קרב תרנגולים

זקני לונדון לא זוכרים כדבר הזה. לראשונה מזה שנים רבות, תגיע טוטנהאם לדרבי מול ארסנל כאשר על פי משנתו של תיירי הנרי היא ''פייבוריטית במיילים'' לאסוף עוד 3 נקודות מאצטדיון האמירויות ולעשות צעד נוסף לעבר הבטחת אחד משלושת המקומות הראשונים באנגליה. בניגוד לתותחנים ששרויים במשבר עמוק שמתבטא גם בהתפוררות האידיליה שבין ארסן ונגר לאוהדים, התרנגולים הם האטרקציה המרכזית של צפון לונדון, בעצם של בירת אנגליה כולה. יש להם מנג'ר אהוב ומוערך שנותן חופש לשחקנים, הגנה יציבה וחוליית קישור והתקפה מהמשובחות בליגה. אלה סיבות מספיק טובות כדי להסביר מדוע טוטנהאם מפלרטטת בחודשים האחרונים עם המוליכות ממנצ'סטר וקרובה מאוד לסיים במקום גבוה ביותר שלה מאז שגארי ליניקר ופול גאסקווין הצעידו את הקבוצה למקום השלישי ב-1990.

• כתבות מגזין נוספות, הפרשנים של ערוץ הספורט וטורי גולשים באזור הצבע >

המקרה של טוטנהאם, שסימן ההיכר שלה תמיד היה לוזריות חסרת תקנה, אינו קשור הפעם לסתם תרנגול עיוור שתפס גרגיר. מדובר בקבוצה שמתקדמת תוך כדי תנועה ומשתפרת משנה לשנה. בעצם, מאז לקח הארי רדנאפ את טוטנהאם תחת חסותו בספטמבר 2008 הוא הצליח לשקם ולעלות את המועדון מקרקעית הטבלה (צברה 2 נקודות ב-8 משחקים תחת המאמן חואנדה ראמוס) עד למקום השמיני בסיומה של העונה. ב-2009/10 הספרס ניצחו את מנצ'סטר סיטי במחזור הלפני אחרון, הבטיחו את המקום רביעי והעפילו לליגת האלופות. אשתקד, הדיחו הצפון לונדונים את מילאן והרוויחו ביושר את הכרטיס לרבע גמר הצ'מפיונס ליג בעונת הבכורה במפעל היוקרתי. הקמפיין הנוכחי הוא כמובן הטוב ביותר של טוטנהאם מאז הקמת הפרמיירליג, כאשר בגביע הם עדיין לא אמרו את המילה האחרונה והאפשרות שיזכו בו לראשונה אחרי 21 שנים היא יותר מריאלית.

מעבר למיקום בטבלה, מה שמבדיל את טוטנהאם מצ'לסי, ארסנל וליברפול – שהיו עד לא מזמן חברות קבע בטופ 4 – היא חוליית הקישור האימתנית. גארת' בייל ("בלתי ניתן לעצירה", ע"פ רדנאפ) חזר מהפציעה כדי להציג את היכולת הפנומנאלית שלו מאשתקד, לוקה מודריץ' נותר האדריכל והמוח מאחורי הקבוצה ורפאל ואן דר וארט ששיקם את הקריירה שלו באנגליה נחשב לאחד השחקנים המובילים בליגה. סקוט פארקר, שהגיע בקיץ מווסטהאם, מצדיק את הקריאות שנשמעו לאחרונה להעניק לו את סרט קפטן נבחרת אנגליה במקומו של ג'ון טרי. גם השחקנים החדשים ובראשם עמנואל אדבאיור המושאל ממנצ'סטר סיטי (10 שערי ליגה) והשוער הקשיש ברדל פרידל, שהגיע מאסטון וילה, השתלבו נהדר בעמדות מפתח שנחשבו בעבר לעקב אכילס של הקבוצה. ההתקפה של התרנגולים הבקיעה כבר 49 שערים העונה והיא שומרת על הממוצע הגבוה ביותר אי פעם של המועדון בפרמיירליג. אין זה פלא שאלכס פרגוסון כבר אמר על טוטנהאם העונה ש"היא משחקת את הכדורגל הטוב ביותר במדינה".

להצלחה כמובן יש מחיר. רצה הגורל ודווקא ביום שבו זוכה רדנאפ בפרשת העלמות המס אחרי 5 שנים של מאבק משפטי, התפטר פאביו קאפלו מאימון נבחרת אנגליה. האנגלי בן ה-64 נחשב באופן כמעט טבעי למועמד הראשי, בעצם כנראה גם היחידי, לרשת את המיסטר האיטלקי. לרדנאפ יש חוזה עד קיץ 2013 בווייט הארט ליין, אך נראה כי למרות היחסים הג'נטלמנים עם הבעלים דניאל לוי, טוטנהאם לא תוכל לעמוד בדרכו של המנג'ר. כשהנבחרת קוראת לך, ולא משנה מה מצבה המנטאלי או המקצועי, אתה תתייצב לדגל בכל מחיר. רדנאפ הבהיר כי לא יסכים לקחת את הג'וב בנבחרת 3 האריות ולעבוד במקביל עם טוטנהאם עד הקיץ, אבל בכל מקרה אחרי יורו 2012 קטנים הסיכוי שנראה אותו עדיין מתזז על הקווים במגרשי הליגה האנגלית. אובדן כזה, גם במחיר של פיצויים שתשלם ההתאחדות לטוטנהאם, יהווה מכה קשה ללונדונים משום שרדנאפ מעבר להיותו מנג'ר מוערך נחשב גם "למאמן של שחקנים".

כאן אנחנו מגיעים לתיאוריית הדומינו שממנה חוששים כל כך אוהדי טוטנהאם. אם רדנאפ יעזוב, עלולה הקבוצה לאבד את סוללת הסטארים שלה. מודריץ' הוא החוליה הראשונה בשרשרת. השחקן הטוב ביותר של הקבוצה כבר היה בדרך החוצה מווייט הארט ליין בקיץ, כאשר מיאן לחדש את חוזהו וניהל מו"מ מתקדם עם צ'לסי. לבסוף, החליטה טוטנהאם לסכל את המעבר כשסרבה להצעת הבלוז – על סך 40 מיליון פאונד. הקשר הקרואטי עדיין נוטה לעזוב בקיץ, אבל זה תלוי כמובן במה שיקרה עם רדנאפ ובתוצאות של טוטנהאם וצ'לסי בסיום העונה. לפי הדיווחים האחרונים, הספרס יציעו למודריץ' כמו גם לאדבאיור, שיחזור אוטומטית בתום העונה לסיטי (שכרגע משלמת מחצית משכרו), 100 אלף פאונד לשבוע. זה פחות אגב ממה שהטוגולזי מרוויח אצל רוברטו מנצ'יני (170 אלף), אך בטוטנהאם הוא יהפוך לבעל השכר הגבוה ביותר. פה טמון שורש הבעיה של הלונדונית שמפגרת בפער ניכר בגובה המשכורות שהיא מסוגלת לשלם לשחקניה, בהשוואה כמובן למנצ'סטר יונייטד, סיטי וצ'לסי.

גם לוואן דר וארט ובייל לא חסרות הצעות כמובן, אבל נדמה שמודריץ' ואדבאיור הם שני הנכסים הגדולים שלה. אין הרבה שחקנים בעולם שיכולים למלא את החלל שעלול להותיר הפליימייקר הקרואטי שכל משחק ההתקפה של הקבוצה תלוי בו, ואילו הטוגולזי הוא כנראה החלוץ הטוב ביותר שנחת בווייט הארט ליין בשנים האחרונות. טוטנהאם סבלה בעבר כאשר מכרה את התותחים הכבדים שלה ליריבות הבכירות במדינה: טדי שרינגהאם, דימיטאר ברבאטוב ומייקל קאריק עברו ליונייטד, סול קמפבל ערק לארסנל ורובי קין עשה את הדרך צפונה לליברפול. אם תצליח לחרוג ממנהגה ולא לפטם את הקבוצות העשירות בכוכבים שלה, טוטנהאם תצהיר על כוונותיה האמיתיות להישאר בחבורת הצמרת שנים רבות. בכך גם תשדר לשחקנים החולמים לשחק בפרמיירליג (כמו אדן הזאר מליל) שהיא האופציה הטובה ביותר לפחות מבין הקבוצות הלונדוניות.

מבחינת הטבלה, טוטנהאם עדיין נמצאת במרחק סביר מהמוליכה מנצ'סטר סיטי ומפגרת ב-7 נקודות מהפסגה. היא יכולה הייתה להדביק את הפער אם הכדור של ג'רמיין דפו היה הולך לרשת של ג'ו הארט במפגש הליגה האחרון בין הקבוצות. החלוץ האנגלי החמיץ בדקה האחרונה מול שער ריק ובצד השני מריו באלוטלי כבש מהנקודה הלבנה את שער הניצחון וקבע 2:3 לסיטי. זה היה האות להפסד השלישי של הספרס בשלושת מפגשי ליגה מול הקבוצות ממנצ'סטר, מה שמעיד יותר מכל על כך שהלבנים מהבירה לא ממש בשלים להיאבק על התואר ותווית הלוזרית עדיין לא הוסרה לחלוטין מהלוגו של הקבוצה. אבל החבורה של רדנאפ נמצאת בדרך הנכונה ואם תימנע מבריחה המונית של הכוכבים בקיץ (ובראשם המנג'ר עצמו), יכול מאוד להיות שבעונה הבאה היא תיקרא תיגר על אליפות ראשונה מאז 1961.