כבר אי אפשר להסתיר: מבט לתוך המצב במכבי ת"א

לפעמים, סיפור אחד, או רגע אחד קטן - יכול לתת תמונה הרבה יותר רחבה. לספר סיפור הרבה יותר גדול. אפשר להגיד שהודעת הפרידה החד צדדית של ג'ייק כהן היא בדיוק כזו. הודעה שמראה בדיוק מה שקורה במכבי תל אביב בגרסת חודש יולי 2024.

העובדה שכהן עצמו הוא זה שהודיע על הפרידה, היא סיפור גדול בפני עצמו. כזה שתפס את מכבי ת"א לא מוכנה והוציאה אותה באור לא חיובי. איך ייתכן שאחד הסמלים הכי גדולים של המועדון הוא זה שמבשר על העזיבה, ולא המועדון בעצמו?

אבל כאמור, ההודעה עצמה היא עוד אנקדוטה, הערת סוגריים. השאלה היא מה הוביל לפרידה הזו. במכבי השתהו עם קבלת ההחלטה, תהו האם הצורך המקצועי בכהן מצדיק את העלות וביקשו ממנו כמה ימים - אבל משהגיע התאריך הנקוב בחוזה, כהן עצמו הודיע שהוא עוזב.

אז כן, זו מכבי ת"א - מועדון ענק שנמצא כיום בסיטואציה כלכלית שלא התרגל אליה, שהגיעה על רקע המלחמה, היעדר האירוח ביד אליהו וההכנסות מהמנויים. בהנהלת מכבי ת"א אין תורם שמשקיע עשרות מיליונים, וכך נוצרות סיטואציות כמו זו של ג'ייק כהן.

המצב הכלכלי הנוכחי של מכבי ת"א לא נולד בקיץ הזה. קצב מכירת המנויים, באופן טבעי, הוא לא כמו בשנים "רגילות", שכן האוהדים לא ממהרים לרכוש מנויים במחירים מלאים (עם החזר של 3% על כל משחק בית שלא יתקיים - כלומר החזר מקסימלי של 51%) - והדבר משפיע באופן ישיר על התקציב.

נכון, מצד אחד מכבי חסכה את המשכורות הגדולות של בראון, בולדווין וקולסון וקיבלה גם ביי-אאוטים מכובדים, כשמנגד היא שידרגה החוזים של קטש ובלאט ושומרת לא מעט כסף בצד לסורקין - אבל תקציב השחקנים העונה יהיה קטן יותר מאשר בעונה שעברה. אם בעונת 23/24 היו לצהובים שני שחקנים שהרוויחו למעלה מ-1.5 מיליון דולר - בולדווין ובראון - בעונה הקרובה אף שחקן לא צפוי להרוויח למעלה ממיליון.

המחירים של המנויים, שנותרו בעינם למרות שהקבוצה תארח את משחקיה ככל הנראה בבלגרד, מלמדים גם כן על היכולות הכלכליות של מכבי ת"א הנוכחית. בהפועל ירושלים, לדוגמה, מוכרים העונה מנויים במחירים מופחתים, עקב העובדה שאין משחקי בית באירופה, ואם וכאשר יהיה צורך - אדלסון יכניס את היד לכיס.

כ-50% מהתקציב של מכבי ת"א בנוי הרי על הכנסות ממנויים וכרטיסים, ובעונות אפוקליפטיות כמו זו שממתינה לקבוצה - היא לא תהיה מסוגלת להעמיד סגל יורוליג תחרותי בלי ההכנסות מהמנויים. מבנה הבעלות - בו רוב המניות שייך למשפחות רקאנטי ופדרמן באופן זהה - גורם לכך שבשביל להכניס יד לכיס, רקאנטי ופדרמן צריכים להביא מהבית סכום זהה, כדי שהאחוזים לא ידוללו למי מהצדדים. בשנים סטנדרטיות, התקציב של מכבי ת"א הוא עגלה שנוסעת: הכנסות די קבועות ממנויים, כרטיסים וספונסרים, לצד הכסף שמביאים הבעלים, ביניהם גם שמעון מזרחי, ריצ'ארד דיץ ובן אשכנזי, שמחזיקים באחוזים קטנים יותר. באירועים כמו העונה הקודמת וזו שתהיה, מאז ה-7 באוקטובר, מתגלה הקושי.

;זה בא לידי בעונה שעברה כאשר כל לעובדי המועדון, כולל עובדי משרד ומנהלה, קוצצו כ-15% מהשכר. כשהקיצוץ הגיע גם לשחקנים, החלה השביתה הזכורה ההיא. זה מתבטא גם במתווה המנויים, גם של העונה הזו וגם של העונה הקודמת, שבו ההחזרים היו רחוקים מלהיות מלאים.

בקרב ההנהלה הוותיקה, לאורך השנים, תמיד היה כבוד הדדי בין אודי רקנאטי לדייויד פדרמן - ואחוזי הבעלות נותרו בעינם כל הזמן. אלא שבתקופה האחרונה, גם על רקע הקשיים הפיננסיים, התגלו בתקופה האחרונה מחלוקות רבות. לדוגמה, אחת הסיבות לפיטוריו של סמנכ"ל הכספים הקודם, דורון לב, היתה חלק מאותם מאבקי כוחות בהנהלה.

סיטואציה די דומה מתרחשת בימים אלה בתוך המסדרונות של מכבי ת"א, כשסביב המנכ"ל עדלי מרכוס מרחפת חרב הפיטורים כבר תקופה ארוכה. דייויד פדרמן הוא זה שדוחף לפיטוריו של מרכוס, כשמי שאמור להיכנס לנעליו הוא מודי פלג, מקורבו של פדרמן עוד מהימים ב"בזן". מחלוקות רבות גם צצו במהלך הדיונים על מתווה המנויים, שעבר הרבה שיפוצים וגלגולים פנימיים עד שיצא החוצה לאוהדים.

אפילו המנהל המקצועי, אבי אבן, מוצא את עצמו במרכז של אותם מאבקי כוחות בהנהלה, בזמן שהוא שמע ביקורות מבית על סוגיית סעיף השחרור של תמיר בלאט, על העובדה שעומר מאייר עדיין לא חתום ועל סיפור ג'ונתן מוטלי. היו אף קולות בתוך ההנהלה שקראו להיפרד מאבן, אבל גם הסוגיה הזו - נכנסת לתוך מכלול אי ההסכמות הפנימיות.

העניין הוא שתמיד היו ותמיד יהיו חילוקי דעות, זה טבעי ולגיטימי - וזה קורה כמעט בכל חברה, בכל דירקטוריון, בכל חדר שבו יושבים יחד מספר אנשים. גם במכבי ת"א תמיד היו חילוקי דעות, אבל הן נשארו בדרך כלל בחדרי חדרים ונפתרו בסופו של דבר. בתקופה האחרונה, במיוחד על רקע האתגרים הכלכליים, אפשר לפתע להרגיש את אותן מחלוקות מעל לפני השטח.

וזה מחזיר אותנו, שוב, לאירוע ג'ייק כהן. בשנים כתיקונן, כשמכבי ת"א היתה מתנהלת בתקציב "רגיל", סביר להניח שהסיפור עם ג'ייק היה נסגר בקלות. קטש הרי מעוניין בו, החשיבות שלו לחדר ההלבשה ברורה, ומכבי פשוט היתה מממשת את האופציה וממשיכה הלאה. במיוחד כשמדובר בפיגורה כמו כהן -אחד שבגדול אמור היה להיות ממוסמר למכבי תל אביב עד לרגע הפרישה שלו - ואולי אפילו אחריה בתפקיד מקצועי כלשהו. אבל בעת הזו, כשחוסר הוודאות ברקע ומכבי ת"א מנסה להתייעל, היא נאלצת לקחת גם החלטות כאלה.

מה שכנראה מכבי ת"א לא צפתה זו התגובה להודעת הפרידה של כהן. גם מהשחקנים, אבל בעיקר מהאוהדים - שממש יצאו כאגרוף אחד נגד ההחלטה לשחרר את מי שנחשב לאחד הסמלים הכי גדולים של המועדון. לדבק של חדר ההלבשה. לזה שמקשר בין הזרים לישראלים, בטח בזמן מלחמה. לזה שהיה שחקן חמישיה ביורוליג.

הזעם של האוהדים כתגובה לסיפור של ג'ייק כהן לא קרה מאפס למאה. אוהדים רבים של מכבי ת"א מתוסכלים מהדרך שבה הקבוצה טיפלה במתווה הפיצויים של העונה שעברה וכן במחירי המנויים לעונה הזו. ובסופו של דבר, קו אחד בולט מחבר את כל הנקודות: כסף, שבמצב הנוכחי של המלחמה, הוא לא באותן רמות שמועדון הכדורסל שמכבי תל אביב היה רגיל אליהם.

האוהדים רואים איך בזמן שקבוצות היורוליג מתחמשות בשמות כמו סשה וזנקוב או קנדריק נאן בחוזים של שמונה ספרות ביורו, מכבי ת"א נתקלת בחומה כשהיא פונה ללוקה וילדוסה, שדרש מעט יותר ממיליון יורו לעונה; גם התחליפים שיגיעו, מתישהו, לארבעת הכוכבים שעזבו, יהיו פחות טובים מהם. עם כל הכבוד לאלכסה אברמוביץ', שמועדף על קטש, או כריס ג'ונס, שנחשב לפייבוריט של ההנהלה.

מכבי תל אביב היא עדיין הקבוצה הגדולה ועשירה בישראל, אבל נכון לקיץ 2024, היא מלאה בבעיות פנימיות, שבניגוד לשנים עברו, זולגות החוצה. עופר ינאי ומתן אדלסון מרגישים את זה. ויותר גרוע, האוהדים שלה מרגישים את זה. המלחמה הזו חשפה את מכבי ת"א, הציפה מעל פני השטח את כל הבעיות שלה. זה קרה בעונה שעברה, זה קורה גם בקיץ הזה. וכל עוד המלחמה נמשכת, מכבי ת"א תצטרך למצוא, איכשהו, את הפתרונות בתוך הבית. ואולי קודם לשאול את עצמה, איך היא מתקשה להשאיר אפילו את ג'ייק כהן.