שיעור ניסיון

זאת הייתה אמורה להיות עוד שבת רגועה בקיץ די מנומנם, אבל בערך בשעה 19:30 החלו לזרום הטלפונים בין מערכות הספורט, מקורבים, מקורבים של מקורבים וכל מיני אוהדים שמחוברים להנהלה. דרור קשטן הוא המאמן הבא של הפועל ת"א. רק יממה קודם, המרחק בין יוסי אבוקסיס לתפקיד נראה קרוב יותר מהחדרים של ורמוט ושכטר במחנה האימונים של קייזרסלאוטרן. זו הייתה פצצה שנורתה לאוויר, אבל כזו שהצליחה להשאיר את כולם על הרגליים. עבור רבים, זו הייתה חזרה הביתה. אלה שהפנים של קשטן מזכירות להם את השלג של מוסקבה והחגיגה מול צ'לסי. אחד מהאנשים הללו הוא סלים טועמה, השריד האחרון מהדאבל והמסע הקסום ההוא.

טועמה עבר בקריירה לא מעט קבוצות. הוא שיחק בשתי קדנציות במכבי פ"ת, רשם הופעות בלאריסה היוונית, היה חלק מהמושבה בבלגיה (סטנדרד ליאז') ואפילו טייל בקייסריספור כשהטורקים עוד היו החברים הכי טובים שלנו. למרות זאת, הוא תמיד יישאר מזוהה עם הפועל תל אביב. ההיא של תחילת המילניום. זו שעשתה מהפכה אחרי סיום שלטון ההסתדרות במועדון. אחד מ"תינוקות קשטן" קראו לו אז, יחד עם כפיר אודי, פיני בלילי ועומרי אפק. ובמבט לאחור, הוא ללא ספק הפך לאדום ביותר בחבורה עם כמות ההופעות הגדולה ביותר בהפועל מבין הארבעה ואין-ספור שערים מכריעים. אז איך לעזאזל הוא כמעט הפך לקורבן ההפיכה למעלה מעשור מאוחר יותר? ומדוע פיצוץ עסקת טל בן חיים יכול להיות הדבר הטוב ביותר שקרה לאדומים?
 
בואו נשוב חזרה ל-4 ביוני. מינויו של קשטן והעדפתו על פני אבוקסיס טרפו את הקלפים. אבוקסיס אמור היה להמשיך את הקונספציה של אלי גוטמן. שחקני מפתח כמו ערן זהבי, גילי ורמוט ואיתי שכטר היו עוזבים בכל מקרה, אך העוזר לשעבר היה שומר על שיטה דומה, אימונים ותדרוכים טקטיים מקבילים ויוצר מסגרת מוכרת לשחקנים כממשיך דרכו של גוטמן. אצלו עזיבה של טועמה בכלל לא הייתה עומדת על הפרק. "אני הייתי זה שלחץ להביא אותו בשנה שעברה ורציתי אותו בהפועל ת"א", אמר אבוקסיס השבוע. כל זה היה נכון עד אותה שבת. קשטן הביא את ה"אני מאמין" שלו, ראה כיצד שחקנים שמזוהים מאוד עם גוטמן עוזבים לחו"ל ובנה תשתית משלו. למרות תדמית קשוחה ומיושנת, קשטן הוא מאמן שמאמין בצעירים.

כשהגיע להפועל ב-1999 הוא שלח את פליקס חלפון, אסי טובי, אהוד כחילה ואבי אזולאי, שנחשבו לוותיקים, הביתה. במקומם הוא נתן במה לרביעיית התינוקות, צרף את אילן בכר ויגאל אנטבי ונהנה מבלם צעיר בשם שמעון גרשון. המהפכה ההיא סידרה לו דאבל מדהים כשהוא משלב חבורת ישראלית צעירה עם זרים בוגרים שתרמו מהניסיון שלהם - פישונט (היה בן 30 באותו עונה), סימרוטיץ' (28), רצ'וניצה (30) ורופניק (29), כששלום תקוה (35) סיפק ערך מוסף מהספסל. שנתיים לאחר מכן, בהופעה הנפלאה באירופה, השיטה הייתה דומה כשלצד השחקנים היותר טריים, היו שם פישונט (אז כבר בן 32), הולמאי (30), אוסטרץ (27), קלצ'נקו (30) ואחד בשם יוסי אבוקסיס (32) שייצבו את הסגל.

שני הזרים החדשים שהגיעו בתקופה האחרונה ממש לא עונים לתבנית ההיא מבחינת ניסיון, למרות שבינתיים אפשר היה לזהות את האיכויות. נוסא איגייבור רק בן 21 ולמירקו אורמוש עדיין לא מלאו 23 שנים. גם בצד הישראלי המגמה ברורה, אחרי שנא'אל חוטבה (24) ומחמוד עבאס (23) הוחתמו. הפעם קשטן הלך בגדול על צעירים. כל כך בגדול שטועמה אמור היה לעזוב בעבור טל בן חיים בן ה-21. ההחלטה הזו מורכבת ממגמה של הצערת הסגל, כפי שנפרד בקלות מדדי בן דיין ומיוסי שבחון, ורצון להתחזק בשחקן חוד נוסף אחרי ששכטר ושהר נדדו ורק חלוץ אחד נחת במקומם (דמארי).
 
אם נביט לאחור, נגלה שגם הקבוצה של גוטמן הייתה יחסית צעירה, אבל בשונה מזו הנוכחית היא נהנתה משחקנים שאינם מבוגרים אבל כאלה שצברו ניסיון רב יחסית לגילם (שכטר, ורמוט, תמוז, שהר). גם המספרים לא משקרים במקרה הזה. ממוצע הגילאים של ההרכב הקבוע של גוטמן עמד על 26.5, הממוצע של ה-11 שפתחו במחזור האחרון נגד בית"ר ירושלים עומד על 24.9 שנים בלבד. על הנייר לא מדובר בהפרש כל כך משמעותי, אבל בדיקה מעמיקה מציגה נתון מעניין: אם מורידים את החוליה ההגנתית, רואים ממוצע גילאים נמוך במיוחד של חוליית הקישור וההתקפה (6 שחקנים) – 22.5. לשם ההשוואה, ממוצע הגיל של ההרכב ההוא מ-2002 שניצח את צ'לסי בבלומפילד עמד על 28.6 ואפילו מכונת הילדים של ברצלונה פתחה בגמר הצ'מפיונס האחרון עם 11 שחקנים שממוצע הגילאים שלהם עמד על 27 בדיוק.
 
במצב הנוכחי הפועל צריכה את טועמה, או יותר נכון את הניסיון שלו, לא פחות משהוא צריך אותה. מישהו שיכוון את הצעירים, שיידע לשנות מומנטום. בינתיים האדומים מתקשים להגיע להזדמנויות ומצליחים לכבוש בהבלחות רגעיות. הקשר הוא בדיוק אחד כזה שיכול להשפיע ברגע אחד על המשחק, לשלוח מסירת עומק וכמובן להשתמש בנשק החזק ביותר שלו - הכדורים הנייחים. בין אם זה לסובב כדור חופשי לחיבורים או אפילו להגביה כדור מדויק מהקרן. גם בגילו הוא אחד השחקנים הטובים בליגה שלנו ביחס בין דקות ליצירת מצבים. תוסיפו לכך את העובדה שבשנה האחרונה הוא ידע לחכות להזדמנות שלו על הספסל והרי לכם דוגמא למישהו שיכול להיות האס של הקבוצה (עיין ערך שלום תקוה), בעיקר בעונה שבה הפועל ת"א תקיים בסביבות 50 משחקים.

"סלים הוא קודם כל חומר אנושי מצוין. נכס", טוען שביט אלימלך, ששיחק לצדו. "הוא יכול לתרום בהרכב וגם לדעת לעלות מהספסל עם אנרגיות גדולות. הוא חיוני למועדון. טועמה, וואליד ואבוטבול הוותיקים יצטרכו להנהיג את הקבוצה השנה". אפשר להבין את שוער העבר. הוא ראה את טועמה כובש כמה שערים מכריעים. בדרבים, בבעיטות חופשיות לרשת של בית"ר ירושלים ואפילו חורר את הרשת של גלזגו ריינג'רס ופאריס סן ז'רמן.
 
גם אבוקסיס, שכמו שכבר הבנתם תמיד איכשהו נמצא בסביבה של טועמה, מאמין בו. "סלים עדיין רעב, הוא שחקן שכולם אוהבים אותו בחדר ההלבשה ויכול להכריע משחקים", מציין מאמן בני יהודה. אז אולי בן חיים בכל זאת ינחת בחודורוב בחלון העברות של ינואר, אבל הוא בטח ירצה שאיזה קשר בן 32 ייכנס בדקה ה-60 ויעמיד אותו באחד על אחד מול שוער. וגם אם בסיומו של כל הסיפור הזה החלוץ לא ילבש אדום, ראשי הפועל צריכים להפנים שמהסיפור הזה כולם יצאו מורווחים.