אחרי שני משחקי ליגה שלא הוסיפו לה כבוד, הפועל ירושלים הופיעה אתמול (שבת) לראשונה בסגל שקרוב לסגל המקורי שלה, וגם שיחקה בפעם הראשונה מול האוהדים שלה בארנה. זה נגמר ב-73:81 על הפועל גליל עליון, במשחק שההפרש אפילו משקר בו מעט, שכן העליונות הירושלמית לא הוטלה בספק למשך 40 דקות. "זה היה מיוחד עבורי, זו הפעם הראשונה שאני משחק בארנה כשחקן הפועל ירושלים", אמר יובל זוסמן שהיה טוב מאוד עם 15 נקודות. "אמנם זה היה בפורמט מצומצם בגלל ההנחיות של פיקוד העורף, אבל זה המצב".
הסיפור הגדול סביב הפועל ירושלים היה כמובן ההגעה של חלק מהזרים ושל המאמן אלכסנדר דז'יקיץ', שכזכור לא הופיעו לשני המשחקים הראשונים. בסופו של דבר, שלושה בלבד שיחקו לאור העובדה שברינטון למאר היה חולה וקאדין קרינגטון עדיין בתהליך קבלת האזרחות. בירושלים שמחו לראות באופן טבעי את החוזרים, ובמקביל יעשו החל מהשבוע מאמצים בגזרת ספידי סמית' ומוריס אנדור, שטרם חזרו, כשהחלטות בעניין יתקבלו בשבוע הבא, עם תום שלב הבתים ב-BCL.
דז'יקיץ' עצמו מיעט לדבר על המצב בארץ ועל הסיטואציה שבה נמצאת הפועל ירושלים, אך בכל זאת אמר: "הדבר הכי חשוב זה שניצחנו, הדבר השני הכי חשוב שאף אחד לא נפצע. באשר למה שקורה בישראל, אני לא שולט בזה. ברור שזה מצב לא קל, אבל לא אתן את דעתי עליו כרגע, אולי פעם אחרת. אנחנו חוזרים עכשיו לבלגרד ורוצים לסיים את שלב הבתים ב-BCL בצורה טובה".
המשחק אתמול היה הראשון של הפועל ירושלים מאז החלה המלחמה, וביציע היו מספר משפחות שאיבדו את יקיריהן - שהיו חלק מקהילת הפועל ירושלים. "בסוף המשחק ירדתי לספסל וראיתי את המשפחת רועי דאווי ז"ל וזה היה מיוחד", אמר זוסמן הנרגש. "אני ואור קורנליוס הלכנו לבקר את המשפחה ולא יכולתי שלא להתרגש מזה. זה משהו גדול מאיתנו. בצוואה שלו, רועי ביקש שאמא ואבא שלו ימשיכו להגיע למשחק של הפועל ירושלים. זה היה מרגש שהם לא פספסו את ההזדמנות הזו, זה הרבה יותר גדול מכדורסל עבורי".
משפחתו של רועי דאווי צפויה להצטרף להפועל ירושלים למשחק הבא בבלגרד, כחלק מהפרויקט של הקבוצה להטיס איתה משפחות שכולות. משפחתו של אופיר אנגל, שהיה חטוף בעזה וחזר, כבר הצטרפה לירושלים בשבוע שעבר למשחק מול פאוק, וסבו - יוסף ג'וחה אנגל - הגיע אתמול לארנה עם המצלמה הקבועה על צווארו. תמונתו של הרש גולדברג-פולין, אוהד הפועל ירושלים שעדיין נמצא בעזה, נמצאת במקום שבו ישב ביציע.
זוסמן סיכם: "בסוף הכדורסל הוא משני למצב. מה שמנחה אותי זה לתת איזשהו רגע קטן של אושר, איזו בריחה מהמציאות לאנשים שבבית. אני יודע שיש אנשים שהאסקפיזם הזה עושה להם טוב, ובעיני זו השליחות שלי למענם. יש הרבה אנשים, שחוו דברים לא פשוטים, ומתאגדים לראות אולנו פה. זה מיוחד מבחינתי, זה המעט שאני יכול לתת למשפחות".