חי מסקנדל לסקנדל: השערוריות הגדולות של ספ בלאטר בפיפ"א

ספ בלאטר הוא פוליטיקאי מהזן הנמוך ביותר. בלאטר הוא מושחת, בלאטר הוא תאב שררה, בלאטר שמרן, את בלאטר לא מעניין הכדורגל אלא רק הכיסא. כמה פעמים כבר שמעתם האשמות כאלה ואחרות כלפי נשיא פיפ"א? הרבה. ובין אם יש בדברים האלה אמת ובין אם לאו, הרי שההאשמות האלה לא מגיעות משום מקום. השורה התחתונה היא שבניגוד לענפי ספורט אחרים, ובניגוד לכמעט כל תחום אחר בחיים שלנו, הכדורגל נשאר תקוע בהרבה מובנים. תחלואים רבים כמו הימורים, גזענות, אלימות, סמים, ניהול כושל, כוח מופרז לבעלי המאה, שחיתויות ושערוריות שונות ומשנות – הדברים האלה הם נחלתו היומיומית של הכדורגל העולמי – ועוד לא אמרנו מילה על המשחק עצמו שמבחינות רבות נחשב פרימיטיבי.

נכון, אי אפשר להאשים את בלאטר בכל הדברים שקרו מאז שהוא מכהן בתפקיד נשיא פיפ"א, אבל עדיין, קשה להתעלם מכך שהענף הפופולרי בעולם חי מסקנדל לסקנדל, משערוריה לשערוריה. ובמיוחד קשה להתעלם מכך שלא נראה האור בקצה המנהרה.

אתמול חגג בלאטר יום הולדת 77, ובעוד שלושה חודשים יסגור 15 שנים בתפקיד. אז לכבוד יום ההולדת החלטנו להגיש לאדון בלאטר מתנה – 10 שערוריות וסקנדלים שהתרחשו בכדורגל העולמי בזמן כהונתו. למקרה שהזיכרון שלו כבר לא טוב כמו פעם.

10. הוו-ווזלות
אוקיי, אנחנו מתחילים עם משהו שהוא כמובן בצחוק – הרי השימוש בכלי הנשיפה מנפץ הגולגלות הזו הוא חוקי ותקין ואין איתו שום בעיה. מלבד, כמובן, הרעש שהוא עושה. לא משנה מה הזיכרון שלכם ממונדיאל 2010 בדרום אפריקה – ותהיה זו הדהירה 0:1, 0:1, 0:1, 0:1 של ספרד אל התואר, הכדורגל של נבחרת גרמניה, הכישלון של לאונל מסי ודייגו ארמנדו מראדונה עם ארגנטינה או שברון הלב של גאנה – אנחנו יודעים בדיוק איך הזיכרון הזה צבוע אצלכם בראש: בצבעים של כאב ראש. לנצח משחקי מונדיאל 2010 בערוצי "היסטוריה" למניהם מוכתמים באותו צליל מכווץ מוחות. אבל היי, העיקר שזה אותנטי.

9. ישראל מקבלת את אירוח יורו 21U
צרפת, ספרד, רומניה, סלובקיה, שווייץ, גרמניה, פורטוגל, הולנד, שבדיה, דנמרק, ישראל, צ'כיה. המ. מצא את יוצאת הדופן? לא לא, אנחנו לא באים לומר בשום צורה שהיא שישראל הצטרפה לרשימת המדינות שאירחו (או יארחו) את הטורניר הזה בצורה לא כשרה. ממש לא. אנחנו רק באים לומר שזה... מוזר. זה מוזר שמדינה בלי שום מסורת של כדורגל, בלי שום הצלחות ברמת הנבחרת, עם הצלחות מינוריות ונקודתיות בלבד ברמת הקבוצות, בלי אצטדיון לאומי ראוי, כמעט בלי קהל ועם שורה של אצטדיוני ליגה-בכירה שמביך אפילו לעבור לידם עם הרכב מצטרפת לרשימה הזו. כי המקרה הזה הוא סממן, דוגמא לבעיה גדולה יותר. לתת צ'אנס לחלשים אתם אומרים? לעזור למדינות נחשלות? סבבה, רעיון טוב. אבל אם אנחנו אופ"א, אנחנו מתחילים קודם כל ממדינות שאכפת להן מספורט ושכדורגל עבורן הוא יותר ממקלט עלוב ומוזנח בו פורקים יצרים אלימים בכל שבת. בינתיים האצטדיונים שיארחו את משחקי הטורניר מהווים בית בעיקר לכדורגל גרוע ולתצוגות של גזענות ואלימות. וזה כשמגיע קהל.

8. קונספירציית רונאלדו-נייקי בגמר מונדיאל 1998
לפני יום ההולדת ה-22 שלו, אחרי שכבר עזב את הבית והצטיין בהולנד, ואחרי שעבר לספרד ונתן עונה גדולה בברצלונה וזכה בנעל הזהב של אירופה, וכשתקוותיהם של 160 מליון ברזילאים על הכתפיים החסונות והצעירות שלו, משהו קרה לרונאלדו בחדר ההלבשה, ברגעים שלפני הגמר מול צרפת. משהו קרה – על זה אין ויכוח. על מה כן יש? ובכן, על הטענה שבניגוד לחוות דעת של אנשי מקצוע, רונאלדו עלה לשחק כשהוא לחלוטין לא כשיר, נראה היה נורא, סיכן את בריאותו, וכל זה בשביל מה? בשביל שנייקי לא תאבד את ההזדמנות להציג את המפרסם הכי גדול שלה בענף, על הבמה הכי נצפית בעולם. כשזה קרה, בלאטר היה חודש וארבעה ימים בתפקיד. מה אתם אומרים, הוא קיבל SMS על זה? אה, רגע, לא היו אז SMSים.

7. סמים בכדורגל
לפני שבוע דיברתי כאן על סמים בספורט בהקשר של ה-NBA, ואחד מקווי ההגנה בתגובות לכתבה בנוגע לכך שמעולם לא נתפס כוכב NBA על שימוש בחומרים אסורים טען כי ההשפעה של החומרים האלה בכדורסל איננה גדולה כמו באתלטיקה או אופניים, גם לא כמו בבייסבול או פוטבול. כדורסל זה משחק של כישרון, של טכניקה, של מוטוריקה עדינה. מה יעזור לשחקן להיות חזק במיוחד? (לא יודע, תשאלו את שאקיל אוניל או לברון ג'יימס) מה יעזור לשחקן להיות בכושר טוב במיוחד? (לא יודע, תראו איך קובי ברייאנט משחק ברבעים אחרונים בעונה ה-17 שלו בליגה) כדורגל, מהבחינה הזו, דומה יותר לכדורסל. אבל גם בו אפשר לראות כיצד החומרים האלה בהחלט עוזרים לשפר את ההופעה. ועדיין, השמות הכי גדולים שנתפסו על חומר כזה או אחר הם אדגר דווידס, אבל שאבייר וקולו טורה. אז מה זה אומר, שיש מעט סמים בכדורגל ואת המעט תופסים, או שאין מספיק בדיקות? בינתיים, ה"סמים בכדורגל" מדורגים נמוך, אבל משהו גורם לנו לחשוב שמתחת לפני השטח קורה משהו שאנחנו לא יודעים עליו.

6. הגול של למפארד, צ'לסי-ברסה
לא צריך להגיד הרבה יותר מאשר "הגול של למפארד" כדי שתדעו למה אנחנו מתכוונים. מה שמצחיק (או עצוב) בעניין הזה הוא ש"הגול של למפארד" בכלל לא היה גול. כלומר, הוא כן היה, אבל לא היה. אז רגע, היה או לא היה? תודה לאל, זה לא גמר 66 ויש לנו מספיק זוויות כדי לדעת שהיה גם היה. ועדיין, לא היה. למה? מאותה סיבה שחצי הגמר ההוא בין צ'לסי לברצלונה הוכרע בדרך לא ספורטיבית – כי השופטים זרוקים לבד במערכה. בלי עזרים טנכולוגיים, למרות שהם קיימים ובשימוש באינספור ענפים אחרים. בלי חוקים ותקנות שיהפכו את המשחק לצודק או הוגן יותר. הנושא הזה באמת נטחן עד דק, ולאחרונה שמענו (בפעם האלף) שאנחנו מתקרבים ליום בו ייעשה שימוש בטכנולוגיית קו-שער. לא נאמין עד שלא נראה.

5. אירופה מאבדת את היורו
כאן מדובר בעניין "פנימי" כיבכול של אופ"א, ולא של פיפ"א, אבל שני דברים: א) מישל פלאטיני בוחש חזק גם בנעשה בפיפ"א, ככה שאין פה הפרדה אמתית. ב) המדיניות של אופ"א, שהובילה לפירוק טורניר היורו כפי שהכרנו ואהבנו אותו, היא אותה מדיניות שהובילה לכמה מהסעיפים בדירוג הזה – מתן "צ'ופרים" להרבה מדינות פחות חזקות, לטובת תמיכן בבחירות לראשות אופ"א/פיפ"א. אז בין אם יצאתם שמחים או מדוכאים מיורו 2012, ולמרות שגם הוא לא היה טורניר מושלם, כדאי לכם להוקיר את הזכרונות שהוא השאיר לכם. כי הטורניר הבא, בו תשתתפנה כמעט מחצית ממדינות היבשת, יכלול כבר הרבה יותר מדי נבחרות שלא ראויות למעמד. והטורניר שאחריו יאבד גם את כל הקטע הזה של להיות "טורניר גמר" כי הוא יתפזר על פני כל היבשת. באמת שנתגעגע.

4. השמועות הבלתי פוסקות על הימורים
פעם בכמה חודשים צצות האשמות כאלה או אחרות, ממדינה כלשהי, מליגה רנדומלית יותר או פחות. זה תופס את הכותרות לשעה-שעתיים, ומהר מאוד הופך לאולד-ניוז. נקבר, באיזושהי טענה. ובין אם הטענות להשתקת הסיפורים האלה הן ברובן נכונות או לא, העובדה היא אחת: ניהול הכדורגל העולמי גרוע, מרבית קבוצות תבל מפסידות כסף, אינספור מבין הגופים המנהלים – בכל הרמות – נחשדו בעבר בשחיתויות, זה הענף הפופולרי בעולם שמשוחק הכי הרבה ושמהמרים עליו הכי הרבה... וכולנו יודעים שיש בו משחקים מכורים. גרמניה, אנגליה, ישראל, ברזיל, איטליה, דרום קוריאה... איפה לא שמענו את הדברים האלה? אז למה הפרשות האלה מושתקות ונעלמות? למה אין מאמץ בינלאומי לחשיפת הרשתות האלה ולהעלאת הנושא לסדר היום? כי הדג מסריח מהראש, זה למה.

3. כוחו הבלתי מרוסן של הכסף
ספורט זה עסק, זה בידור וזה מקצוע, אבל זה ממש לא רק הדברים האלה. לא בשבילנו, האוהדים. בעולם ישנם מאות מליוני בני אדם התלויים רגשית בקבוצה מסויימת, שתולים בה את תקוותיהם ואת מצב הרוח שלהם, שרואים בה מפלט מתלאות היומיום, שרוצים לראות אותה מתחרה ומדי פעם מנצחת. לכן חשוב להכניס איזונים ובלמים בספורט. וזה קורה. בהרבה מאוד ענפים בעולם, בשלל ליגות (ולא רק בארצות הברית), מתקיימים תקנות וחוקים שנועדו להגביל את כוחו של הכסף. בכדורגל העולמי, ג'ונגל פרימיטיבי שכמותו, כל ניסיון שכזה נועל לכישלון. וכך אנחנו לא רואים רק קבוצות זוכות בתארים לאחר שמליארדר זה או אחר החליט שהן טובות לאינטרסים שלו, אלא גם רואים קבוצות אחרות מתפרקות בגלל שמליארדר אחר נטש אותן בחובות. כוחו של הכסף בכדורגל העולמי גדול מדי, והרסני מדי, וחייב להיות מרוסן בהרבה. אבל הוא לא יהיה.

2. השיפוט במונדיאל 2002
ב-21 בספטמבר 2010, בשדה התעופה JFK בניו יורק, נעצר אדם עם 6 ק"ג של הרואין בתחתונים. הוא הודה בהאשמות, בילה יותר משנתיים בכלא, וחזר לאקוודור. קודם לכן, האיש הזה פרש משיפוט לאחר שהורחק בפעם השנייה על ידי רשויות הכדורגל במולדתו, הפעם על שלוש הרחקות שנויות במחלוקת. לפני כן, כשהושעה בפעם הראשונה, זה קרה כי הורה על תוספת זמן של 6 זקות, ובפועל הוסיף 13 דקות, בהן קבוצה אחת ביצעה מהפך בדקות 99 ו-101. אם כל זה נשמע לכם מוכר, זה כי את כל הדברים האלה עשה ביירון מורנו, מי שפסל שער חוקי לגמרי של איטליה בשמינית הגמר מול המארחת דרום קוריאה, ואז הרחיק בהארכה את טוטי בצהוב שני על התחזות. דרום קוריאה עלתה לרבע בשער זהב. שם, שופט אחר, המצרי גמאל אל רנדור, פסל לספרד שני שערים חוקיים לחלוטין. דרום קוריאה עלתה לחצי, בפנדלים. הבמה הבכירה של הענף הגדול מכולם הוכתמה לנצח בגלל שבלאטר נתן לשופטים חובבנים ממדינות שהוא צריך את הקולות שלהם לנהל את המשחקים האלה. והלוואי שהיינו יכולים להסתפק בלומר שאלו היו "טעויות אנוש" כמו שפיפ"א קבעה.

1. קטאר קונה מונדיאל
האם מדובר בסקנדל השחיתות הגדול בתולדות הספורט העולמי? אחרי שתקראו את מה שכתב דניאל שחק, גם אתם תחשבו ככה. ואם זו מתנתו של בלאטר לכדורגל, אחרי כל מה שהכדורגל עשה עבורו, הוא בטח יקבל בהבנה שלכבוד יום ההולדת שלנו אנחנו לא מגישים לו רשימה של גולים יפים. היינו רוצים לומר "שיאכל מה שהוא בישל", אבל בינתיים הבדיחה היא עלינו. יום הולדת שמח.