מה שאנדראה פירלו שכח מזמן, מרבית השחקנים לא ידעו לעולם

אוהדי מילאן לא ידעו שלשום בלילה אם לצחוק או לבכות. מצד אחד נבחרת איטליה, שאותה הם אוהבים כמעט כמו את הרוסונרי שלהם, ניצחה את אנגליה והעפילה לחצי גמר היורו. מצד שני גיבור הניצחון, ארכיטקט הניצחון, שלא לומר ארכיבישוף הניצחון, היה אנדראה פירלו.

פירלו היה במשך עשור אחד השחקנים הטובים ביותר של מילאן וגם אחד האהובים ביותר. כשבקבוצה עברו שלל סופרסטארים זרים, פירלו היה שם תמיד, מנהל את העניינים מאמצע המגרש. תמיד רגוע, תמיד שקול, תמיד אי של יציבות. בסיום העונה שעברה החליט מי שהחליט במילאנלו שזמנו של הקשר הוותיק עבר. שבגיל 32 הוא כבר מעבר לשיא, ושאפשר לתת לו ללכת. איזו טעות קולוסאלית!

פירלו לא סתם הלך – הוא עבר ליובנטוס. הוא לא הצהיר הצהרות, לא דיבר בגנות אף אחד. הוא רק רצה להוכיח לכולם שאת מה שהם עוד לא למדו הוא כבר שכח. כבר במשחקו הראשון בליגה, נגד פארמה, הוא בישל שני שערים. את העונה הוא סיים עם 13 בישולים – יותר מכל אחד אחר בסריה א'. והכי חשוב: הוא היה השחקן המצטיין בזכייה של יובה באליפות – מבלי להפסיד אף משחק.

מרצ'לו ליפי אמר פעם על פירלו: "הוא מנהיג שקט. הוא מדבר ברגליים". ואכן, יש משהו בשקט הנפשי של פירלו שמעורר הערצה. הדרך בה הבקיע את הפנדל לרשת של ג'ו הארט רק הוסיפה להילה שנוצרה סביבו. של המנהיג קר-הרוח, ששום דבר לא יכול לערער את ביטחונו.

היום פירלו וחברו ביובה, השוער ג'יאנלואיג'י בופון, הם ותיקי הנבחרת. הם היו שם לפני 6 שנים כשאיטליה זכתה בגביע העולם. היום הם מספרים לחבריהם הצעירים איך זה להיות על גג העולם. והם בוודאי מזכירים להם שגם אז, ב-2006, הם עברו בחצי-הגמר את גרמניה, בדרך לזכייה בגביע.

שלשום מול אנגליה נתן פירלו תצוגת אמן של קשר גאון. הוא שיחק לכאורה כקשר דפנסיבי, בנקודה האחורית בתוך היהלום של הקישור האיטלקי. אבל מהעמדה הזו הוא לא הפסיק לחלק כדורים מדודים לחבריו. היופי במשחק של פירלו זה הגיוון במסירות שלו. הוא קורא את המשחק באופן מושלם ויודע כמעט תמיד למי למסור ואיך למסור – כדור ארוך לריצה של באלוטלי, או כדורים בינוניים לאגפים, או כדורים קצרים לקשרים שקצת לפניו.

מתוך 815 המסירות של איטליה ב-120 הדקות מול אנגליה, פירלו היה אחראי על 117 – יותר מכל אחד אחר. מתוכן 31 מסירות היו לכיוון השליש הקדמי, כדי לייצר מצבי הבקעה, ועוד 19 לנקודות מפתח קדמיות נוספות.

באנגליה ידעו כמובן שפירלו הוא הציר המרכזי ומשימת הצרת צעדיו ניתנה לוויין רוני, ששיחק כחלוץ הנסוג. הבעייה עם רוני היא שבשלב מסויים הוא מפסיק לבצע את המשימות הטקטיות, או בגלל שזה נמאס עליו או בגלל שהוא לא מסוגל לשלב בין המשימות ההתקפיות וההגנתיות. אגב, זה קרה לו גם בגמר ליגת האלופות מול ברצלונה לפני שנה. אלכס פרגוסון הורה לו להיות קרוב לסרחיו בוסקטס. רוני עשה זאת בתחילת המשחק, אבל אחרי 20 דקות בערך החל "לחפף", ופרגוסון לא הפסיק להעיר לו על כך. עד שגם הוא התייאש.

אבל הסיפור פה הוא לא נבחרת אנגליה הפאתטית, שאיבדה אתמול במשחק אחד יותר כדורים מאשר נבחרת ספרד בשנה האחרונה. הסיפור הוא פירלו, שמוכיח שאם אתה שחקן חכם, אתה יכול להתגבר גם על גיל מתקדם וכושר גופני לא מושלם. פירלו אמר לא מכבר שהוא לא ישחק במונדיאל בברזיל בעוד שנתיים. הוא יהיה אז בן 35 והוא לא מאמין שיוכל להציג יכולת מספקת. אבל לאור מה שראינו ממנו עד עכשיו ביורו, המאמן צ'זארה פראנדלי חייב לעשות הכל כדי לשכנע אותו שלא לפרוש, ולמשוך עוד שנתיים. כי איטליה צריכה את האבא שלה.