בר טימור: "אני בתהליך מנטלי, למדתי לא לשים פס"

בר טימור נמצא, אולי, בתקופה הטובה בקריירה שלו. המספרים שלו נהדרים (18.7 נקודות למשחק בשלושת המשחקים האחרונים), אך זה הרבה יותר מזה. הוא מנהיג את הפועל ת"א לעונה היסטורית וגם ביצר את מעמדו כאחד הישראלית הבכירים בליגה. בעיצומה של העונה ורגע לפני חלון הנבחרת, הוא התפנה לשוחרר עם ספיקנ'רול בעיקר על מצב הכדורסל הישראלי והסכסוך בין המנהלת לארגון השחקנים על מספר הזרים.

האזינו >>>

להאזנה באפליקציית 5RADIO, לחצו כאן.

הפודקאסט זמין גם בכל שאר הפלטפורמות (ספוטיפיי, אפל, גוגל ועוד).

"את הבעיות של הכדורסל הישראלי, לא נפתור", פתח טימור, "אני אומר את זה בצער, בשנה הבאה כנראה יהיו אותן בעיות פחות או יותר. ארגון השחקנים והמנהלת צריכים לקחת אחריות על המון נושאים וזה משהו שלא עשו עדיין עד היום. אנחנו בשאיפה שלנו רוצים ששחקן שמגיע היום לליגת העל, בן 18-20, תהיה לו מעטפת כלשהי כלכלית/מקצועית/רפואית שהיא מטעם הארגון והמנהלת. צריך שיהיה לו ליווי כלכלי מטעם גוף רשמי שעוזר לו להכין את עצמו. אין את זה היום. זה אחד הדברים ששמנו לעצמנו למטרה להקים, לבד לא נצליח לעשות את זה. כל זה יותר חשוב מכמה זרים יהיו פה. על זה אין שיח".

מה גרם לסכסוך עם המנהלת
"בקורונה, כשהעלו לעשרה (זרים), לא שאלו אותנו. גילינו את זה בפייסבוק. אני חשבתי שזה נכון. זו היתה סיטואציה לא הגיונית, היה פאניקה וכאוס. החלטה מעולה. אנחנו גילינו את זה בפייסבוק, בעיניי זה לא סבבה. יכול להיות שיש להם איזה אנטי כלפינו, שהם חשבו שישר נצביע נגד זה. יכול להיות שהיינו מצביעים בעד. עכשיו, כבר עבר זמן מאז הקורונה, למה לא להחזיר לשמונה? אם העליתם לעשרה בלי לשאול אותנו, תחזירו לשמונה בלי לשאול אותנו. זה לא קורה. אנחנו לא חלק מהשיח, לא חלק מהמשחק. אני רוצה להיות מעורב, לא להחליט".

"להסכם הקיים יש עוד שנה. אז מסתבר שמבחינת המנהלת יש עוד שנתיים והוא עד 2026. זה מכתב שקיבלנו. בעצם אנחנו רק באמצע העונה השלישית של ההסכם. כנראה יש טעות בשנים של החוזה. בעינינו החוזה הופר. יש שיח טוב עם יו"ר המנהלת ארי שטרנברג. שם נמצא הפתרון. כל מה שאנחנו רוצים בסוף זה לפתור את שנה הבאה. אנחנו רוצים שבשנה האחרונה של ההסכם יהיה משהו אחר ובמהלך כל העונה הזו להיות במו"מ על חוזה חדש על כך הדברים שאמרתי".

האידיאל מבחינתו ולמה צריך לשנות את מספר הזרים
"אני לא חושב שצריך את החוק הרוסי, אבל גם לא חושב שצריך חמישה זרים. השיח הוא סביב 4-5 זרים רשומים למשחק. זה השיח. אין מושלם. 5 זה יותר מדי ברמה של ליגה. ההבדל המרכזי בין קבוצה עם 4 זרים ל-5, זה שיש יותר מקום לישראלים, איך שלא תהפוך את זה. מקום זה לא דקות, זה משמעות על המגרש. אתה רואה את זה היום בליגה, לצורך העניין עם גליל עליון, עם הובר ומוסקוביץ'. אתה רואה קבוצות בליגה עם 5 זרים וישראלים דומיננטיים? אולי אחת-שתיים".

"אנחנו כתרבות ספורט הולכים יותר עם הזרים. עובדתית. הרוב. נס ציונה והפועל חיפה, נניח, משחקות בעיקר עם הזרים. זה לא משהו נגד אדם כזה או אחר, זו פשוט האמת. בגרמניה יש 6 ו-6, אבל אין את אותה תרבות. בישראל זר שקולע 8 נקודות למשחק יהיה על הטיסה הראשונה. זה לא שבמצב של 8 זרים, היתה סבלנות והכלה. הביאו יותר ולא רשמו ומצאו פרצה אחרת. אם יהיו 7 לאורך כל העונה, אולי תהיה יותר סבלנות ואולי תהיה יותר השקעה. אני נעלב מזה בתור ישראלי, שצריך לתמרץ אנשים בשביל לתת לי לשחק. בגלל זה אני לא אוהב את החוק הרוסי, זה מכריח מישהו לתת לי לשחק".

המתאזרחים
"מי שרוצה לשחק פה לא חייב לחיות פה ולאהוב את ישראל או כל דבר כזה. הוא יהודי, הוא רוצה לשחק פה - סבבה. מה שחשוב בסופו של דבר זה שלו ולי תהיה את אותה נקודת פתיחה. אם יש מתאזרח שעולה לקבוצה 100 וישראלי שעולה 200, אז יקחו את המתאזרח. אני רוצה שאנחנו נעלה אותו הדבר. אי אפשר לתקן את זה במס. אם מתאזרח אמור להרוויח 100, את ה-100 הנוספים ישלמו כקנס בתוך המנהלת".

מה היה עושה אם הוא היה קומישינר של הליגה
"הייתי פותר קודם כל את הבעיה של החבר'ה בגיל 18. מה השיח של הצד השני? שאין ישראלים. אני לא מסכים. נניח שזה נכון, אז של מי האחריות לייצר? של הארגון? מקצועית, מי צריך לדאוג שיתפתחו יותר שחקנים? הקבוצות והארגון ביחד. אז מה זה להגיד שאין? אם הייתי עושה משהו, זה מפריד בין הקבוצות שמשחקות רק בליגה לאלה שמשחקות גם באירופה. לדעתי אפשר לעשות משהו עם חוזים מובטחים, 5 או 6 כאלה ועוד שניים שאפשר להחליף ואחרים רק במצב של פציעה. הייתי גם מוצא פתרון לצבא. השנה הראשונה שלי בצבא זו היתה השנה שהתאמנתי בה הכי פחות כי הייתי צריך להיות בצבא מ-08:00 עד 14:00".

האם ניתן להגיע להסכמות עם המנהלת?
"אני מאמין שיש במנהלת אנשים טובים, יהיה שיח וזה ייפתר. אף אחד לא רוצה לשבות. לצערי בקריירה של 10 היו לי כבר שתי שביתות. האחרונה הייתה נוראית, שחקנים אצלנו שכבר לא מעורבים חצו קווים שלא צריך לחצות ועשו דברים מגעילים. הרסו את כל מה שניסו לבנות. שחקנים יצאו בצד הלא טוב בגלל אנשים מסוימים, והם כבר לא מעורבים. ההרגשה בזמן השביתה היא נוראית. זה לא כיף. אנחנו לא רוצים לעצור את הליגה ולהרוס את כל מה שקורה פה, ולכן אני מאמין שזה ייתר בשיח, אבל צריכה להיות אחריות. השחקנים היום מרגישים שהמצב נורא ואיום".

מה השתבש באליפות אירופה האחרונה בנבחרת?
"אין קשר בין המצב של הנבחרת למצב של השחקן הישראלי. נוצר פה מצב שקצת התבלבלנו, כולנו. צריך לראות מול מי לא עברנו סיבוב באליפויות האחרונות. לא התרסקת. צריך להיות אמיתיים עם עצמנו. ב-2017 נפלנו במשחק מול הגיאורגים, זה לא היה צריך לקרות. הבלבול נובע מזה שאליפות אירופה זה קודם כל סיר לחץ מטורף תקשורתי, שאין אותו בשום סיטואציה אחרת על השחקנים. הציפייה היא מאוד מאוד מאוד גבוהה".

"יש לנו איזה 4 שנים של עתודה שפתאום עושה זהב פעמיים. יכול להיות שזה גם קצת טשטש אותנו. למה שבבוגרים לא נהיה שם? ויש לך דני ויש לך ים. בסוף אתה עומד עם פינלנד וגאורגיה ואתה לא בהכרח טוב מהם. גם באליפות הבאה הציפייה תהיה לעבור את הבית, וזה בסדר להתבאס אם זה לא קורה, אבל אנחנו לוקחים את זה לאיזה כישלון מטורף ומי שמאמן את הנבחרת, שלא ייצא מהבית שבוע. אנחנו לקראת דור זהב אצלנו. עוד 3-4 שנים נהיה יותר טובים".

מתאזרח בנבחרת
"אם זה משחק מלוכלך, תתלכלך. אתה צריך להחליט איפה אתה מתלכלך. איזה עמדה אתה צריך. צריך לשבת ולהגיד את מי צריך ואז להתחיל לבדוק מועמדים. רצו להוציא לריצ'ארד האוול דרכון, הוציאו. טיילר ביי לא יעזור לך? אם ירצו, זה יקרה. צריך שחקן פנים".

העונה בהפועל ת"א
"חצי עונה טובה, אפילו טובה מאוד, אבל לא מצוינת. פספסנו דבר אחד משמעותי עם הגביע. מה שקורה ביורוקאפ... אני לא חושב שאף אחד ציפה שזה יהיה. לא תיארנו שנהיה כ"כ טובים. לשמינייה בוודאות ראינו שאפשר כמטרה. ברמת אירופה זו עונה מדהימה וברמת הליגה זו עונה הכי טובה סטטיסטית. אז קשה לבוא בגישה שלא הולך. זה קודם כל עניין של הרכב שחקנים. פתאום יש לך מלא שחקנים טובים, איכותיים. גם אם אנחנו במשחק לא טוב, הרמה לא יורדת הרבה למטה. יש לנו נפילות. זה שאנחנו מוצאים את הדרך לנצח, זה טוב".

השינוי אצלו
"אני עולה עכשיו הרבה יותר אגרסיבי, הרבה יותר משוחרר. עכשיו זה בשיא כי אני גם בתהליך עם עצמי, גם התבגרות מסוימת, גם תהליך מנטלי ובעיקר... לא לשים פס על אף אחד. אני עובד עם בנאדם, זה די בקטנה, אבל זה תהליך של עבודה מנטלית. אני יודע מה אני רוצה לתת ומה אני יכול ואני יודע שלפעמים אני טיפה זז הצידה. אני מרגיש המנהיג של הקבוצה וזה לא קשור לכמה אני אקלע, אלא לאיך אתנהג על המגרש. זו מבחינתי השורה התחתונה".

הצירוף של אונואקו
"אולי ל-3-4 קבוצות יש את הכישרון והעומק שלנו. אין משהו מאוד שונה שאנחנו עושים, בסוף זה ברמת הביצוע והאנשים שמבצעים. אנחנו משחקים עכשיו אחרת בגלל אונואקו. בהרכבים איתו אנחנו יותר הולכים פנימה.  הנוכחות שלו והאגרסיביות שלו חשובה לנו מאוד. בשאר הדברים, להגיד שזה כדורסל מעולם אחר? אנחנו לא עושים משהו אחר מאוד. לכל אחד יש את הסגנון השונה שלו. בגלל החבילה של האנשים אנחנו מביאים את זה בצורה יותר טובה".

מתיחות בחדר ההלבשה?
"התחרות על מקום על המגרש גולשת לחדר ההלבשה וזה בסדר. זה בסדר שרבים, שמתפוצצים ואז משלימים. בלי זה, זה מזויף. יש לנו חבר'ה סופר תחרותיים. זה להיכנס אחד בשני, לקלל אחד את השני ולצאת ולהתחבק. זה לא משהו שהולכים איתו הביתה. יש בחדר ההלבשה הרבה אנשים עם אופי דומיננטי. בסך הכל זה חדר הלבשה טוב, בריא, מאוד מצחיק וקולני".

סיפור על דונטה סמית'
"יום לפני משחק עם מכבי ת"א, דני חטף עליו עצבים. הוא פיצץ את אדם (אריאל) ואמר לו 'עוף הביתה'. הוא הוריד חולצה והלך. עברו שתי דקות ואנחנו שומעים מוזיקה נורא חזקה, דנטה בלי חולצה, חוצה את המגרש באמצע עם רמקול והולך לאוטו. יום אחרי זה הוא קלע 30 וניצחנו את מכבי ת"א".