יום רביעי האחרון היה יום מרגש עבור אוהדי בית"ר ירושלים. אחרי עונה קשה, אחרי שנים של ייסורים, הם סוף סוף חוו קצת נחת וראו את קבוצתם - שעד לאחרונה אף אחד לא דמיין שתצליח להתרומם מההריסות - מנצחת את מכבי ת"א ועולה לגמר גביע המדינה. בעצם, אולי היה איש אחד שדמיין - אלי, אביו של רס"ן אופק אהרון ז"ל.
אופק, חלל צה"ל, היה אוהד בית"ר מושבע. לו ולאביו היה חיידק משותף. "הוא היה אוהד מספר 1, היה לו קשר מיוחד עם הקבוצה", סיפר אלי. "אני רואה אותו כל הזמן, אנחנו עדיין רואים ביחד משחקים של בית"ר".
וכמו שהקשר בין אופק לאביו היה חזק, כך גם הקשר בין המשפחה לבית"ר ירושלים התהדק אחרי אותו יום עצוב בו נאלצו להיפרד מאופק. "הקשר עם אבא של אופק החל בשבעה", נזכר אופיר קריאף, קפטן בית"ר. "הוא סיפר לי על כל ההיסטוריה שלהם עם הקבוצה ואיך הוא לימד את אופק מגיל קטן על בית"ר מגיל קטן. היה חיבור מיידי, חיבור מיוחד. הנסיבות מצערות, אבל הקשר היה מרגש מאוד".
קריאף סיפר על טורניר שנתי לזכרו של אופק בבית וגן והוסיף ש"בית"ר לקחה את המשפחה תחת חסותה, עטפה אותם באהבה, ותמשיך לעמוד לרשותם מתי שהם יצטרכו. ננסה לעשות כמה שיותר נחת לאופק בגמר הגביע, ננציח את שמו, כל פעם שנצליח לגרום להם לחייך ולעלות ולשתף את הסיפור - נברך על כך. זו זכות".
וחזרה לחצי הגמר. הימים שלפני היו ימים מיוחדים למשפחת אהרון, הם סבבו בעיקר סביב אופק. "יומיים לפני המשחק חלמתי עליו", נזכר אלי. "הוא אמר לי 'אבא, אין לך מה לדאוג, ייגמר 1:3 ובית"ר תעלה לגמר'. אנשים קצת הרימו גבה, אבל זה כח עליון. נסעתי אליו לקבר, שמתי אצלו צעיף של בית"ר ואפילו אמרתי לאנשי בית"ר שזה שלנו".
אלי המשיך וסיפר איך הרגיש לשבת בבית ולצפות בתצוגה של קבוצתו ולא שוכח שעדיין יש עוד משימה אחת להשלים: "בכל שער באתי למיטה של אופק ובכיתי כמו תינוק. מבחינתי זה היה כמו לזכות בגביע. אחרי המשחק אופק אמר לי 'זה יהיה קשה, אבל את הגמר תשאיר לי'. אף אחד לא ייקח מבית"ר את הגביע הזה".