כבר לא בתחרות: מכבי של היום יכולה להציע יוקרה אבל לא כסף

איך שלא תסובבו את זה, מה שקורה במכבי ת"א בקיץ הנוכחי הוא חידה גדולה. רצף של אירועים, שגם אם לא קשורים בנסיבות זה לזה, יוצרים תמונת מצב לא פשוטה למי שמביט מהצד ונדמה לו שמשהו במכונה במשומנת של הצהובים חורק.

האמת היא שלכל שחקן שמכבי רצתה ולא הגיע הקיץ יש סיבה טובה. הכל נכון. דייויד בלו חיפש שינוי, הרגיש מיצוי ועזב לטובת לימודים בלוס אנג'לס. את סופו ופאפאלוקאס שלחו הביתה. יוגב אוחיון הוא מבחינת הצהובים שחקן תחת חוזה, שמפר הסכם בגסות. אלכס תיוס, 'לא התאים' למערך של בלאט למרות שהיה חזק על הכוונת, יותם הלפרין לא סגר כי לא הצליח להגיע להסדר בנוגע לסוגיית המס, ורשות המיסים אפילו לא טרחה לספק לו תשובה בנוגע לסדרי הגודל של התשלומים. קית' לנגפורד היה יקר מדי. ריצ'ארד הנדריקס כבר היה סגור, אבל בסופו של דבר במכבי לא רצו לשלם 850 אלף דולר עבור שחקן משלים, שאינו מהווה שחקן מטרה. אם מפרקים את כל אלה, התשובות מצד אנשי מכבי ת"א נראות הגיוניות. זה קורה, אבל אי אפשר להתחמק מהמגמה השלמה שיוצרים כל חלקי הפאזל.

השינוי בקונספציה
בהנהלה החליטו שמשנים מדיניות. אם בעבר שחקן חדש שהגיע היה מקבל חוזה התחלתי של כ-250 אלף דולרים, זה נגמר. כל שחקן שמוחתם ירוויח בהתאם לשנה הקודמת שלו. הצהובים מודים בגלוי שעשו לא מעט טעויות שעלו להם המון כסף בשנים האחרונות, ואת זה צריך לשנות. מילאן מצ'באן שהוחתם על חוזה עתק ל-4 שנים וחצי, בסכום כולל שמוערך ב-3 מיליון דולר לכל התקופה, התגלה כשחקן שלא התאים והאילוץ היה למצוא לו קבוצות ולספוג הפסד. גם יניב גרין חתם בזמנו על חוזה ל-3 שנים בסכום כולל של מיליון דולרים וחצי נטו, עסקה שבמכבי טוענים עד היום שהיתה גבוהה בצורה קיצונית מערך השוק האמיתי שלו.

אלישי כדיר, שהוחתם חודש לאחר שלקח ממכבי את האליפות בגלבוע, קיבל חוזה ל-3 שנים שהוערך ב-900 אלף דולרים, לפי 250 אלף דולרים בשנה הראשונה, 300 בשנייה ו-350 אלף בשנה השלישית. גם כאן השידוך נכשל ומכבי סופגת לא מעט משכרו כששיחק במכבי חיפה והפועל ירושלים. המקרים הללו וארועים נוספים הם הטריגר לשנוי השיטה.

זה החל להיות מורגש כבר בקיץ שעבר. ג'ון שאייר הובא לת"א בחוזה שמוערך ב-130 אלף דולרים בלבד. יוגב אוחיון הגיע מהפועל ירושלים בחוזה ל-3 שנים, אבל עם מספרים שונים לחלוטין. 190 אלף דולר בשנה הראשונה, 200 בשנייה, ו-230 בשלישית. מכבי הכניסה לחוזה סעיף יציאה בתום כל שנה, בסכום של 25 אלף דולרים בלבד. והנה כעת גם מורן רוט שסגר ל-3 שנים, אמור להרוויח על פי ההערכות שכר של כ-180 אלף דולרים כולל בונוסים, כאשר בחולון הרוויח כ-160 אלף דולרים, לא כולל בונוסים. ההבדל בין החוזים הוא קטן, וכולם כבר מכירים את הסעיף שמגן על מכבי ולפיו כבר הקיץ היא תוכל לצאת מהחוזה תמורת פיצוי מינימאלי. מה שמכבי בעצם מציעה לרוט זו ה"חוויה" של מועדון גדול, משחקי יורוליג והשגת יעד נוסף בקריירה שלו, ולאו דווקא ביטחון כלכלי כמו שהיה בעבר. הכסף הגדול לשחקנים הישראלים כבר לא כאן, אלא שיווק של יוקרה, התקדמות המקצועית ובעיקר את 'החוזה שאחרי מכבי'. אוחיון קיבל הצעות רבות אחרי עונה אחת טובה והולך לקובאן, שם ירוויח 1.5 מיליון דולר בשנתיים. וכמובן זוכרים מקרים רבים כמו צ'אק אידסון ועוד קודם לכן טרנס מוריס ואלן אנדרסון, שהשתדרגו לאחר שסיימו ימים יפים בנוקיה.

לא יכולים להתחרות בסכומים של הגדולות של אירופה
לצד ההחלטות על מדיניות כלכלית הדוקה בהיכל נוקיה, יתר הקבוצות ביבשת פשוט משלמות הרבה יותר. לצד משבר כלכלי חריף ביוון ובספרד שמשפיע ישירות על הקבוצות שם, ישנן לא מעט קבוצות שצוברות עוד ועוד כוח וממון. אם בעבר הליגות העשירות היו הספרדית והיוונית, היום הכסף הגדול נמצא ברוסיה, ומרכז הכובד עבר גם לטורקיה ויש גם רנסנס באיטליה (למרות שגם שם המצב הכלכלי לא פשוט). סוכן שחקנים שעובד עם השוק האירופי אמר לאתר ערוץ הספורט: "הפערים בין מכבי לקבוצות אחרות הם אדירים, כמעט בלתי נתפסים. מכבי לא יכולה לשלם מה שקבוצות אחרות משלמות, אבל יאמר לזכות ההנהלה ודייויד בלאט שהם יודעים לבחור שחקנים זולים בדרך למעלה, ואין ספק שבסופו של יום הם יעשו קבוצה טובה".

הליגה הרוסית נחשבת היום לליגה האטרקטיבית באירופה מבחינה כלכלית. לא סתם יובל נעימי (350 אלף דולר לעונה בטריומף) ואוחיון בחרו ללכת לשם. גם איטליה חזק בתמונה וארמני ג'ינס מילאנו שהתחזקה מאוד הביאה את ריצ'ארד הנדריקס וקית' לנגפורד, שירוויחו ביחד בעונה הבאה כמעט 3 מיליון דולרים נטו - הנדריקס 1.1 מיליון ולנגפורד 1.8 מיליון כולל בונוסים. ג'ורדן פארמר הצהיר בעבר שאם ישחק באירופה, זה יהיה במכבי. לשחקן היה חוזה מובטח בברוקלין מה-NBA תמורת 4.25 מיליון דולר ברוטו, ששווים ל-2.25 מיליון דולר נטו (ב-NBA המשכורות משולמות כברוטו, ובתוכן מגולמות הוצאות הדיור, רכב וכו'). למרות זאת, הגארד חתם ל-3 שנים באפס אנדולו הטורקית תמורת סכום מטורף ולא שפוי של 10.5 מיליון דולר נטו לכל התקופה, ו-3.5 מיליון לעונה. פארמר ישתף פעולה בקבוצה עם עוד שחקן NBA ששיחק עימו בלייקרס ובניו ג'רזי נטס - סשה וויאצ'יץ'.

הזמנים בהם מכבי היתה מביאה את רוב השחקנים שרצתה נעלמו. אלה השחקנים שבסוף העונה עליהם התעקש דייויד בלאט: קית' לנגפורד, אלכס תיוס, יותם הלפרין, יוגב אוחיון, דייויד בלו. זה נשמע מדהים, אבל כולם, מסיבות כאלה ואחרות, לא יהיו אצלו. נכון שבוחנים כל מקרה לגופו, אבל השורה התחתונה היא שהשינויים מורגשים ומביאים גם למתיחות בין בלאט וההנהלה. אז נכון, מכבי תביא פוינט גארד משמעותי במיליון דולר וגבוה שאולי יפתיע את כולם והקבוצה תהיה טובה ואף תביא תוצאות, אבל המשפט שאמר אחד הצהובים אולי ייראה נכון מתמיד באמצע העונה: "כל שנה מצפים לניסים גדולים יותר, וכל שנה יש פחות ופחות כלים לעשות אותם".