יש לה מה להוכיח

הדרבי של מילאנו הוכיח לנו שעונת הכדורגל באיטליה תהיה מלאה במתח ואקשן. רק ממבט על הטבלה ניתן להבין שה-0:1 הקטן של אינטר על מילאן עשוי להיות נקודת התפנית הגדולה ביותר של הסרייה A ב-2011/12. הרוסונרי הגיעו עם מומנטום מטורף ובידיעה שניצחון ייתן להם את המקום הראשון באופן בלעדי אחרי ה-1:1 של יובנטוס, אלא שבצד השני חיכתה קבוצה פצועה, כזאת שדרכו עליה לא פעם במהלך השבועות האחרונים. למה זה הסתיים בהפסד לצד האדום-שחור? פשוט בגלל שלצד של קלאודיו ראניירי היה יותר מה להוכיח.

• כתבות, בלוגים, קטעי וידאו וטורי גולשים באיזור הצבע שלנו >
• חדשות, סגלים, טבלה ולוח המשחקים בעמוד הליגה האיטלקית

אינטר רשמה פתיחת עונה איומה, אחת הגרועות בתולדותיה. זה לא עניין של מה בכך שהיא מנצחת משחק כזה אחרי הפסדים למגוון קבוצות, החל מהעולה החדשה נובארה, דרך פאלרמו וקטאניה ועד לאודינזה ויובה. המועדון הכי טוב באיטליה בעשור האחרון מצא את עצמו במאבקי תחתית. אז מה השתנה?

במהלך הקריירה שלו, לא מעט ביקורת הופנתה כלפי ראניירי. ובצדק. אמרו עליו שהוא לוזר, ועד היום לא הוכח אחרת. היו כמה קולגות, כמו ז'וזה מוריניו, שתמיד חיכו למפלתו רק בשביל לצחוק עליו עוד. אבל לשועל הוותיק, מוקנט ככל שיהיה, יש מעלה אחת שעבדה עד היום בקבוצות הגדולות אותן אימן: הוא מכניס מוטיבציה גדולה לשחקניו בימיו המוקדמים בכל מועדון. כך היה ביובנטוס ששבה לסרייה A, התבטא היטב ברומא שהייתה במאבקי תחתית וסיימה איתו במקום השני, וכעת מגיע תורו של מאסימו מוראטי ליהנות מזריקת המרץ הזאת.

רק ממבט חטוף בכובש שער הניצחון בדרבי אפשר להבהיר היטב את הנקודה שלי. דייגו מיליטו, שחקן שנחשב עד לא מזמן לגמור ולכזה שימיו היפים נכנסו לארכיון אי שם במאי 2010, דווקא הוא הכריע את משחק התפנית של אינטר העונה. כולם חשבו שדייגו פורלאן, מאורו סאראטה וג'יאמפאולו פאציני ינהיגו את ההתקפה של הנראזורי, אבל הארגנטיני בן ה-32 נכנס חזק לסטטיסטיקה עם 9 שערים בכל המסגרות, 7 מהם מאז הגעתו של ראניירי, ומיותר לציין שהוא המבקיע המוביל של המועדון עד כה העונה.

אינטר עדיין חמישית, אבל במרחק 6 נקודות בלבד מהמקום הראשון. ה-0:1 בדרבי המשיך רצף מעולה של שישה ניצחונות בסרייה A, מאזן השערים באותם מפגשים עומד על 1:14 לזכותה. מטורף וקצת קשה לעיכול שאי שם בנובמבר היא עוד הייתה במקום ה-16. יש סיכוי לאליפות? אחרי הכל מדובר במועדון גדול, אבל הריצה המסחררת הזו תהיה חייבת להיעצר מתישהו.

ואיך אפשר בלי להתייחס לצד המפסיד, לאלופה הנוכחית, הקבוצה שמחזיקה את הג'וקר הכי גדול אצלה בסגל. מילאן וזלאטן איברהימוביץ' קרסו שוב ברגע האמת. גם העונה השבדי לא ממש מרחם על היריבות בסרייה A. 12 שערים ב-15 הופעות נתנו את התחושה שזה רק עניין של זמן עד שהרוסונרי מנערים את יובנטוס מהפסגה. אם כבר עסקנו ברצף של אינטר, אז החבורה באדום-שחור רשמה הפסד ליגה ראשון אחרי 12 מחזורים, ושוב ברגע האמת. הפעם האחרונה שזה קרה הייתה באיצטדיון החדש בטורינו, והנה עוד יריבה מושבעת תופסת אותה עם המכנסיים למטה, בדיוק ברגע בו היא יכולה להתבסס בפסגה.

ומה השורה התחתונה? לאחרונה התעסקנו יותר מדי בהשוואות (או יותר נכון, בקיפוח) שיש בין איטליה לליגות בספרד או באנגליה. אנשי הקאלצ'יו בישראל יצאו עם הוכחות מדעיות וסטטיסטיקות בשביל להוכיח לרוב שהסרייה A היא טובה ומרגשת בהרבה. אחרי המחזור האחרון, אני אישית לא מרגיש את הצורך הזה. אחרי שנים שחורות, מלאות בשחיתות ובשלטון יחיד, אפשר לומר סוף סוף שהכדורגל בארץ המגף שוב כאן עם סגלים איכותיים, כדורגל ברמה ודרמות עד לרגע האחרון. לא מאמינים? יש טבלה, והיא לא משקרת.