באסה בסבבה: ההפסד לא ימחק את ההישגים

פנדלים בגמר גביע אחרי זכייה באליפות, עם השוער השלישי שלנו בשער? ספק אם הייתי יכול לדמיין בחירת תסריט יותר גרוע וחסר סיכוי עבורנו, כזה שגם משלב את העינוי המקסימלי אותו יכול לעבור אוהד במסגרת גמר מפעל כלשהו. ואכן, כשהתייצבנו לדו קרב הפנדלים המר והנמהר, אני לא חושב שהיה אחד ביציע הירוק שבאמת האמין שנצא עם הגביע. לקוות - ודאי שקיווינו. אבל תקווה, כפי שאנו שומעים חדשות לבקרים, אינה תכנית עבודה, והיא התבדתה די מהר, על אף ההחמצה הראשונה של באר שבע.

עוד לפני הדו קרב מהצפויים שידע הכדורגל בישראל, היה גם משחק. לומר שהגמר התעלה לרמה גבוהה מאוד? לא ממש. זה היה בעיקר באשמתנו, כי פשוט לא שיחקנו טוב. כהרגלנו, לצערי, בישורת האחרונה של הליגה. משחק הגנה מפוזר מאוד, שאין ספק שהושפע מנוכחות של שוער לא מאוד מנוסה בשער. אבל גם עם שני השוערים הבכירים שלנו לא ליקקנו דבש לאחרונה, ואתמול לא היה שונה בהרבה ממה שראינו בסיבוב השני של הפלייאוף. משחק ההתקפה חרק ברוב שלבי המשחק, כשגם השערים לא היו תולדה של גאונות כלשהי.

זה לא שהפועל באר שבע שטפה את הדשא והחמיצה בטירוף, קשה לי לומר אפילו שהיא הייתה טובה יותר בכללי. אבל משהו בווייב, באווירה, הרגיש הרבה יותר לכיוון שלה מאשר שלנו. עזר מאוד לווייב הזה מר דניאל בר נתן, עם תצוגה פשוט מביכה וחסרת שליטה על העניינים, קרוסלת צהובים לכל חולצה ירוקה והתעלמות חיננית מעבירות זהות בכיוון ההפוך.

חלילה לי מלהאשים את השיפוט בהפסד הזה, שלא יובן איכשהו שבר נתן הוא הגורם להפסד לדעתי, ממש לא. אבל אם כבר מזכירים אווירה כללית ותחושה, הוא היה תורם נדיב מאוד לה, ברמת התורמים שמרימים להם לוח פלטינה בכניסה לספריות במכללות כאלו ואחרות.

האמת שהיתה עוד תורמת נכבדת מאוד לווייב העכור משהו בצד הלבן/ירוק - אני מדבר כמובן על משטרת ירושלים הידועה לשמצה, שגם אתמול לא החמיצה הזדמנות לפלוש ליציע, לחרב, להכות ולקלקל אווירת חג נהדרת מצד שני הקהלים. אני מאוד מקווה שצוואתה של עונת 21/22 שהגיעה לסיומה אתמול תהיה רוויזיה מוחלטת בכל הנוגע להתערבות משטרתית ביציעים, ועל אחת כמה וכמה בכל הנוגע ליחס לאבוקות כפשע שדינו מאסר עולם (או סגירת יציע/רדיוס/וואטאבר). אגב, עם כל המכות, הם לא הצליחו למנוע את השלכת האבוקות. מטריד משהו, בהתחשב במשימות האחרות והחשובות הרבה יותר שיש לכוח השיטור הספציפי הזה להתעסק בהן בשגרה.

אם נידרש שוב לעניין המשחק, בסופו של דבר, כקבוצה הטובה יותר, האחריות היתה עלינו לשחק הרבה יותר טוב וחכם. לא עשינו את זה ולכן הפסדנו את החתיכה האחרונה לפאזל היסטורי במיוחד. בהחלט מגיע כל הכבוד להפועל באר שבע שזכתה בגביע בצדק אחרי מסלול תלול במיוחד, ושום דבר שאומר כאן לא ייקח את זה מהם.

בגדול, בכל מה שנוגע להשלמת דאבל, עושה רושם שהטביעה ב-DNA של המועדון שלנו היא מאוד מובהקת - אנחנו מנחוסים של העולם, בלשון פשוטה, וכשזה מגיע לפנדלים? פורגט אבאוט איט... חזיזה וצ'יבוטה? גם גדולים וטובים מהם לא הצליחו במשימה המורכבת של לדייק בפנדל במעמד הזה.

ועם זאת, ועם כל האכזבה, גם את קמפיין הגביע הזה סיימנו בראש מורם ובגאווה. גם במשחק ממש לא טוב שלנו, הצלחנו לכפות שוויון דרמטי, וכשהטקטיקה נזרקה מהחלון, והלשון התגלגלה החוצה, הלב של השחקנים נזרק על הדשא ונמתח עד קצה גבול היכולת.. ביום רע, עשינו כל מה שהיינו יכולים להיאחז בחלום הקוואדרופל, אבל חלומות לחוד ומציאות (ממש ממש לא רעה) לחוד.

עם כל האכזבה, מכבי חיפה סגרה אתמול עונה נהדרת, עם זכייה בשלושה מארבעה תארים במסגרת המקומית, רגעים בלתי נשכחים של כדורגל משוחרר ומסחרר והופעה ראשונה מזה עידנים בשלב בתים אירופי. גם ההפסד הזה, מבאס ככל שיהיה - והוא מבאס לגמרי, כמו כל גמר גביע שהפסדנו בו - לא ימחק את ההישגים והרגעים המדהימים שהעונה הזו הביאה עלינו ולא את השמחה שלנו על עוד עונת אליפות נהדרת.

ואנחנו נגיע בהמונינו לרחבת הפסל בסמי עופר כדי לומר תודה ולהראות להם עד כמה אנחנו אוהבים אותם, עד כמה הם ואנחנו אחד, בכל מצב ובכל תנאי, בפעם האחרונה לעונה הזו לשחקנים - וגם לחגוג איתם סוף סוף, בצורה שראויה לנו ולהם, את האליפות שלנו. אולי מדובר בשלב מהחשובים ביותר בהתבגרות שלנו כמועדון - ההבנה, כמעט הקונצנזוס, בקהל הרחב, שלמרות האכזבה, בהחלט ראוי להוקיר תודה ולחייך מכל לב על עוד עונה מלאת גאווה שסימנה את החזרה הבלתי מעורערת של מכבי חיפה למרכז העניינים של הכדורגל הישראלי.

זו הייתה העונה המתישה ביותר שלי כאוהד. כאורך הגלות, עמוסת חוויות, מהפכים ותהפוכות גורל. השחקנים ודאי יגידו אותו דבר בעצמם, כולנו יחד זקוקים מאוד לחופשה המיוחלת אליה אנחנו יוצאים היום. כמובן שנחזור להתגעגע כבר בשבוע הבא, אבל לפחות לכרגע, זמן השלפשטונדה בין עונות הגיע. כל העדויות מראות שיש לי משפחה וילדים ששכחו מקיומי לאורך עשרת החודשים האחרונים ברבים מערבי השבוע, הגיע הזמן לחדש קשרים כבראשונה (ולהכין את הרקע לחברת משפחה מיוחלת נוספת, בדרך, טפו טפו).

בהזדמנות חגיגית זו, אני רוצה לומר תודה ענקית לאור אבולעפיה, עורך, אח יקר וג'נטלמן אירופי, על הזכות והבמה שניתנת לי כאן באתר הספורט הגדול בישראל לחלוק את מחשבותיי עמכם, ותודה לכל מי שקרא, שיתף, הגיב, בירך ופירגן (וגם לאלו שפחות). לכבוד ולעונג הוא לי.

תמה לה עונת 21/22, והיא הייתה כמעט מושלמת עבורנו. מילא, ניפוץ מנחוס הדאבל נותר עוד משהו לשאוף אליו, עוד אתגר לשנים הבאות. אז אחרי שהשגנו את תואר הבר מצווה, השלמנו גם זכייה באליפות הארבעה עשר, בק טו בק.

אין ספק, הזכייה באליפות שלישית ברציפות היא אתגר סופר קשה ומורכב, על אחת כמה וכמה כשיריבותינו לצמרת לא מתכוונות לשקוט על השמרים והן צפויות להתחזק משמעותית - בדיוק כפי שאנחנו נתחזק משמעותית. אין ספק שאם יש אפקט חיובי לכל התקופה הפחות טובה לאחרונה, היא ההבהרה שהקבוצה זקוקה לריענון ולשידרוג משמעותי בכדי להמשיך ולעמוד במשימות שלה. עוד יגיע הזמן לדון בכך, עכשיו תנו לשים ת'ראש על דיונה, או סתם על כרית.

22/23: לבל אפ - רמת הקושי עולה, ולאחר פגרה ועילפון כללי, נגיע מוכנים. ורעבים, מאוד רעבים. בחיי שרק התחלנו לאכול. לאחר עונה מפרכת ומלאת הישגים, המסע אל עבר הכוכב השלישי החל באופן רשמי. ועד אז, כמה כיף לומר את זה, גם ואולי בעיקר בערב פחות סימפטי:
אנחנו מכבי חיפה
ואנחנו האלופים, שוב.

נתראה במוקדמות האלופות,
קיץ נעים וירוק לכולם.