הזמני הפך קבוע: פטריק ואן לוון צריך להמשיך?

עונת 2020/21 של מכבי תל אביב היתה הכל חוץ מחד משמעית: מחד, קמפיין מוצלח באירופה אחרי לא מעט שנים חלשות, מאידך אובדן האליפות אחרי שנתיים דומיננטיות. מחד, ריצה בלתי נתפסת באחוזי הצלחה מטורפים, אבל מצד שני אובדן האוויר בשלבים האחרונים ופלייאוף עליון חלש יחסית - שאפשר למכבי חיפה לרוץ לתואר, למרות עמדת הובלה של הצהובים בסוף הליגה הסדירה.

כמו תמיד, לפחות בעולם הכדורגל שלנו, מה שיקבע נראטיבית את עתידו של המאמן פטריק ואן לוון יהיה גמר גביע המדינה מול הפועל ת"א בבלומפילד. אבל עד אז, הגיע הזמן לבחון את שאלת המפתח: האם ואן לוון צריך להמשיך כמאמן מכבי גם בעונה הבאה? הטיעונים בעד ונגד, כמו גם ההזדמנות שלכם להביא את דעתכם - לפניכם.

למה כן - בגלל הכדורגל
כל דיון על פטריק ואן לוון צריך לזכור איפה מכבי תל אביב היתה כשהוא הגיע. בדצמבר 2020, הצהובים היו בנקודת שפל. אחרי ה-0:0 שלה בטדי נגד בית"ר ירושלים, בעקבותיו פוטר יורגוס דוניס, היא היתה במקום החמישי בלבד - מרחק שמונה נקודות ממכבי חיפה שבמקום הראשון. ארבעה ניצחונות בלבד מתוך 11, ובעיקר מתוך תחושת ייאוש שבמכבי לא זכרו מאז תקופת ליטו וידיגל. כניסתו של איתי שכטר בתוספת הזמן באצטדיון טדי, היתה כמו סמל. סמל לתחושה שדוניס פשוט לא שייך.

ואז גולדהאר החליט לחתוך, באבחה. דוניס הלך הביתה, ואת מקומו תפסה דמות אלמונית. ואן לוון אמנם ניהל את משחקי אלוף האלופים בתחילת העונה, אבל נתפס - לפחות אז - כ"קרטייקר", כמי שממלא מקום באופן זמני עד הגעתו של משהו רציני יותר. לא קברניט שאמור לקחת את המועדון לעבר מאבק אליפות חשוב מול יריבה אסטרטגית. אבל הכדורגל ניצח הכל. גם את הנחות היסוד. לאט לאט, הצהובים התחברו, צברו ניצחון ועוד ניצחון, ופיגור שמונה הנקודות במחזור ה-11 הפך ליתרון נקודה במחזור ה-24. 12 ניצחונות ותיקו אחד ב-13 משחקים. אחוזי הצלחה של 94.8% (!!!).

סטטיסטיקה תמיד מתיישרת בסוף, וגם זו התיישרה. בסופו של דבר, מכבי של ואן לוון סיימה את העונה עם 17 ניצחונות, 7 תיקו והפסד אחד בודד בקרית שמונה. 77.3%, כשלשם השוואה ברק בכר שלקח אליפות הביא 73%. לא האחוזים הפסיכיים של שיא הריצה, אבל אחוזי הצלחה טובים מאוד לקבוצה שרצה לאליפות בכדורגל הישראלי. בשורה התחתונה, ואן לוון אמנם קיבל לידיו קבוצה חזקה ואיכותית, אבל גם קבוצה שלא ידעו להשתמש בה היטב. הוא, לעומת זאת, ידע להחזיר אותה למסלול - ובעיקר להפיח רוח חיים.

העונה הזו של דור פרץ היא, בסופו של דבר, גם שלו. היכולת המצוינת של אדוארדו גררו ואיתי שכטר במחזורי הסיום, זו שכמעט ועקצה בכל זאת את האליפות שנראתה בלתי אפשרית, קשורה גם אליו. היכולת של שרן ייני, שחקן שנראה בדמדומי הקריירה, ראויה לציון גם בזכותו. ובכלל, העובדה שמכבי תל אביב בכלל תיזכר כמי שנתנה פייט למכבי חיפה העונה, קשורה בסופו של דבר גם להולנדי. סטטיסטיקה מתיישרת, אבל ראוי שגם תדבר. היכולת, והריצה כנגד כל הסיכויים, והעובדה שעונה אבודה קמה לתחייה - היא בהחלט תנאי מספק, כדי לתת לוואן לוון עונה נוספת.

למה לא - בגלל המערכת
אל נא נסתנוור מהכדורגל של ואן לוון, יאמר הקטגור. המספרים אכן מרשימים בכל קנה מידה, אבל בסופו של דבר - לצד הדבש, היה גם עוקץ. ואן לוון אמנם הביא את מכבי תל אביב עד הבאר, אבל השחיקה המסוימת בסגל - העובדה שלא נתן מנוחה מספקת לדור פרץ, למשל, מנעה ממנו לקבל אותו בשיאו ברגעי האמת. העובדה שהוא לא השתמש מספיק באופציות שלו, למשל מתן בלטקסה שנכנס להרכב רק בשל העזיבה הפתאומית של הזרים - והיה יכול לרענן קצת את הקו האחורי, היתה בעוכריהם של התל אביבים בקילומטר האחרון שבמרתון.

אבל בוא נשים הכל בצד. כי בסופו של דבר, אפשר לבקר את ואן לוון על הטעויות הקטנות - אבל כולן מתגמדות בתמונה הגדולה. ואן לוון הצליח בשלושת רבעי העונה שלו כמאמן מכבי תל אביב. אך אליה וקוץ בה, על אף סגולותיו של ההולנדי - קצת קשה לשכוח שהוא לא היה אמור להיות שם, מלכתחילה. בסוף לוואן לוון יש תפקיד; יש פונקציה שבגללה ואן לוון היה בכלל באיזור של קרית שלום - מנהל מחלקת הנוער. ובמכבי תל אביב, זה לא תפקיד שאפשר להקל בו ראש. למעשה, אם יש עונה שהוכיחה כמה היסודות של מכבי תל אביב הם חלק קריטי מהמועדון, זו העונה.

ההצלחה של בית"ר ת"א/בת ים בחצי גמר הגביע, היכולת של שחקנים כמו עדן קארצב או אדוארדו גררו המחישו כמה המועדון בנוי על העתודות שלו. ואן לוון צריך להיות האיש שבונה את העתודה הבאה, לא מי שמעלה אותה לבוגרים. הוא בא למשימה נקודתית, היא אליפות - או לפחות מאבק על האליפות אחרי דוניס, אך מהרגע שמימש אותה - וגם אם היה מסיים עם דאבל, היה צריך למקומו הטבעי. לא כי הוא פחות טוב מהמאמן שיהיה (הוא הוכיח בהחלט שהוא ראוי לאמן בליגה הזאת), אלא כי התפקיד שלו קריטי מדי לעתיד של המועדון.

ובסוף? מכבי תל אביב צריכה מאמן במשרה מלאה. מישהו שמרוכז לחלוטין בהצלחת הקבוצה הבוגרת, ולא צריך לשלב בין העבודה המקצועית עם הקבוצה הבוגרת, לבין בניית השחקנים מהנוער. מישהו עם מספיק ניסיון, שיוכל להוביל את הקבוצה גם באירופה - בעונה הבאה, שבה ייתכן שהצלחה באירופה תהיה קריטית. ואן לוון עשה את שלו, וייזכר לעד בספרי הזהב של המועדון על העונה הזו - אבל טוב אם יפנה את המקום.

אז מה דעתכם? הצביעו בסקר!