עוד ערב עגום לכדורגל הישראלי. בחצי הראשון התגוננו בצורה סבירה, אבל הרוסים שיחקו בהילוך ראשון וכנראה שישראל שכחה שהמטרה בכדורגל היא להבקיע. נכון שלפני המשחק באנו במוראל נמוך וחששנו לעשות בושות, ונכון שהיה חשוב לא לספוג גול מהיר שיגרום להתמוטטות בפתיחה, אבל להסתגר מאחור? זו לא צורה.
אני לא אוהב את סגנון המשחק הזה. עברתי דבר או שניים בקריירה שלי כמאמן, ומעולם, בשום מצב, לא אימנתי או בניתי נבחרת או קבוצה לשחק בצורה כזו. לתת לשני הקיצונים שלך משימות ברורות לסגור את מגיני היריבה? הם אמורים להתקיף. בגלל זה ברדה נותר בודד בחוד ולכן לא הגענו לחצי מצב. כבודה של רוסיה במקומה מונח, אבל היא לא נבחרת בקנה מידה שאי אפשר להעז נגדה אפילו.
אם החצי ראשון עוד נראה בסדר, השני היה גרוע. ספגנו גול מהיר, ועוד מרגלי הבלם שלהם, ופתאום נשברנו לחלוטין. בנבחרת צריכים להגיד תודה שלא הייתה פה תבוסה גדולה.
לאלי גוטמן יש פרות קדושות שהוא שומר להן אמונים מהתקופה יחד בהפועל תל אביב. הוא ביצע חילופים לא נכונים, הכניס את איתי שכטר במקום אליניב ברדה, במקום לתת להם לשחק יחד, ושמר על מערך פחדני של חלוץ אחד. אני לא מקבל חילוף כזה, לא כמאמן ולא כפרשן. גוטמן עשה ציוותים לא נכונים מבחינת העמדות, ויותר מדי שחקנים הוזמנו על חשבון העבר ולא ההווה.
מי צריך להיות המאמן הבא? עוד יהיה זמן לנתח את הקמפיין זה, אבל מה שחשוב זה שלא אבי לוזון יהיה זה שייקבע את זהות המאמן הבא. כל צורת הניהול בכדורגל והנבחרת חייב לעבור שינוי, ושינוי דחוף שצריך להתחיל מהראש. אני מקווה שעם בוא יום כיפור כולם יעשו חשבון נפש ויעסקו באיך מצילים את הענף הפופולרי הזה, כי המצב הוא בושה וחרפה.