את הסיפור הזה צריך להתחיל מהסוף. ממאמן, בן אדם, ששב לישראל אחרי כמה שנים טובות בחו״לֹ, שם גידל את ילדיו, רכש מנטליות שונה, הצליח, וחזר הביתה לג׳וב גדול ראשון, הזדמנות של ממש - אבל הדברים הלכו לו עקום כמעט מהרגע הראשון. אורן עמיאל קיבל קיתונות של ביקורת על חוסר ההצלחה של הפועל ירושלים, וזה לא משנה אם הן מוצדקות או שלא, בסוף יש כאן בן אדם, שרצה מאוד להצליח, הקריב המון למען המטרה, וזה פשוט לא הלך. האוהדים והתקשורת שרצו את ראשו קיבלו את ליטרת הבשר שלהם, אבל עמיאל הוא זה שיישאר עם התחושות הקשות, הריקנות, המשפחה שכנראה מקבלת את הבשורה בצורה קשה מאוד - וזה אף פעם לא נעים לראות בן אדם שפרנסתו נפגעת.
אבל זה היה בלתי נמנע. כתובת על הקיר, אקדח שמונח במערכה ראשונה וכו׳ - כל הדימויים יכולים לתאר בצורה טובה את הכרוניקה שהובילה לפרידה של הפועל ירושלים מאורן עמיאל, כרוניקה שהוא האחראי העיקרי להתפתחויות שבה, אבל לא רק הוא.
הבנייה המאוחרת
זה נאמר, נכתב ונטען בזמן אמת: ההמתנה של ירושלים עד תחילת ספטמבר עם השלמת הסגל הייתה גורם מוביל ועיקרי בכישלון העונה. לא ברור מה גרם למקבלי ההחלטות, ועמיאל בתוכם, לחשוב שיהיה אפשר להתחיל להיכנס לאימונים מלאים רק באמצע ספטמבר ולהציג יכולת טובה במשחקים הכל כך קריטיים בליגת האלופות כבר בחודש אוקטובר - במיוחד כשמדובר ב-12 שחקנים שמעולם לא שיחקו זה עם זה.
הבנייה השנויה במחלוקת
בליץ ההחתמות ב-25 באוגוסט נטע תקוות גדולות, אבל כבר אז היה ברור: ירושלים מהמרת פה על יותר מדי משתנים בבת אחת. היא הימרה על פליט NBA שישחק לראשונה בחייו כדורסל מקצועי מחוץ לארה״ב (ת׳ון מייקר), היא הימרה על פלופ דראפט שלא הצליח לשקם את הקריירה גם מחוץ לארה״ב (אנתוני בנט), היא הימרה על פורוורד רוקי שגם הוא לא שיחק מעולם מחוץ לג׳י ליג (קייזר גייטס), והיא הימרה על קומבו גארד בעל פוטנציאל שעד כה דווקא מתברר כפגיעת בינגו (ג׳יילן אדאמס). אבל מה אתם יודעים, דווקא הבונקר הכי גדול של עמיאל, רטין אוהבסואן, זה שהלך אחריו מנימבורק, נעלם לחלוטין בשלושת ההפסדים באירופה. היחידי עם ניסיון אירופי שמתאים לרמה שירושלים רצתה להגיע אליה הוא שון קילפטריק, וגם הוא התקשה לספק את הסחורה בסיטואציה שנוצרה.
וזה לא רק עניין הניסיון, אלא סוגי השחקנים עצמם. מהר מאוד התברר שמייקר לא סנטר, ושהקבוצה משוועת לשחקן מאסיבי שיהווה מטרה בצבע. זה לא קרה, וגם בשבוע הפגרה לפני אוסטרוב ירושליפ פספסה הזדמנות לתקן. גם אובהסואן כרכז מוביל פשוט לא הוכיח את עצמו, וכשאין לך רכז עם יכולת משחק פיקנ'רול, ואין לך רכז ישראלי בכיר שיחפה עליו, וכשיש לך גבוה שלא משתמשים בו כמו שצריך, וכשיש לך שחקן כנף (גייטס) שלא פוגע בכלום - זה פשוט יותר מדי ליקויים שאפשר להחביא.
הסכסוך עם גיא הראל
מאמן כדורסל צריך להפגין יחסי אנוש טובים - לא רק בחדר ההלבשה, אלא גם במשרד, מול הבוס והבעלים. עמיאל התחיל את זמנו בירושלים ברגל שמאל, עם נתק מהמנכ״ל גיא הראל. בניגוד למה שפורסם, המתיחות לא נבעה מאי הסכמה מקצועית כזו או אחרת, אלא יותר על פערים בציפיות ועניינים שקשורים להרגלי עבודה. מה שזה לא יהיה - להיות בנתק עם האדם החזק במועדון זה אף פעם לא רעיון טוב.
סדרות החינוך
למרות שבנה קבוצה חדשה ״מאפס״, כזו שצריכה לבנות עם עצמה כימיה על ומחוץ למגרש, עמיאל מצא לנכון לערוך לשחקניו סדרות חינוך מוזרות בתזמונים מוזרים. זה התחיל עם אנתוני בנט בגביע ווינר נגד מכבי ת״א, המשיך עם ג׳יילן אדאמס בכפר בלום ועם שון קילפטריק נגד מנרסה שם התעקש לא להחזיר אותו לפרקט גם כשהכל היה תקוע, והסתיים עם בנט, באחת ההחלטות היותר מוזרות שנחשפנו אליהן לאחרונה: הרי עמיאל הצהיר שבנט נרשם למשחק נגד מכבי ת״א כדי שלא יצבור חלודה של שבועיים ללא משחק לקראת ההתמודדות החשובה בפולין - רק כדי לא לשחק עם בנט במשך 35 דקות ולזרוק אותו למערכה במינוס 18 הפרש?
ניהול המשחק השנוי במחלוקת
במעט המשחקים של עמיאל כבר היה אפשר לזהות דפוס: הנטייה להחליף יותר מדי שחקנים בבת אחת, בלי קשר לתוצאה. כך קרה נגד מנרסה, כשהקבוצה הובילה 2:12 ועמיאל החליט על חילוף מרובע (!) שתי דקות לסוף הרבע הראשון, וכך קרה גם שלשום, כשהקבוצה כבר הובילה בהפרש דו ספרתי בתחילת הרבע השני, אבל אז עמיאל החליט על חילוף משולש.
ירושלים תחפש אחר מאמן קבוע, ועד אז המנהל הספורטיבי יותם הלפרין יעמוד על הקווים. לאדומים יהיה קשה לייצר מומנטום חיובי מכיוון שהקבוצה הזאת הייתה אמורה להיות תפורה למידותיו של עמיאל, וזו גם הסיבה שעם סיום המשחק נגד הפולנים בירושלים לא ראו סיבה לעשות את השינוי, מכיוון ששוק המאמנים הפנויים דל ממילא - אלא שהלחץ המאסיבי מכל כיוון הכריע. המאמן הבא, ככל שיבוא, בהכרח ירצה לבצע שינויים נרחבים - וזה אומר שבירת מסגרת התקציב ותקווה שעוד יהיה אפשר להציל משהו מהעונה הזו.