלט, מחזור מאו מאו פרופיל 21, לא ייצא טייס קרב, ואין מצב שנבחרת כדורגל שועלית, מדרג ב׳ או ג׳ ביבשת, תכריע אריות מדרג א׳. 

בהיעדרה של רוסיה, סיימה ישראל ראשונה בקמפיין הקודם של ליגת האומות וקיבלה פרס מפוקפק - דרג א׳ אימתני. בלגיה, איטליה, צרפת. כל אחת יותר מפחידה מהשנייה. מה לנו ולהן? כשנשלפו שמות הנבחרות מביצי ההגרלה של אופ״א, פניו של המערבב חואן מאטה החווירו. בלי להזיז את שפתיו שמענו את הקשר הספרדי נמוך הקומה בורא בהבל פיו את הזנב לאריות. ממאטה למטה. 

אילו היו מתחשבים בדירוג הנבחרות של פיפ״א, זה לא היה קורה. לצערנו, הבדיחה חסרת הטעם של אופ״א הייתה על חשבוננו. הגיוני יותר היה להשתכן בבתים חמימים, לצידן של לטביה, איי פארו וארמניה או להסתופף תחת אותה קורת גג בדיור מוגן בצוותא עם בלארוס, בולגריה ולוקסמבורג. מה אנחנו צריכים את קווין דה בריינה וז׳רמי דוקו על הראש? בריא יותר להיות בליגה שלנו. לבוא בינוני, לצאת גדול.

להזכירכם, מדרגת איכות בינונית מינוס גיאורגיה עלתה ליורו וסיימה בין 16 הגדולות. אצלנו התותחים רועמים מחוץ למגרש קרוב לשנה ו״שווייץ של המזרח התיכון״ מחוררת מכל הכיוונים. בצל מלחמה מרה בשבע חזיתות, רב״ש אסף את השברים; ניכש עשבים שוטים ויצא לדרך. 

איתו ובסיוע המעטפת המקצועית הרחבה, ישראל פתחה את הקמפיין בצורה סבירה. במחצית הראשונה, ולפרקים בשנייה, נשמטו כמה לסתות בדברצן הרחוקה. עד שנפלו מהרגליים, גלוך, מנור ויחזקאל הסתכלו לאמאדו אוננה וללואיס אופנדה בלבן של העיניים, ואלמלא ה-VAR היינו כפסע מתיקו שכולו ניצחון. בגלל כמה סנטימטרים, התחזית של פיני בלילי לא התממשה. עוד לא אבדה תקוותנו.