המפץ הגדול: ישראל התעללה ביריבה שלה

הניצחון של נבחרת ישראל על בוסניה הוא אחד הגדולים בהיסטוריה, אך כשמסתכלים על העבר של הכחולים-לבנים זאת לא כזו חכמה - יש מקסימום 10 משחקים כאלה. ובכל זאת, אחרי משחק כזה, ותצוגה כזאת, צריך להחמיא. המחמאות הראשונות הן לקהל שהגיע לאצטדיון בחיפה. זה היה קהל שבא לעודד ולתת אהבה, ובזכות האקוסטיקה שיש במגרש סוף סוף היתה תחושה שיש אוהדי מאחורי הנבחרת. וכמובן, אף מילה על איצטדיון ר"ג.

לפני שאגע בנבחרת שלנו, אגיד כמה מילים על הבוסנים. ניסו ל"הבהיל" אותנו, אמרו לנו שמשחקים שם שחקנים מהליגות הבכירות באירופה – אבל עם כל הכבוד - לנו אמנם אין אף שחקן כזה, אבל אנחנו נבחרת הרבה יותר טובה. כרבע שעה לפני הפתיחה הסתכלתי על הכוכב הבוסני, מיראלם פיאניץ', והוא שידר שלא בא לו לשחק ושאין לו חשק, וברגע שיכול היה – ברח מהמשחק.

פתיחת הקמפיין של הנבחרת היא הטובה אי-פעם, עם 9 נקודות מ-9 אפשריות, ואחרי שלושה משחקים אפשר להגיד שאנחנו עם רגל וחצי במקומות 2-3, והתיקו של ווילס בבלגיה מוכיח לנו סופית שהיא תהיה היריבה שלנו על המקום השני (אם בלגיה, כצפוי, תסיים ראשונה). נכון שיש עוד 4 חודשים, אך עקב המצב בבית – המשחק מול ווילס בסוף מארס יהיה הרבה יותר חשוב מהמשחק מול הבוסנים, שכנראה יצאו מהתמונה.

היו דיבורים רבים סביב שחקני הנבחרת לפני המשחק. זה החל עם סיפור זהבי-ורמוט בעקבות הדרבי, נמשך בסאגת זהבי-גוטמן ולאחר מכן גוטמן-רפאלוב וההחלטה לתת לוורמוט מקום בהרכב. הייתה תחושה של מתיחות, אבל כל השחקנים היו פשוט מצוינים על כר הדשא והוכיחו שכשהם לובשים את מדי הנבחרת ושומעים את "התקווה" הם שמים את הכל בצד.

נאתכו הברומטר והשינוי של גוטמן

השחקן מספר 1 במגרש היה ביברס נאתכו. עד היום, באופן קבוע, היה צריך הקשר להסביר את ההבדל בין היכולת שלו בקבוצות השונות לבין היכולת בנבחרת, ומול הבוסנים הוא נתן את התשובה על המגרש והוכיח שהוא הברומטר של הנבחרת. על ורמוט, זהבי, בן חיים ודמארי לא צריך להרחיב את הדיבור – זה אוסף בלתי רגיל של כישרון. כשדיברנו על כך שמרבית השחקנים של נבחרת בוסניה בטופ האירופי, גם לארבעת אלו, עם קצת מזל וסוכנים טובים, יש מקום בליגות הבכירות ביבשת.

מילה טובה גם לאלי גוטמן. המאמן החל את הקדנציה הראשונה כשעשה רושם שהתקשורת שולטת בו ומסיבות העיתונאים שלו היו הזויות. כעת הוא השתנה מקצה לקצה, מחושב יותר, זהיר יותר ולא פולט דברים שמהר מתברר שאין להם כיסוי. עם כל הכבוד לכל שחקני הנבחרת שרוצים להגיע ליורו 2016, אצל גוטמן הטירוף להגיע לצרפת יותר גדול מאצל כל אחד אחר. כל פעם הוא מוכיח עד כמה האהבה שלו למשחק גדולה, ולכן ההתעסקויות של התקשורת במי צריך לפתוח בהרכב, פוגעות ומיותרות. הוא סימן לעצמו מטרה – מקום ביורו - ואם הנבחרת תמשיך ביכולת הנוכחית, גוטמן יהיה השני שמוביל אותנו לטורניר גדול.

אי אפשר להתעלם מהיכולת של אופיר מרציאנו. אני יודע כמה גוטמן לא ישן בלילות בגלל עמדת השוער, אך ברגע שנתן את הכפפות למרציאנו, השוער מאשדוד הוכיח לו שהוא מספר 1 בישראל. במצב של 0:0 מול הבוסנים הוא היה שם, השאיר את ישראל במשחק ועשה בדיוק מה שמצופה ממנו.

מילה על הבלם טל בן חיים. סוף סוף, אחרי שנים רבות, הגעת בכושר טוב וכשאתה הרכב הראשון של קבוצתך. אני לא הולך להתווכח עם אנשים או פרשנים שטוענים שאתה הבלם הטוב בישראל, אבל אתה צריך לעשות רק מה שאתה יודע –להתגונן, לסגור ולתת פס לשחקן הקרוב. אל תנסה להיות בקנבאואר או אבי כהן ז"ל, כי אתה פשוט לא כזה. אני מקווה שלהבא תלמד שלא אתה זה שצריך לצאת עם הכדור ולבנות התקפה. אין לך את זה.

פתחתי ואסיים עם הקהל הישראלי. אין לי ספק שמשחקי הנבחרת משליכים על הליגה. היא נפתחה בצורה בלתי רגילה והצלחות הנבחרת הן הדובדבן שבקצפת. אני קורא לאוהדים להגיע גם בשבתות למגרשים עם אותה אהבה שהבאתם לחיפה. אני יודע שבליגה באים לאהוב את הקבוצה ולשנוא את היריבה, אך תעשו מאמץ. אם התמונה היפה מסמי עופר תרוץ לכם מול העיניים, כולנו נהנה גם מכדורגל טוב וגם מאווירה נהדרת.

הציונים של פרימו: נאתכו, ורמוט וזהבי להטו, אך גוטמן מעל כולם

אופיר מרציאנו - 7
אייל משומר - 6
טל בן חיים – 6
איתן טיבי – 7
עומרי בן הרוש – 7
שרן ייני – 6
ביברס נאתכו – 8
ערן זהבי – 8
גילי ורמוט – 8
טל בן חיים – 7
עומר דמארי – 7
אלי גוטמן – 9

נ.ב: למאמן בוסניה סאפט סושיץ' ולכל השחקנים שלו - ציון 3.