למצולמים אין קשר לכתבה
כשמש באוגוסט, כגל השב אל החוף, כפיירו מחמיץ מצב של אחד על אחד - כך הייתה צפויה התגובה הפבלובית, הקולקטיבית של מיטב פרשני, עסקני ובחשני ארצנו לשיט שואו שנראה אתמול בסמי עופר.
"האלימות הנוראית בספורט", "הקהל מתפרע", "פרקו כל עול", "יש להשית עונשים כבדים יותר", "לקחת מבית"ר את הגביע", "להוריד נקודות", "להוריד ליגה (מה הקשר בכלל)" וכמובן, איך לא, הלהיט התורן - "חייבים להחזיר את השוטרים למגרשים".
רבותיי, הבעיה הגדולה של הכדורגל הישראלי היא לא אלימות. הבעיה הגדולה של הכדורגל הישראלי היא הפופוליזם שמקיף את השיח, והעובדה שכל מי שמנהל אותו פשוט לא אוהב את הענף ובז לכל אוהדיו ואוהביו.
ראשית, החטא הקדמון של כל הדמגוגיה הזולה שנשפכת מפי כל צדקן מצוי הוא הגזירה השווה בין אלימות לאבוקות. משחק חסר תכלית של חתול ועכבר, בו כל צד מתבצר ומקצין את עמדותיו עד למצב של מלחמה כוללת וחסרת היגיון. כל הכאוס ואובדן השליטה בכדורגל שלנו החלו מהתפיסה המעוותת הזו, כאילו דין כל מדליק אבוקה כדין דוקר, ופירוטכניקה היא פשע אלים.
הצביעות בטענה הזו פשוט מקוממת. אתם מפארים עשרות אלפי אוהדי נאפולי מדליקים את כל העיר, מתלהבים מכל פריים של קבוצה בלקנית שהופכת את האיצטדיון שלה ללפיד אחד גדול - אבל אצלנו? גוועלד! לזרוק לכלא כל מדליק אבוקה, קנס של 50 אלף שקלים, עבודות פרך ומלקות בכיכר העיר.
בואו נשים את הדברים על השולחן, בולשיט בצד: אבוקות הן הדבר הכי מלהיב שיש ליציעים להציע. מופע הפירוטכניקה נגד פריז סן ז'רמן הביא לבדיקת חוזק חומרים מתקדמת ליסודות מהם עשוי סמי עופר. כשמכבי תל אביב הדליקו נגדנו את היציע במשחק הפלייאוף בבלומפילד, הרגשתי את השירה שלהם חופרת לי בשיניים הטוחנות. הפועל תל אביב ניצלה מירידת ליגה בזכות הגל המטורף שעורר מופע הפירו שלהם מול קרית שמונה.
מצחיק במיוחד בהקשר האבוקות הוא הטיעון של המשטרה כנגדן: החומרים שהן פולטות מזיקים לבריאות. יודעים מה עוד מזיק לבריאות? ברכיים לצלעות, פיצוצים לפנים, כשיורים עליך רימון הלם בכינון ישיר. בגדול, משטרת ישראל נהגה באוהדי כדורגל באופן שספק גדול אם יש בו דאגה כלשהי לבריאותם, אז גם כאן - נשגיח על בריאותנו בעצמנו, תודה רבה לכם.
מה שכן, וצריך לומר את זה בקול ברור: הדלקת אבוקות היא דבר יפהפה, מעצים ומטריף, השלכת אבוקות, למגרש או לכל יציע אחר, היא פעולה מסוכנת ומטומטמת ואני תומך בכל צעד ענישה כנגדה, כי זו באמת סכנת חיים. מה ההבדל? ובכן, דמיינו שטקס הדלקת המשואות בהר הרצל ביום העצמאות היה טקס השלכת המשואות. הרבה פחות כיף לכל המעורבים.
יש להסדיר את הדלקת האבוקות, תוך ראייה מציאותית של הדברים משני הצדדים ודאגה אמיתית לבטיחות כולם, בהתאם למודלים שקיימים במדינות אירופאיות עם ממש קצת יותר תרבות ספורט משלנו סטייל הולנד וגרמניה. מי שיחרוג, ייענש וייקנס בהתאם לתקנון. מי שלא, שמחה וששון ולכל ילד בלון. בלי לסגור יציעים ולהעניש קולקטיבית אלפים, בלי רדיוסים ובלי כל השיט המיותר הזה. זה יהיה הפיתרון היחיד לפיאסקו המתמשך הזה של בית הדין והאוהדים.
אם כבר נגענו במשטרה מקודם, באמת שצריך להיות חסר מושג, חסר קשר לענף וחסר הבנה באופן טוטאלי בכדי להציע פיתרון כל כך הרסני ואידיוטי כמו החזרת השוטרים ליציעים. פיתרון שיחמיר באופן וודאי ומוחלט את האלימות ואף יעלה אותה מדרגה.
לא זו בלבד ששוטרים היו במשך שנים ביציעי האוהדים, ברוב המקרים המכריע הם היו הגורם האלים ביותר בסיפור ואף יצרו אסקלציה לעניינים שהיו יכולים להיפתר בדרכים שלוות הרבה יותר בלעדיהם. תוסיפו לזה את הדם הרע שנצבר בין שוטרי מחוזות שונים לבין ארגוני האוהדים הדומיננטיים, ותקבלו מתכון בדוק לאסון מוחלט. אני מפציר, מתחנן בפני כל מקבלי ההחלטות בישראל - אסור, אסור, אסור שהדבר הזה יקרה. זה מתכון להדרת רגליהם של רבים מיציעי הכדורגל, היינו שם בעבר, ראינו את הנזקים ואנחנו לא רוצים לחזור לימים האפלים האלו.
אשר לפריצת האוהדים - בהחלט אירוע חמור, שלא צריך להקל בו ראש. בטח לא כשנשיא המדינה נמצא על הדשא. זה לא היה צריך לקרות, התנהגות מטופשת לגמרי מצד אוהדי בית"ר. עם זאת, בכל מדינה אירופית אוהדים פורצים אל הדשא (במשחק האליפות של סיטי בליגה הזניחה המכונה פרמייר ליג, נניח), אף תואר לא נשלל וכולם חוזרים הביתה בשלום. לא צריך להפוך אוהדים בהתפרצות שמחה לעבריינים, רובם המוחלט אנשים נורמטיביים שנסחפו בלהט הרגע לפעולה באמת טיפשית. הדיבורים על שלילת תואר הם מגוחכים. עצם העובדה שהדבר נמצא כסעיף בתקנון מעיד בעיקר על כמה שהוא אידיוטי ומיושן. שום תוצאה ספורטיבית לא צריכה להיות מוכרעת בבית הדין. בית"ר זכתה בגביע ביושר, והשחקנים שלה בטח לא אשמים בהתנהגות האוהדים שלהם.
אגב, אני מבין את הרציונל מאחורי האיסור לרדת אל הדשא. יותר מזה, הייתי באותו היום ביציע ג' במשחק האליפות ומקרה אמיר רנד. אם כבר העלינו את זה, חשוב לי לספר לכם ממקור מאוד ראשוני - מה שלדעתי היה אחת הסיבות לתוצאה הקשה באותו היום לא היה עצם הפריצה אל הדשא, אלא לדעתי משחק הכוח של המשטרה שמעכה אלפים כנגד גדרות, במקום לשחרר אותם.
יש לי גם יסוד סביר להניח שחלק לא מבוטל מן הרעש התקשורתי מגיע גם מתוך רצון להסוות את הפאדיחה באוזלת היד והאפסיות שגילתה בהתאחדות בניהול האירוע בסמי עופר. כל כך מביך לראות איך הגוף השולט בכדורגל הישראלי מאבד כל אחיזה על ניהול הכניסה ליציעים הרבה לפני שריקת הפתיחה. להבדיל, למעלה מ-20 משחקים סולד אאוט השנה באיצטדיון כשמכבי חיפה שיחקה בו, אפס תקלות.
זה, בקליפת אגוז, כל הסיפור - גוף ישן ואנכרוניסטי, שלא מתייחס בכבוד לאוהדים. כמו במקרה הבלגאן בטרנר, חורצים את הדין בכל מקרה העומד בפניהם לפי התגובה התקשורתית והקו שמוכתב בידי דמגוגים שגם הם שונאי כדורגל ישראלי.
נאמר כבר מספיק על העניין הזה, אגב. פשוט תעיפו מבט בפרוטוקול הדיון, ספציפית בעניינו של פרנדזי פיירו, להבין עד כמה גדול האבסורד ועד כמה העניין כולו משמש רק להשלכת אחריות ותו לא.
הכדורגל הישראלי לא חולה ולא קורס. שלחנו נציגות לליגת האלופות ולשלב הבתים בקונפרנס, יותר קהל מאי פעם מגיע לצפות במשחקים והביקוש לכרטיסים מרקיע שחקים. גם האלימות היא מתונה מאוד, על סף הלא קיימת ביחס למדינות אחרות. היא הופכת למפחידה ומסוכנת בעיקר כשהשוטרים עולים ליציע לסגירת חשבונות והוצאת תסכולים. אני אוהב את הכדורגל שלנו אהבת נפש, הוא חלק עצום מסדר היום שלי. התשוקה שלי אליו היא אינסופית גם לתוך העשור החמישי בחיי, וכמוני - עוד אלפים רבים וטובים, מכל הקבוצות וכל הצבעים.
אם אתם באמת רוצים להציל את הענף או "המוצר", עצרו את הכל. הזמינו נציגי אוהדים מכלל הקבוצות והיעזרו בהם בכדי לכתוב מחדש את התקנון, כך שיתאים וישרת את כולם. בלי ססמאות, בלי פופוליזם.
שום דבר טוב לא ייצא מהמשך ההתנגחות וההתעמרות במי שמקיים במו ידיו, רגליו וארנקו את הענף הזה. זה הזמן להידברות, כי לנו אין כדורגל אחר, ולכם אין זכות קיום בלעדינו.
הכותב הוא אוהד מכבי חיפה