התלות במסי, קרב אדום ולוזון. הטורים שלכם

אוהדי הפועל באר שבע מחכים מאוד למשחק מול הפועל תל אביב, והניצחון על בית"ר ירושלים כנראה גרם שם לתכונה גדולה אפילו יותר מהרגיל. אם חשבנו שהנושא שיעניין אתכם יותר מכל יהיה התלות של בארסה במסי והבעיות של הקבוצה בלעדיו מול מאלגה, טעינו. רוב המיילים שקיבלנו נגעו במשחק בין ב"ש להפועל, כשמסי הרחק מאחור. ובמקום השלישי? גיא לוזון והצלחתו. הנה שלוש הכתבות הנבחרות של השבוע, אולי בפעם הבאה יהיה זה הפוסט שלכם שיקבל את הבמה.

הסיפור של גיא – עידו חן.
אני עוד לא יכול להגדיר במשפט אחד את דעתי על גיא לוזון, מאמן מוליכת הטבלה בבלגיה. אני כן יכול לומר שהוא מעורר הרבה רגשות, מכל מיני סוגים, וזה לא דבר של מה בכך בגינה המשמימה של הכדורגל הישראלי. כל אחד שמוציא אותי מהאדישות מבורך מבחינתי. האחיין המיוחס במדינה, מצליח לרוץ עם קבוצתו, סטנדרד ליאז' למקום הראשון בליגה הבלגית, ול-11 ניצחונות, מ-11 משחקים, כולל שישה בזירה האירופית. מאמן הנבחרת הצעירה לשעבר, שמונה על ידי דודו, אבי לוזון, לתפקיד. אותו אחד שמונה על ידי, דודו האחר עמוס לוזון למאמן מכבי פתח תקווה, בגיל 26, עם ניסיון של שנים בודדות בקבוצת נוער- סיים את הקדנציה עם הצעירה, במקום השלישי בבית, לפני האנגלים, והצליח מעל המצופה.

אני נגד השתלטות הלוזונים על הכדורגל שלנו, ולא משום שיש אלטרנטיבה גאונית שמחכה לנו בפתח, אלא מפני שזה פשוט לא מריח טוב. זה מריח כמו הפוליטיקה שלנו, ולי כבר יש רפלקס הקאה. ובכל זאת, אם אני מנתק את גיא לוזון ממשפחתו הדורסנית, הוא מבחינתו, עושה את העבודה, ואוהב אותה. הוא הצליח עם הקבוצות שלקח, וזה למרות הלחץ התקשורתי. אני מנסה לתאר לעצמי מה היה קורה, אם גיא של גיל 26, או גיא מאמן הנבחרת הצעירה, היה יורד ליגה, או חוטף תבוסות ביורו הצעירה.

יותר קל היה לו לקבל הצעה מקבוצה אחרת, והיו לו, בלי העיסוק הבלתי פוסק בו, ובלי סיכוי להכתים את שמו בשחיתות. הוא הלך על זה, ועם כל הלחץ והצעקות, הוא לא נכשל, ואפילו הצליח. גיא לוזון, הוא חלק מתופעה כוחנית ומלוכלכת, שאנו נחשפים אליה בכל הרמות. אבל הוא לא הבעיה, הוא בסה"כ סיפור נוסף בתוכה. סבתא שלי הייתה אומרת - "סוף טוב, הכל טוב", ואת סופו של הסיפור של גיא, נגלה רק כשממלכת לוזון תפנה את מקומה מההתאחדות.

הפועל יש רק ב...? – רז שניידר.
יום שבת, 19:30. בעוד כמה דקות יוצאת השבת. בשכונה ה' שבבאר שבע מתחיל הבלאגן כבר בבוקר. כל אלפי האנשים שיודעים שעוד כמה שעות הם נכנסים לאצטדיון למשחק שיראה לאוהדים, למאמנים ולצוותים המקצועיים איך תראה העונה שלהם.

לקבוצה מבירת הנגב זה מבחן ראשון אמיתי (עם כל הכבוד בית"ר ירושלים) נגד קבוצה שביום טוב שלה יכולה לדרוס כל קבוצה בארץ (וביום חלש היא מוציאה 0:0 נגד סכנין בבלומפילד מלא). אלישע לוי צריך להבין דבר אחד - הפועל באר שבע היא קבוצה של אוהדים שרק רוצים לתת מעצמם והם יודעים לעשות זאת. בשבת וסרמיל יהיה מלא, האם השחקנים של אלישע ייתנו לאוהדים האלה מה שסופסוף מגיע להם?!? אם אני במקומו של אלישע בשבת בבוקר אני לוקח את כל הסרטונים ביוטיוב של האוהדים ומראה לשחקנים שיראו בשביל מי הם נלחמים.

בצד האדום של תל אביב מגיעים למשחק בב"ש בלחץ מטורף. בשבועיים האחרונים הם הודחו מהליגה האירופית ותוך כדי נפרדו גם מכמה מיליוני שקלים שהיו מאוד עוזרים לקבוצה של חיים רמון ואם זה לא מספיק הגיע התיקו המביך נגד סכנין בבית. שכטר וגילי ורמוט עוד לא נכנסו לעניינים והם חייבים להבין שהשנה הם חייבים לתת את העונה הכי טובה שלהם אחרת האוהדים בשער חמש לא יזכרו להם חסד נעורים. אני לא רואה איך הפועל יתאוששו בלי ניצחון בשבת על הקבוצה של אלונה ברקת . בן שמעון חייב להסביר לשחקנים שלו שזה משחק של חיים ומוות לגבי העונה שלהם. למרות כל התירוצים למרות כל הסיבות, הפועל חייבת לבוא לווסרמיל ולהראות למה היא מועמדת לאליפות עם תקציב כל כך גדול.

האם בשבת האוהדים של האדומים מבאר שבע ירגישו התחלה של מהפך בכל הקשור לקבוצה החזקה במרכז "הפועל"? ב-21:30 התשובה.

התלות של בארסה במסי – ליאור ציטרשפילר.
שיטת המשחק של ברצלונה הפתיעה את העולם בשנים האחרונות. הנעת הכדור הסבלנית, העברת כובד המשקל של המשחק מאגף לאגף על מנת ליצור חורים באגף הרחוק מהכדור, המסירות הכפולות שחותכות הגנות. קבוצות הכדורגל לא מצאו לכך פתרונות. בשנה וחצי האחרונות, קבוצות למדו לתת לברצלונה להניע כדור בסבלנות, לא לנסות לחטוף את הכדור עד ה-25 מטרים האחרונים לפני השער, לצופף את מרכז הרחבה (רוב הגולים של ברצלונה מגיעים משם) ולצאת למתפרצות מהירות שחשפו שוב ושוב את ברצלונה למצבים מסוכנים.

הפתרונות לצפיפות במרכז הרחבה של היריבה יכולים להיות: 1. בעיטות מרחוק (אין לברצלונה בועט רציני כזה וזה נוגד לחלוטין את שיטת המשחק שלה שדורשת להיכנס עם הכדור עד לשער); 2. משחק אגפים והגבהות לרחבה (אין לברצלונה כמעט אף שחקן מעל 1.70 שיכול לנגוח), משחק על הקרקע בעייתי בצפיפות ברחבה; 3. שחקן יצירתי מאוד שעובר באחד על אחד ומבטל את כל הסדר והארגון של הגנת היריב, שחקן כזה, אם הוא חכם ומבין משחק (לא אריאן רובן, כן מסי) יכול להבקיע בעצמו או למצוא את השחקן שמתפנה בדיוק בשניה הנכונה, זה חשוב כמובן שגם השחקנים מסביב יבינו אותו ואת המשחק וידעו לאיזה שטחים עליהם להתקדם.

ברצלונה הפכה את התלות במסי בשנה האחרונה למשמעותית מאוד, אם יש צפיפות וממש מתקשים, מחכים עד לפעולה הגאונית של מסי והגול יגיע. אחר כך זה כבר הופך לקל יותר. התחושה של היריבה שאין ברירה וצריך לנסות לצאת קצת קדימה, פותחת את ההגנה שלה ומאפשרת לברצלונה להבקיע שערים נוספים בשיטת המשחק הידועה שלה.

הביקורת על הבאתו של ניימאר והחששות שלא יסתדר עם מסי ולא יקבל את העובדה שזאת הקבוצה של מסי מתגמדות לנוכח הצורך בשחקן יצירתי נוסף שיפתח את ההגנה בפעולה אחת נכונה. ברצלונה קיוותה שוייה/סאנצ'ס/פדרו יוכלו להיכנס לתפקיד ואולי אפילו טייו אבל לצד פעולות מצוינות הם הוכיחו שוב ושוב שהם שחקנים משלימים מצוינים אבל לא ייקחו את הקבוצה על הגב.

כנראה שגם אם מסי לא ישחק בברצלונה עד תום העונה היא תהיה אחת משתי הקבוצות המובילות בספרד וגם תלך רחוק מאוד באירופה (למרות הגנה שלא מתאימה לקבוצה ברמה כזאת), אבל אין ספק שהיעדרויות כאלו ואחרות של מסי יקשו על הקבוצה מאוד בעיקר במאבקים על התואר המקומי מול ריאל מדריד ותקוותיה לחזור ולזכות בליגת האלופות או לפחות עד שניימאר יכנס ממש לעניינים.