הסגל שיעלה את נבחרת ישראל למונדיאל

עוד קמפיין מאכזב הסתיים עבור נבחרת ישראל. החלום להגיע ליורו, שלעתים הרגיש מאוד מוחשי, הסתיים בכישלון - לפחות עד הפלייאוף בסוף חודש מרץ. אבל בין אם נגיע בסופו של דבר לאליפות אירופה, ובין אם לא, הסיפור של הקמפיין - בגדול - מאחורינו, ועכשיו יש מטרה חדשה באופק: מוקדמות המונדיאל ב-2026, שיתקיים בארצות הברית, קנדה ומקסיקו.

ולשם המשימה הזו, אנסה בטקסט הקרוב לנסות ולתת הערכה לסגל שלדעתי - יוכל לקחת אותנו לשם, ולהחזיר אותנו למשחקי הגביע העולמי - 56 שנים אחרי הפעם האחרונה שהיינו שם.

בגדול, אני חושב שמגמת העל של הנבחרת בשנים האחרונות היא חילופי המשמרות - דור שחקנים שמפנה את המקום, בהתחלה לאט ואחר כך יותר מהר (בעקבות הצלחת הנבחרות הצעירות), לטובת דור חדש ורענן שאמור לקחת את הפיקוד מכאן והלאה. זה התחיל בקמפיין האחרון, ואמור להימשך ביתר שאת בקמפיין הבא.

הערה אחת לסיום: הסגל שאני אשרטט כאן מבוסס על דעתי הפרטית בלבד - ואתם רשאים לחלוק עליה, להסכים או לא. כמובן שהסגל הוא בהינתן כך שכולם כשירים ובריאים (וזה לא מובן מאליו). נצא לדרך.

שוערים
עומרי גלזר (הכוכב האדום בלגרד) - יש הרבה עמדות שבהן אנחנו נמצאים בסימן שאלה. בכל מה שקשור אל בין הקורות, נדמה לי שאנחנו מסודרים. גלזר הוכיח את עצמו בקמפיין האחרון כשוער הבכיר שלנו (למרות התחרות שתכף אני אגע בה), ואינני רואה בשלב הזה מישהו שממש מסכן אותו.
דניאל פרץ (באיירן מינכן) - במילה אחת: הפרוספקט. מי שאמור להיות השוער הראשון בעוד כמה שנים. הסיבה היחידה שלדעתי הוא עדיין לא שוער ראשון, היא שהוא לא משחק באופן סדיר מאז המעבר הסנסציוני לבאיירן (מחיר שהוא בוודאי לקח בחשבון). נשאר רק לקוות שעד תחילת הקמפיין הבא, הוא כבר ימצא קבוצה כמושאל - ויוכל לצבור דקות משחק כדי לתת פייט לגלזר.

הגנה
אלי דסה (דינמו מוסקבה) - בעיניי, היה לדסה קמפיין פחות טוב בהתאם לסטנדרטים שהוא הרגיל אותנו אליהם. אבל האמת היא שכשמדברים על מגן ימני טבעי, אין תחליף לניסיון ולאיכות שלו - ולכן הוא כנראה יישאר בעמדה הזאת, וימשיך להוביל אותה, גם (כך נקווה) בדרך למונדיאל.
שגיב יחזקאל (אנטליהספור) - באנטליה הוא אמנם משחק כשחקן כנף בהתקפה, אבל לטעמי לפחות - בהינתן שכולם כשירים ובריאים, אנחנו די מכוסים באיזורים האלה. ולכן, אפשר יהיה לחזור ולהשתמש ביחזקאל כמגן, מה שמאוד הצליח לאליניב ברדה בהפועל באר שבע. אלתור שיכול להוות תחרות טובה למגן הדומיננטי שמולו.
שון גולדברג (מכבי חיפה) - בפשטות? אין לנו הרבה בלמים איכותיים ומנוסים כמו גולדברג, והוא בהחלט יוכל לתרום מהדברים האלה למרכז ההגנה (שצריך שיפור דחוף ברמת משחק ההגנה הכולל, אבל גם ברמה הפרסונלית).
גיל כהן (מ.ס. אשדוד) - את משחקי ההכרעה בקמפיין הוא החמיץ בגלל פציעה מצערת, אבל הוכיח את עצמו בנבחרת הצעירה ובהחלט ראוי לצ'אנס - לכל הפחות כשחקן סגל - בקמפיין הבא.
סתיו למקין (שחטאר דונייצק) - השחקן שצריך להיות בלם העתיד של הכדורגל הישראלי. בקמפיין הזה השתמשו בו מעט (הוא גם סבל מפציעה בדרך), לדעתי בקמפיין המונדיאל נראה אותו הרבה יותר. ובצדק, כי יש לו לא מעט איכות.
אנריק סאבוריט (מכבי תל אביב)* - כוכבית ראשונה בכתבה הזאת, מאחר ומדובר במשהו שהוא תלוי הליך ביורוקרטי. העסק סביב האזרוח של סאבוריט עדיין תקוע, אבל אם בסופו של דבר זה יתאפשר (ואני לא ממש סומך על מדינת ישראל בדברים האלה), הוא יכול להוות חיזוק מצוין לחוליית ההגנה כולה.
רוי רביבו (מכבי תל אביב) - המגן השמאלי הבכיר של הנבחרת, כפי שראינו גם במשחקי ההכרעה של קמפיין היורו. שחקן מצוין כבר בהווה, וכזה שאמור עוד להשתפר בעתיד.

קישור
נטע לביא (גמבה אוסקה) - בסוף, מדובר בקשר האחורי הטהור הכי טוב של הנבחרת. יש שחקנים שיוכלו להתחרות איתו על העמדה, אבל בעיניי אי אפשר לדמיין כרגע את הנבחרת בלעדיו.
עדן קארצב (בשאקשהיר) - אם נשים בצד את הסאגה המיותרת של הימים האחרונים, קארצב הוא מישהו שצריך להיספר יותר, בהינתן שהוא משחק באופן קבוע בקבוצה שלו. עוד קשר אחורי טוב ויציב.
עמרי גנדלמן (גנט) - בעיניי, אחת ההברקות סביב הצלחת הנבחרת הצעירה באליפות אירופה בקיץ שעבר. יש לו רק הופעה אחת במדי הנבחרת הבוגרת, והיא היתה בתקופת האוסטרים. לדעתי, צריך להיות ברוטציה לקמפיין הבא.
דור פרץ (מכבי תל אביב) - נקודת אור מסוימת בקמפיין שהיה, ומישהו שבכל מקרה צריך להיות חלק מהקישור של הנבחרת גם בקמפיין שיהיה.
מוחמד אבו פאני (פרנצווארוש) - נכס שלדעתי לא נוצל דיו בקמפיין האחרון (בטח לא כשמסתכלים על העבודה הנהדרת שלו בקבוצה ההונגרית), ראוי להרבה יותר קרדיט בסיבוב הבא.
איתן אזולאי (מכבי נתניה) - תוספת חיובית לסגל, לדעתי. קשר סופר מוכשר שמתפתח אצל היהלומים, רואים את זה גם בנבחרת הצעירה - והוא יכול וצריך להיות חלק גם מהבוגרת.
גבי קניקובסקי (מכבי תל אביב) - כל פעם שראיתי אותו על המגרש, ראיתי איכות ובעיקר רצון בלתי רגיל לטרוף כל דקה. במידה רבה, הציל לנבחרת את הקמפיין האחרון, וצריך להיות בתוך השיקולים למשימה הבאה.
גדי קינדה (ספורטינג קנזס סיטי) - הרושם שהותירה ההופעה שלו בקוסובו היתה קצת מטעה. לדעתי מדובר בשחקן טוב ויצרני, שאפשר וצריך לבנות עליו גם הלאה.
אוסקר גלוך (רד בול זלצבורג) - כל מילה מיותרת. העתיד של הכדורגל שלנו. גם אם לדעתי שמו עליו קצת יותר מדי משקל בהווה (אולי בגלל הפציעה של סולומון), הוא ללא ספק מישהו שנצטרך לבנות עליו בעוד הרבה קמפיינים.

התקפה
ליאל עבדה (סלטיק) - הפציעה קצת השכיחה אותו מהתודעה (נקווה שיחזור ממנה בריא וחזק ככל האפשר). שחקן התקפי מצוין, חלק מהאנסמבל ההתקפי הטוב שיש לנבחרת היום. אולי צריך לקוות שיגיע לקמפיין הבא בקבוצה אחרת.
מנור סולומון (טוטנהאם) - בכיר הכדורגלנים הישראלים נכון להיום, השחקן שהורגש בחסרונו ללא ספק במשחקי ההכרעה. גם לו נאחל החלמה מהירה, כי הוא בהחלט חשוב למערך וליכולות של הנבחרת.
שון וייסמן (גרנאדה) - אמנם משחק פחות לאחרונה, אבל עדיין חלוץ שמצליח לספק מספרים - גם בקמפיין דל התקפית (רק 11 שערי זכות ב-10 משחקים), היו לו שניים, כולל השער נגד שווייץ. אפשר לקוות שיהיה בקבוצה אחרת עד תחילת הקמפיין הבא וישחק יותר.
דולב חזיזה (מכבי חיפה) - כמו ששמתם לב, לא מעט פצועים ברשימה. גם לחזיזה נותר לאחל שיחזור כמה שיותר טוב, כי האגפים שלנו בהחלט זקוקים למהירות וליכולות המצוינות שלו.
ענאן חלאיילי (מכבי חיפה) - סמל מובהק לחילופי הדורות, עוד מישהו שהצליח בגדול עם נבחרת הנוער, והראה את שלו גם בבוגרים. יצטרך להיות משמעותי יותר בקמפיין הבא.
דור תורג'מן (מכבי תל אביב) - המשחק הנהדר שלו מול שווייץ לא נעלם מהעיניים. ובכלל העלייה המטאורית שלו - מנבחרת הנוער במונדיאליטו, דרך ההופעה הנהדרת ביורו עד גיל 21, ועד ההופעה המוצלחת בבוגרת צריכים לכלול אותו גם הלאה - ולקבל יותר ויותר הזדמנויות. עוד אחד משחקני העתיד המבטיח.
עידן טוקלומטי (מכבי פתח תקווה) - עוד כישרון גדול, שהוכיח שהוא ראוי לסגל הנבחרת. יצטרך כמובן להתחזק ואולי גם לעבור לקבוצה יותר טובה (מה שאני מניח שיקרה), אבל הפוטנציאל קיים.
דין דוד (מכבי חיפה) - שחקן שכובש במספרים האלה בליגת העל בשנים האחרונות, תמיד צריך להיות חלק מהרוטציה. בעיניי אופציה טובה לעמדת החלוץ המרכזי, לצד האלטרנטיבות.
ערן זהבי (מכבי תל אביב)* - סימן השאלה הגדול של הנבחרת. אם יצליח להעלות אותנו ליורו, כנראה שלא יהיה איך לבנות עליו (כי הוא יפרוש) - אבל בכל מקרה, ואחרי שעוד סאגה מיותרת נשארה מאחורינו, כל עוד הוא כשיר, וכל עוד הוא ביכולת של עכשיו, תמיד צריך לספור אותו.