"ברגשות מעורבים ובלב כבד ואחרי שנים רבות שלי על כר הדשא אני מודיע היום על פרישתי מכדורגל", כך פתח היום (שישי) דודו אוואט את מכתב הפרידה שלו מהמגרשים, אחרי קריירה בת 17 שנים. "הן בהיבט האישי והמשפחתי והן בהיבט המקצועי אני מרגיש שהגיע הזמן לפרוש".
אז כן, האיש שהיה הבאנקר בשער נבחרת ישראל תלה את הכפפות ובכך שם סוף לאחת הקריירות המפוארות של ספורטאי ישראלי בחו"ל, אבל תפקידו בענף לא הסתיים. אוואט הפך הערב לאחד האנשים החזקים במאיורקה, כאשר מונה למה שמוגדר בתקשורת הספרדית כ"ג'נרל מנג'ר" של המועדון. ביום שני אוואט יוצג במסיבת עיתונאים, שבה נוכל לדעת יותר מה בדיוק אומר התפקיד החדש.
"כל ספורטאי באשר הוא, יודע שהיום הזה נמצא באופק ויגיע מתישהו על ציר הזמן", המשיך אוואט את מכתב הפרידה. "קשה לסכם תקופה כה ארוכה במספר מילים".
ההודעה נמשכה בזו הלשון: "אני חושב שכספורטאי, מימשתי את יכולותיי, הגעתי לכל היעדים שהצבתי לעצמי מעת לעת, וחשוב מכל, נהניתי מהדרך הארוכה ומהאתגרים שהופיעו במהלכה. הייתה לי הזכות והעונג לשחק בליגה הספרדית ולחוות שנים רבות בליגה מקצוענית באירופה, ללמוד, להפנים, להתמודד ולהצליח. אין לי כל ספק שלולא תמיכת אשתי וילדיי, הישגים אלה לא היו קיימים...
אני רוצה להודות מקרב לב לבעלי הקבוצות, למאמני הקבוצות ולמאמני נבחרות ישראל שליוו אותי כל השנים, שהאמינו בי וזימנו אותי לעמוד בשערה של הנבחרת. זו ההזדמנות להודות מקרב לב להפועל חיפה ולמכבי חיפה על שנפלה בחלקי הזכות לזכות בהפועל חיפה באליפות היסטורית, ובמכבי חיפה באליפות ובהעפלה היסטורית לליגת האלופות.
אני רוצה להודות לדורות שלמים של שחקנים שהייתה לי הזכות והכבוד להתאמן ולשחק לצידם. אני רוצה להודות לאוהדים הנאמנים והתומכים, לאנשי התקשורת, להוריי היקרים שמגיל צעיר ליוו אותי מתחנה אחת לשנייה ולכל אורך הדרך האמינו בי עודדו ותמכו, למשפחתי היקרה, ומעבר לכל - לאשתי האחת והיחידה על התמיכה הבלתי מתפשרת ועל ההקרבה הענקית והעידוד במשך כל שנות הקריירה שלי. נפלה בחלקי זכות גדולה לייצג את מדינת ישראל הן כשוער הנבחרת והן כשחקן ישראלי בליגה הספרדית. זהו דבר ענק עבור ספורטאי, ועבורי זוהי הייתה הגשמת חלום.
ללא ספק, הכדורגל הינו פרק משמעותי וחשוב בחיי שעיצב אותי כאדם וכספורטאי. הכדורגל העניק לי כל כך הרבה רגעים גדולים ומאושרים וכל אלו מסמנים משהו עבורי. בכל משחק ובכל אימון עשיתי את המיטב שיכולתי. לאחר קריירה רבת שנים עם חוויות בלתי נשכחות אני מקווה שאנשים יזכרו אותי לא רק כשוער כדורגל אלא כאדם.
זהו אינו סוף פסוק מבחינתי. אני לא נפרד מעולם הכדורגל ועולם הכדורגל לא נפרד ממני. כולי תקווה כי אוכל לתרום מניסיוני ולהשתלב במקומות הנכונים שיידעו לנצל את הידע, היכולת והניסיון שלי בתחום זה. בהזדמנות זו אני מאחל לעם ישראל שבת שלום ושקטה".