שנות התשעים ב-NBA זכורות לכל אוהדי הליגה כשנות השליטה הבלתי מעורערת של אלוהי הכדורסל. כל אוהד ממוצע זוכר את הפרישה הראשונה של ג'ורדן ואת המאבקים הבלתי מתפשרים ברחבי הליגה, על רקע החיפושים הנרחבים היורש הבא של גאון הכדורסל ההוא.
אחד המאבקים שבלט מעל כולם בתקופה הקצרה ההיא היה זה שבין הניקס מניו יורק המתנשאת והיהירה, והפייסרס ממדינת אינדיאנה הנוצרית ופשוטת העם. היריבות הזו הולידה שתי סדרות מותחות וכמה רגעים בלתי נשכחים שכללו בעיקר את הגיבור האולטימטיבי - רג'י מילר.
תנועת החניקה המפורסמת שסימן לעבר הבמאי המוערך ואוהד הניקס המושבע, ספייק לי, היא אחד הרגעים הזכורים ביותר אצל מילר. זה קרה אחרי שהוא קבר 25 נקודות ברבע הרביעי, בדרך ל-39 נקודות בערב וניצחון נדיר לקבוצתו במדיסון סקוור גארדן, ניצחון שהעביר את ההכרעה בסדרה לאינדיאנה. הסדרה ההיא הסתיימה בהפסד כפול של אינדיאנה ודמעות של מילר, אלה שהובילו לרגע בלתי נשכח נוסף של אחד הקלעים הטהורים שידעה הליגה הטובה בעולם.
הרגע ההוא, שנמשך למעשה 9 שניות, כלל קאמבק אדיר של איש אחד מול קבוצה שלמה. 8 הנקודות של מילר מול הניקס הם כבר מיתולוגיה בעיניהם של אוהדי הכדורסל באשר הם. כל מי שקבוצתו נקלעת לפיגור עמוק סמוך לסיום מחפש אצל שחקני הקבוצה שלו את הרוח של רג'י, זאת שתביא את הנס. כל אוהד כזה גם קונה לעצמו אכזבה ודאית. כי אף אחד לא יכול לשחזר את השניות ההן של מילר.
מי שראה את רג'י מילר מנצח את הניקס עם שתי השלשות ושתי זריקות העונשין באותן 9 שניות מופלאות בחצי גמר המזרח של 1995, לבטח נשאר המום ושאל את עצמו איך לעזאזל קולעים 8 נקודות ב-9 שניות? גם דן קלורס, במאי הסרט "זמן קסם - רג'י מילר נגד הניקס", כנראה שאל את עצמו בדיוק את זה. קלורס מעיד על עצמו שהוא אוהד הניקס, וככזה, הוא כנראה הרגיש צורך לחקור את פרק הזמן הקצר והכל כך כואב הזה עבור אוהדי הניקס. אז, ונדמה שגם היום.
הפתרון של קלורס, על פי הסרט, הוא המוטיבציה הבלתי נגמרת שרג'י מילר שאב מהסביבה שלו, מוטיביציה שהגיעה מאינספור יריבויות - בין בין הניקס לאינדיאנה, בין הניקס לרג'י, בין רגי לכל השאר. המוטיביציה הזו דחפה את מילר להאמין שגם ברגעים הכי קשים וגם מהמקומות הכי נמוכים, תמיד אפשר לחזור ולסיים כגיבור.
הסרט נפתח בקלוז אפ על שחקני אינדיאנה והניקס, על רקע נגינת אופרה של פוצ'יני, כאילו מכניסה אותנו אל תוך תודעתם של השחקנים שיודעים שבעוד רגע תתחיל מלחמה. המשך הסרט מלווה את רג'י מילר ואת האווירה סביב המשחקים ההם, מיריבות אחת לשניה. אחרי שעה וקצת עולה המסקנה כי כל מי שהיה בסביבתו של מילר היה למעשה יריב שלו, אם רצה בכך ואם לא - מאחותו שגדלה להיות המייקל ג'ורדן של שחקניות הכדורסל בארה"ב והאפילה עליו בתחילת הקריירה שלו, דרך היריבות עם אוהד מאוד מסוים של הניקס ועד היריבות הסמויה עם חברו לקבוצה מרק ג'קסון, שכל מה שרצה הוא לדרבן הכוכב שלצידו.
כשעוברים דרך כל כך הרבה עימותים כאלה במהלך הסרט מבינים מהר מאוד שרק שחקן כמו מילר, שמרגיש שכל מי שעומד מולו עומד בעצ נגדו, יכול להביא את עצמו לאמונה שפיגור כל כך עמוק, כשעל השעון 18.7 שניות בלבד, ובאחד המגרשים הכי קשים ב-NBA, זו משימה אפשרית. מאמין, וגם עושה את זה.
ולמרות הקאמבק הזה, הטרגדיה של הסרט ושל כוכבו היא אולי העובדה שהסדרות בין הקבוצות הנהדרות ההן התישו אותן. הלחץ להשיג את האליפות המיוחלת אמנם הביא למגרש מאבקים בלתי נשכחים ומשחקים תחרותיים בצורה יוצאת דופן, אבל גם הפך את השגת האליפות לבלתי אפשרית עבור הקבוצות המעורבות. ובשני המקרים בהן אינדיאנה והניקס התנגשו, המנצחת הודחה בסדרה שלאחר מכן. היריבות נכנסה להיסטוריה, אבל חלום הטבעת נגנז.