הכדורגל בשביל כולם: השיעור מגביע המדינה

קור כלבים בשכונה והמעיל נשאר בטעות בבית. 10 דקות לפני שריקת הפתיחה אחד החבר'ה עצר את יובל נעים. "תגיד, יש לך איזה מעיל לתת לה? היא קופאת מקור". הוא עצר רגע, הסתכל עליי ואמר: "אין לי בעיה לתת לך מעיל, אבל תבטיחי לי שבלילה תלכי לישון עם גרביים". דיברו הרבה בקיץ האחרון על מה שקרה בהפועל אשקלון. העירייה חילצה את הקבוצה משלשלאותיו של פרוספר אזגי, הזרימה תקציבים עצומים לקבוצה בליגה א' והביאה שמות גדולים, כאלה שרקדו במרכז הבמה.

התוצאות בשטח: הקבוצה במקום הראשון בליגה, טרם הפסידה, במרחק של 8 נקודות מסגניתה. בצד השני, בדיוק ההיפך.קבוצת אוהדים דלת תקציב שנקראת על שמו של שחקן עבר וזמר גדול. מכבי קביליו יפו ממשיכה את המסורת הבולגרית עוד מימי הקבוצה המיתולוגית ומקווה לרשום פרק נכבד באגדה.

דרבי ליגה א' בסיבוב ז' בגביע המדינה. לכאורה, הכי רחוק, הכי חסר זוהר וסקס אפיל של ליגת העל, אבל הגביע כמו תמיד, נותן לנו הצצה קטנה לכדורגל האמיתי פה, לשכונה. כי לא משנה כמה מיליונים יזרמו אצל האחת, לא משנה כמה אלמוניות תאפיין את השנייה, אף אחד לא בא לעודד בקור הזה בלי אהבה.

את הדרך למגרש הוותיק עיטרה חבורה מאסיבית של אוהדי אשקלון שחיממו את הגרונות. האולטראס שלהם עושים עבודה נהדרת, גם בליגה א' דרום. ביציע שליפו מונף שלט: "11 נסיכים ומלך אחד" עם תמונתו של הרצל קביליו. את השיר "עוד שבת של כדורגל" כל ילד מזמזם מתוך שינה. את "היידה בי, היידה בו, היידה מכבי יפו", אמא שלי היתה שרה לי בילדותי, למרות שהיא בכלל אוהדת שרופה של הפועל טבריה. מצד אחד משליכים רימון עשן כחול, מן הצד השני שולפים שקית זבל שחורה עם גזרי עיתון ומעיפים אותם לאוויר.

"יפו חודרת כמו יין לדם"
ילד אחד ביציע של קביליו נופף בדגל לבן. "מכל הקבוצות בארץ בחרת במכבי יפו?", שאלתי. "נראה לך? אני אוהד בית"ר. פשוט גר פה בשכונה, אז באתי". כמה דקות לאחר מכן,  שני חברים שלו טיפסו  מעל הגדר, הגיעו קרוב ליציע אוהדי אשקלון וקיללו כאילו אין מחר. כאילו הם ממש מוקירים את פועלה של מכבי יפו הגדולה ההיא, כאילו היא ולא אחרת, היא אהובת נפשם ומשוש ליבם. קשה מאוד להקים קבוצת אוהדים, קשה מנשוא. קשה עוד יותר להביא ילדים למגרשים שלהן וללמד אותם אהדת קבוצה מה היא, מבלי שיפזלו לזוללות התארים. ועדיין, הילדים האלה בוודאי הגיעו עם מבוגר אחראי, הורה או מלווה שנתן להם יד חופשית לאלימות. הם ניראו כמו "פואד" העתידי, ילדים שיצמחו להיות אלה שהורסים פה את הכדורגל. הפרוייקט הזה חשוב ביותר, אל תיתנו לפושטקים עלובים להשאיר חותם שלילי. קחו אותם למגרש ותנו להם שיעור באהבה.

כמה התגעגעתם לקריאות "רביבו, רביבו" במגרשים? זה אולי לא חיים, אבל השמאלית עדיין שם. שי רביבו, האח הצעיר לא זכה ולא יזכה למילימטר מהקריירה של אחיו הגדול, אבל אמש הוא זכה בקורטוב תהילה עם שני שערים נהדרים. ואם כבר אחים, בזמן שמאור מהפנט את ליגת העל, אסי הראה ניצוצות של קלאס בליגה א'. הוא אולי רחוק מאור הזרקורים, אבל אבא בא לכל משחק וקופץ מכל גול ומריע לכל מהלך.

"קדימה ליאור, זה הרגע שלך. לפני שאתה עובד לבית"ר", צעק אוהד לידי. נראה שאסולין כבר עבר פה הכול ועתידו עדיין לפניו. כאילו לא משנה איפה הוא יהיה, באיזו ליגה ישחק, באיזה כושר יגיע, תמיד תהיה קבוצה בכירה שתפזול לכיוונו. כאילו בגיל 34 ואחרי 13 קבוצות, הוא עדיין מייחל לפריצה. אם כבר שמות גדולים, יש רק אחד על הדשא שעשה את זה בכל ליגה אפשרית, כולל ההיא, ליגת האלופות. ברוך דגו כבר ישיש בן 32 ועדיין עושה גליצ'ים כמו במשחק נוער. הוא כבש צמד מול אייאקס ועוד אחד מול באיירן ויובה, ועדיין רץ כמו ילד, לא משנה בעבור איזו קבוצה ובאיזו ליגה. מאיגרא רמה לאשקלון, בלי לאבד את זה בדרך, בלי להתפרק, בלי להתרפק. ספק אם זורם לו דם בעורקים, זורם לו דשא. רק תנו לו כדור, מה זה משנה אם זה באמסטרדם ארנה או בשכונת התקווה?

נמה יפו, נמה
מכבי קביליו יפו אולי תרצה לשכוח את המשחק הזה, אבל היא תנצור לנצח רגע אחד ענק, כשניסים אליהו כבש בחצי מספרת מדויקת להפליא את אחד השערים היפים שנכבשו השנה בכדורגל הישראלי. המפעל הזה מאפשר לקצוות של הכדורגל להיפגש. קבוצה קטנה אולי תגיע לטדי, אימפריה תמצא את עצמה בחור ארצישראלי מצוי. הכדורגל שלנו צריך לחבק את שני הצדדים ואנחנו צריכים ליהנות מהשיעור הזה, סמי עופר חשוב בדיוק כמו השכונה, קבוצה של מיליונים קריטית כמו קבוצת אוהדים. עכשיו נותר להחזיק אצבעות בהגרלה ולקוות שהפועל אשקלון תגריל את הפועל באר שבע. זה יחסוך לאבא יעקב נסיעה וכמה סיגריות.