ליוואי רנדולף: "התגובות כאבו, הייתי יכול לעזוב בינואר ונשארתי"

ליוואי רנדולף היה במרכז העניינים בפגרה הנוכחית. בכל זאת, לא בכל קיץ אחד הכוכבים הגדולים של הפועל ירושלים עובר ישירות ליריבה הגדולה, מכבי תל אביב. "מאז שחזרתי לאירופה היתה לי מטרה לשחק ביורוליג ואני שמח וגאה להגיד שהשגתי את המטרה הזו", הוא אומר בראיון ראשון כשחקן מכבי ת"א. "אני מודה למכבי שנתנה לי את ההזדמנות. עבדתי קשה, הייתי סבלני והתמדתי כדי להגיע למטרה הזו. המשפחה והחברים שלי יודעים כמה רציתי לשחק ברמה הגבוהה ביותר, אז זה מרגיש טוב להיות פה ואני שמח ומתרגש".

מתי מכבי ת"א פנתה אליך?
"ברגע שהעונה שלנו נגמרה והגמר הסתיים, הסוכן שלי פנה אליי ואמר לי שהם ברשימה של קבוצות שהיה לי פוטנציאל לשחק בהן ביורוליג. זו היתה המטרה כל העונה. הרבה אנשים לא יודעים, אבל היתה לי הזדמנות לעזוב בינואר ליורוליג ונשארתי וסיימתי את העונה עם הקבוצה. עבורי, ידעתי שבסוף העונה יהיו הזדמנויות ביורוליג. ברגע שהעונה של מכבי ת"א הסתיימה, הסוכן שלי פנה אליי ואמר לי שיש הצעה על השולחן".

זו לא היתה החלטה כלכלית להגיע למכבי ת"א?
"אף פעם לא נתתי לכסף לנהל את הקריירה שלי. כן, יש לי ערך והגעתי לרמה שאני יודע מה הערך שלי, אבל המסע שלי יותר חשוב מכסף. כסף יגיע ואתה לא רוצה למכור את עצמך בזול, אבל אם תתמקד רק בכסף, כשדברים יסתבכו, תחשוב רק על זה. עבורי, תמיד היה חשוב לראות כמה רחוק אני יכול להגיע. אני לא חושב רק על כסף, אלא על המורשת שאשאיר. תמיד יש מישהו בבית שרואה כמה קשה אני עובד והמסע שלי ואומר 'לעזאזל, הוא לעולם לא מוותר'. זה נותן לי יותר סיפוק, לתת לאנשים מוטיבציה".

אם הפועל ירושלים היתה ביורוליג, היית נשאר שם?
"זה היפוטתי מדי, כי הם לא משחקים ביורוליג".

מאיפה מגיעה התשוקה הזו להגיע ליורוליג?
"זה התחיל כילד צעיר. אני לא אדם שעושה שום דבר על רגל אחת. בבית הספר תמיד כיוונתי הכי גבוה. מי שמכיר את הסיפור של המשפחה שלי, יודע שאבא שלי מגיע ממקום שבו שם המשפחה שלו, רנדולף, לא נתפס באופן חיובי. זה הטיל צל על המשפחה שלי. כשאבא שלי גדל, הוא רצה לשנות את הנראטיב של המשפחה שלנו. הוא רצה לשבור את הקללה שהיתה עלינו במשך דורות. תמיד ידעתי את זה כשגדלתי. יש לי שלושה אחים צעירים והייתי צריך להיות מודל לחיקוי ולהראות להם את הדרך עבור כל מי שהגיע אחריי. משם מגיע הדחף תמיד להגיע לרמות הכי גבוהות. אני יודע כמה אבא שלי עבד קשה והקריב כדי שאני ואחים שלי נגיע לאן שהגענו. כך גם אמא שלי. שניהם מאותו אזור. לאבא שלי היה רק את אבא שלו ולאמא שלי היה רק את אמא שלה. הם היו ביחד כדי לשבור את הקללה הזו, זה תמיד היה מוטמע בי מגיל צעיר. כל מה שעשיתי היה במטרה למקסם את היכולת שלי כדי שהאחים שלי יוכלו לעשות כמוני. תמיד אמרו שלאחים שלי יש נעליים גדולות להיכנס אליהן, אבל רציתי שזה יהיה כך. גם אם היה קשה, לא רציתי שהם יראו שאני מוותר או מרים ידיים על חלום שהיה לי. משם מגיע הדחף להגיע לרמה הגבוהה ביותר. זו השנה העשירית שלי, אבל אני עדיין דוחף ומנסה להשתפר בכל יום. יש לי בטחון עצמי ואני בטוח ביכולות שלי, אבל אני לא מרגיש שאני הכי טוב. בסופו של דבר, אבא שלי שינה את איך שאנשים תופסים את שם המשפחה רנדולף. עכשיו כל אחד במדינה ממנה הגענו, כל מי ששומע את השם רנדולף, יודע שהם עושים משהו חיובי".

"אני יודע שאקבל בוז בארנה" 
הרצון הגדול להגיע ליורוליג הותיר בעיקר את אנשי הפועל ירושלים מאוכזבים. רנדולף ניצל את סעיף היציאה בחוזהו והותיר לא מעט אוהדים כועסים, שחשו "נבגדים" לראות את הקפטן שלהם מחליף מאדום לצהוב. "כאב לי לראות את התגובות שאני שקיבלתי מהאוהדים", המשיך רנדולף. "אני מבין שהם גם נפגעו בגלל שהם רצו שאשאר, אבל דברים לא נמשכים לנצח. קיבלתי הרבה תגובות שליליות, אבל קיבלתי גם תגובות תומכות. אני מבין את היריבות, אני מבין את המצב, אבל כמו שאמרתי, הייתי צריך לעשות את הכי טוב עבורי. אני אוהב את כולם שם, אני מצפה לראות אותם כשנגיע לארנה. אני יודע שכנראה אקבל הרבה קריאות בוז. הייתי הקפטן ונתתי את כל מה שיש לי. ניסיתי להיות הקפטן הכי טוב שאני יכול בזמן שהייתי שם, אבל עכשיו אני במכבי ת"א וזה הבית שלי. אשים את הצהוב-כחול עליי ואביא את אותה תשוקה, אנרגיה ומאמץ ואנסה לעזור לקבוצה להביא כמה שיותר ניצחונות ולארגון להגיע הכי רחוק".

איך בהפועל ירושלים הגיבו כשאמרת להם שאתה רוצה לעבור למכבי ת"א?
"הם תמכו בי. הם יודעים מה החלומות והשאיפות שלי, הם יודעים כמה קשה אני עובד בכל יום. גם חבריי לקבוצה. יש יריבות גדולה, אבל מחוץ לכדורסל, יש הרבה חברויות בין האנשים. בישראל כולם תומכים אחד בשני מחוץ למגרש. אני יודע שהם קיוו שאחזור, יש לי הרבה אהבה לארגון הזה. לא הייתי פה בלעדיהם, בלי האוהדים האלה. אני מעריך כל רגע, כל יום, כל אימון וכל משחק שהיה לי בירושלים. הייתי צריך לעשות מה שהכי טוב עבורי ועבור המשפחה שלי. אם אתה מכיר אותי באמת וראית את המסע שלי, אתה יודע כמה קשה עבדתי כדי לקבל את ההזדמנות הזו. אני מקצוען 10 שנים. הגעתי ליורוליג בזמן הנכון. כל דבר קורה מסיבה כלשהי. אלוהים שם אותך איפה שאתה צריך להיות בזמן שאתה צריך להיות. כולם תמכו בי ואני שמח להיות פה".

ידעת איך מעבר ישיר כזה יגרום לאנשי הפועל ירושלים להרגיש
"עבורי, עם כל מה שקרה בשנה שעברה, נשארתי בישראל. אני מרגיש פה בבית. כל כך הרבה אנשים, כל כך הרבה חברים, פנים מוכרות שנמצאות פה. לעזוב עכשיו למקום שאני לא מכיר זה יהיה מעבר קשה יותר עבורי. רציתי להישאר בישראל. מכבי ת"א זה מועדון היסטורי, אולי הכי היסטורי. בסיס האוהדים, התרבות, הכל. עבורי זו לא היתה החלטה קשה להישאר בישראל עבור מכבי ת"א".

אחרי החתימה שלך במכבי ת"א, היו כאלה שתהו לגבי הפציעה שלך בסדרת חצי הגמר מולם
"אנשים שמכירים אותי יודעים שאני אוהב לשחק כדורסל. אני עובד בכל יום כדי לשחק את המשחקים האלה. אני לא יכול לזייף פציעה. עבורי זה פעולה נגד אלוהי הכדורסל. זה לא מכבד את המשחק. אנשים יכולים להאמין למה שהם רוצים, אבל אני לא מסוג האנשים שלא אוהבים לשחק. לחבל במשחק זו קארמה רעה. אם הייתי יכול לעלות לשחק עם קרסול פגוע, הייתי עולה. כל מי שמכיר אותי יודע את זה וגם האוהדים צריכים לדעת את זה. זה מה שזה. אני יודע שכל אחד ייצור את הסיפור שלו. אני פה במכבי ת"א ואני מוכן לעשות הכל כדי לעזור לקבוצה".

למה אתה מצפה כשתפגוש את הפועל ירושלים?
"מחבריי לקבוצה לשעבר, אני מצפה להרבה אהבה. יצאתי למלחמה עם האנשים האלה שנתיים ברציפות. היו לנו זמנים נהדרים והיו לנו זמנים קשים, אבל תמיד היינו ביחד ויצאנו מזה. עברנו הכל ביחד, עברנו את המלחמה, זה קירב בינינו. היינו צריכים לעבור ממקום למקום ולהרגיש כמו משפחה. אני גם יודע שהאוהדים יודעים שנתתי את כל מה שיש לי. ניסיתי להביא להם כמה שיותר ניצחונות וגביעים. השארתי הכל על המגרש. אני מקווה לקבל אהבה, אבל אני יודע שיהיו הרבה קריאות בוז. תהיה אווירה קשה, זה תמיד היה קשה למכבי ת"א להגיע לשם בכל מקרה, אז אני יודע מה הולך להיות. בכנות, אני אוהב את האווירה הזו. אני נהנה להיות האנדרדוג, הייתי כזה בכל הקריירה. קריאות בוז רק נותנות לי מרץ".

"לא נכנס לנעליים של אף אחד"
רנדולף, כאמור, הגיע להיכן שהגיע לאט לאט ובעבודה קשה. הוא התקדם מעונה לעונה, כשבהפועל ירושלים הוא הפך לאחד השחקנים החשובים ביותר - תחילה תחת אלכסנדר דז'יקיץ' ולאחר מכן אצל יונתן אלון. אלא שאם בהפועל ירושלים הוא היה ציר מרכזי, במכבי תל אביב, בוודאי בהתחלה, התפקיד שלו יהיה אחר.

איזה התאמות תצטרך לעשות?
"אני רק מגיע להיות עצמי. מכבי ת"א לא הביאה אותי כדי להיות שונה, היא הביאה אותי להיות ליוואי. אם הם רוצים שאהיה משהו אחר מאשר עצמי, אז אולי עדיף שלא אהיה. אני לא מדבר על כדורסל, אלא על האישיות שלי. אני יודע שיהיה לי תפקיד אחר מבחינת הכדורסל, אני יודע שזו שיטת משחק אחרת ואני צריך ללמוד אותה. אני עדיין יכול לנסות לעשות מה שאני עושה בתוך השיטה, אבל יש שיטה ויש הרבה שחקנים טובים לידי, אבל מבחינת האישיות ומי שאני, הם הביאו אותי להיות עצמי. אני לא יכול להתחמק מזה. אני יודע שהם בדקו ושאלו את ירושלים איך אני כאדם וכחבר לקבוצה. את הכדורסל הם ראו, אבל מבחינת אישיות ומנהיגות, אני בטוח שהם בדקו והם ירצו שאהיה מי שאני. התפקיד הזה לא ישתנה כי אני לא יכול להיות משהו שאני לא. תמיד הייתי כך".

אתה לא שחקן שמחכה בפינה לכדור. איך זה יעבור מבחינת מקצועית?
"אני אבין את זה. זה עובד טוב, אני מרגיש נוח. המאמנים מדברים איתי הרבה. צפיתי בהרבה משחקים, אז אני מבין. כדורסל זה כדורסל בסוף היום, זה לא משנה איפה אתה על המגרש. רק אדם אחד יכול להחזיק בכדור. אני יכול להשפיע על המשחק בהרבה דרכים. המטרה שלי כרגע היא להיות העוגן בהגנה. אני רוצה להביא אנרגיה ולהשפיע על המשחק בדרכים אחרות מלבד קליעה. אם מכירים אותי מהראיונות בעבר ומהימים שהגעתי לירושלים, היו לי משחקים גדולים, אבל בשנה הראשונה לא הייתי אותו סקורר. זה היה תפקיד דומה. הייתי צריך להתרגל לשחק עבור דז'יקיץ' ולו יש דרך חשיבה שונה על כדורסל. ברגע שאתה מגיע לקבוצה חדשה ואתה מתחיל להרגיש נוח, אתה מוצא דרכים להיות עצמך בהתקפה. אולי זה לא יתחיל כך, אבל אני יכול להשפיע על המשחק בהרבה דרכים. אני יכול לתקשר, אני יכול לשחק הגנה, אני יכול להביא אנרגיה. אם צריך לצלול על המגרש, אצלול, אם צריך לרוץ דרך קיר, זה מה שאעשה. אנסה לעזור לקבוצה לנצח. הסטטיסטיקות לא חשובות. כולם זוכרים מי שניצח. זה מה שחשוב לי. אני תמיד מנסה להתייחס לכל אחד בצורה דומה, לתת כבוד. ככה חונכתי".

לאיזו שיטה יותר קשה להתרגל - של קטש או של דז'יקיץ'?
"שתי השיטות שונות מאוד מהשיטה ששיחקתי בעבר, אבל אני שחקן ש'חושב את המשחק', אז אתפוס את העניין בנקודה מסוימת. אני לא יודע מתי זה יידבק, אבל זה יידבק, כמו עם דז'יקיץ'. אני מנסה ללמוד ולשאול שאלות. בסוף זה יידבר ואדע להיות עצמי בשיטה. בינתיים, אנסה לעשות את הדברים הקטנים. כל מה שאני יכול לעזור לקבוצה".

מה המורשת שאתה רוצה להשאיר במכבי ת"א?
"מבחינה אישית, אני רוצה שיראו שאני בחור שעובד קשה. הגעתי מהתחתית ועבדתי כל הדרך לאיפה שאני נמצא בכל יום. עבורי, אני רואה הרבה שחקנים שלא תמיד צריכים להוכיח את עצמם. אני תמיד הייתי צריך להוכיח את עצמי, כל שנה בחיים שלי. אני רוצה שידעו שאני לא לוקח את זה כמובן מאליו. הם יראו מישהו שעובד קשה". 

אתה חושב שתוכל לגרום לאוהדים לשכוח את בונזי קולסון?
"אני לא נכנס לנעליים של אף אחד, כי אנחנו שחקנים שונים. בונזי הוא חבר טוב שלי. הוא היה שותף שלי לחדר בעונת הרוקי שלי, אז שיחקנו בעבר ביחד. בונזי לא פה. דיברתי איתו כל הזמן והוא מספר לי כמה האוהדים נהדרים, אבל אנחנו שני שחקנים שונים. אולי אנחנו משחקים באותה עמדה, אלה שני סגנונות שונים, אז אני לא נכנס לשום נעליים. אני מגיע להיות ליוואי".