מעמד הביניים

יש שמודדים איכות של ליגה דרך הקבוצות הטובות ביותר שבה. אחרים טוענים שדווקא חוזקן של החלשות ביותר הוא שמעיד על כוחה. הרמב"ם המליץ ללכת ב"דרך האמצע", וכנראה שזהו הפתרון המוצלח ביותר גם במקרה שלפנינו. דרג הביניים הוא זה שמעניק תו תקן איכותי, ופינאליסטיות הליגה האירופית מחזקות יותר מכל דבר אחר את התדמית הספרדית המוכפשת והמוכתמת.

• כתבות, פרשנויות, קטעי וידאו וטורי גולשים באיזור הצבע >

אל תטעו, אתלטיקו מדריד ואתלטיק בילבאו הן לא קבוצות מהדרג העליון ביבשת. הראשונה סובלת מחוסר איזון כרוני בסגל בין הגנה להתקפה, השניה מהיצע שחקנים מוגבל בגלל מדיניות פנימית. המצב של ולנסיה, שהגיעה לחצי גמר הליגה האירופית, קצת יותר טוב ועדיין טעון שיפור. ובכל זאת, לעומת דרגי ביניים אחרים, אין לספרדיות במה להתבייש.

בחמש השנים האחרונות קבוצות כמו ולנסיה, אתלטיקו, ויאריאל וסביליה לא נפלו ממקבילותיהן האנגליות ליברפול, טוטנהאם או ניוקאסל, מהאיטלקיות רומא, נאפולי, לאציו, אודינזה או פיורנטינה ומהגרמניות שאלקה, ורדר ברמן, המבורג או דורטמונד. והעובדה שדווקא בילבאו הצנועה והלוחמנית הייתה העונה עדיפה במגרש על יריבות כמו מנצ'סטר יונייטד ושאלקה רק מדגימה עד כמה הפערים צומצמו.

בדירוג ההצלחות באירופה בחצי העשור שחלף אפשר למצוא 3 ספרדיות, 3 אנגליות, גרמניה אחת ואיטלקיה אחת בעשיריה הפותחת. בין 20 הראשונות יש כבר 5 ספרדיות, 4 אנגליות, 3 פורטוגליות, 2 איטלקיות, 2 צרפתיות ואת אותה באיירן מינכן. המשמעות ברורה, והיא לא קשורה לזלזול או התמקדות בזירה המקומית: יש לליגה הספרדית ספסל עמוק שפופולרי להתעלם ממנו.

הכי קל בעולם לצעוק "זה כמו בסקוטלנד", "ליגה פח", "סמרטוטיאדה", והמקור להכפשות האלה מובן. בגלל חלוקת הכנסות מעוותת ותקופה של פופולריות חסרת פרופורציות, ריאל מדריד וברצלונה מחזיקות בפער עצום על כל יתר היריבות בזירה המקומית ומגחיכות את התחרות. אף אחת לא מצליחה להפריע להן להילחם ראש בראש על התואר, אבל זה לא אומר שקבוצות הדרג השני בספרד חלשות יותר מאשר בליגות מובילות אחרות.

בזירה האירופאית קבוצות הגל השני הספרדיות מצליחות יותר מאשר מרבית יריבותיהן, ועדות נוספת לכך היא הגעתם של כוכבים והישארותם של אחרים. אתלטיקו מדריד החזיקה שנים בשחקנים כמו דייגו פורלאן וסרחיו אגוארו ומחזיקה כיום בשמות כמו פלקאו, דייגו וארדה טוראן. דויד סילבה, חואן מאטה ודויד וייה היו עד לא מזמן בוולנסיה, בילבאו שומרת על כשרונות כמו איקר מוניאין ופרננדו יורנטה, ויאריאל נהנתה משירותיהם של ריקלמה, פורלאן, סנה, נילמאר ורוסי, סביליה המצליחה נבנתה על דני אלבס, קאנוטה, לואיס פביאנו, קאפל ואחרים ורק תסתכלו אילו שמות יש למלאגה בסגל הנוכחי. כוכבים אמיתיים או לא, מדובר בשחקנים יקרים שהיו משתכרים יותר במקום אחר ומעשירים את קופת קבוצתם, אבל בחרו להעביר פרקי זמן ארוכים בספרד. מלבד שתי הגדולות, יש כיום בליגה 6 קבוצות נוספות שערך שחקניהן נע בין 116 ל-182 מיליון יורו – נתון קרוב למצב הקיים בפרמייר-ליג העשירה, דומה לסרייה A התחרותית ועדיף בהרבה על המציאות הגרמנית.

בארץ נוהגים להסתמך על הצלחות בליגת האלופות בוויכוח חסר התחתית על זהות הליגה הטובה בעולם. אבל הצ'מפיונס לא מצביעה על כלל התופעה, זהו רק מפעל גביע של מועדון הגדולות. מישהו באמת מאמין שצ'לסי הנוכחית, שרואה את מוליכות הליגה האנגלית רק עם משקפת, היא אחת משתי הקבוצות הטובות ביבשת? מישהו באמת חושב ששאלקה של העונה שעברה הייתה ראויה לפיינל פור? מישהו עוד שוגה באשליה שליברפול מודל 2005 הייתה הקבוצה הטובה באירופה? דווקא שקלול ההצלחות על פני שנים בליגה האירופית, המפעל בו אף אחת לא מתיימרת להיות הטובה ביבשת, מדגים בצורה אמינה יותר את העומק של הליגות המובילות.

בחמש מתוך שבע העונות האחרונות הייתה לפחות נציגה ספרדית אחת בחצי גמר גביע אופ"א/הליגה האירופית ובארבעה מהמקרים (57.1%) הגביע נשאר בידיים ספרדיות. קל לזלזל בקבוצות שסופגות כל עונה שלישיות, רביעיות וחמישיות מרגלי בארסה וריאל מדריד, אבל כשזה קרה לארסנל, מילאן, באיירן מינכן, מנצ'סטר יונייטד, שטוטגרט, ליון, טוטנהאם, לברקוזן ואחרות אף אחד לא צעק "הפרמייר-ליג פח" או "הבונדסליגה זה סמרטוטיאדה". קבוצות הדרג השני בספרד לא יכולות כיום לאיים על האליפות בארצן, אבל הופכות את הליגה שלהן להרבה יותר חזקה ממה שמנסים להרגיל אותנו לחשוב.