שיאים חדשים של ניתוק. נדמה שהפועל ירושלים מנסה בכל פעם מחדש לבחון עד כמה כואב זה יהיה לפגוע בקרקעית, רק כדי לגלות שהשפל שהיא חשבה שכבר הגיעה אליו הוא רק עמוק יותר וכואב יותר. זה התחיל עם העזיבה הלא מתוכננת של עודד קטש, המשיך עם ההדחה המשפילה מליגת האלופות, הידרדר עם ההפסד המביך למכבי ראשל"צ בחצי גמר הגביע, ואתמול (ראשון), אחרי שנה של המתנה מורטת עצבים לקהל, הובסה לעיני 1,000 אוהדים אדומים, 100:87 בידי הפועל חיפה.
הפועל ירושלים היתה ידועה מאז ומתמיד כקבוצה שמחוברת לאוהדים שלה. אמש, הקהל האדום נתן תצוגת עידוד אמיתית שלא פסקה גם כשהקבוצה היתה בפיגור של 20 נקודות, וגם בסיום, אחרי ההפסד הצורב, הריעו לשחקנים והודו להם. אלא שנדמה שהכרת התודה היתה חד סטרית: במהלך השנה האחרונה השחקנים אמנם חזרו ואמרו עד כמה הקהל חסר להם, אבל אתמול כשהוא סוף סוף חזר, האוהדים לא זכו לראות מהשחקנים שלהם שום משחק הקרבה, שום ערך מוסף, וגם הקאמבק המדומה סיפק לבסוף הפרש מרמה.
הניתוק של השחקנים מהסיטואציה היה המשך ישיר להתנהלות המועדון כולו בשבוע האחרון. כך למשל, במשך כל השבוע של חזרת הקהל, הפוסט האחרון שהקבוצה העלתה ברשת חברתית כלשהי, היה אי שם ביום שלישי האחרון. מאז, המועדון לא הפיק שום תוכן שגרם לאוהדים להתרגש מחזרתם למגרש, ואפילו לא העלה תזכורת בנושא.
כנראה שהאדישות הזאת חילחלה לקבוצה עצמה, ומה הפלא שהמאמן דאיניוס אדומייטיס הודה אתמול שאפילו לא נערכו שיחות עם השחקנים לקראת האירוע: "מה שהכי כואב זה שזה קרה לנו במשחק הראשון לעיני כל כך הרבה קהל. זאת האחריות שלי, אולי לא דיברתי מספיק עם השחקנים לפני המשחק, אולי לא הסברתי להם מספיק טוב, לא דיברנו מספיק על המשמעויות. אני לוקח את העניין הזה על עצמי".
הורגים את עצמם ברכות. אדומייטיס לקח אחריות על הריחוק מהקהל, אבל יש לו מספיק סוגיות מקצועיות שגם להן הוא לא מצליח למצוא פתרון. הדבר שבלט יותר מכל אתמול היה הרכות ההגנתית המרגיזה של שחקניו. ב-3 רבעים, הם ביצעו 9 (!) עבירות בלבד, ושימו לב איך מצבת העבירות התחלקה בסיום: עבירה אחת בלבד לכל שחקן ששיחק, למעט תמיר בלאט וסולימן בריימו, מהבודדים שרשמו משחק טוב (לצד אדם אריאל) וההקרבה שלהם באה לידי ביטוי ב-5 עבירות כל אחד. סטנטון קיד ביצע 2 עבירות.
אדומייטיס זעם על הרכות הזאת, שבאה לידי ביטוי גם בנחיתות ברורה בריבאונד: "אף מאמן לא יהיה מרוצה מכמות העבירות המועטת שעשינו. אנחנו מדברים על זה כל משחק, ואפשר להשתגע מזה. אנחנו קבוצת פיקנרול והחיסרון של כריס קרמר פוגע בנו. אחרי שהוא יחזור, אם הדברים לא ישתפרו נראה מה נעשה. אין לנו מה לחשוב עכשיו על הפלייאוף או על סדרת הגמר, זה לא רלוונטי עכשיו".
שלא לייחוס, השחקנים מדברים על כך שהם פשוט לא מצליחים להסתגל לשיטה של אדומייטיס. בהנהלה לא מתכוונים לערוך שום שינוי בשלב זה, אך לאט לאט מתחילה להתגבש ההבנה שרק זכייה באליפות תוכל להוביל למימוש האופציה על אדומייטיס לעונה הבאה.
מלקולם היל סיכם: "המאמן היריב הכין את הקבוצה שלו מצוין. נלחמנו אבל נכנענו מוקדם מדי, זה הפסד קשה, מגיע הרבה כבוד לקבוצה השנייה. הם הרגישו בנוח מוקדם מאוד ואז עשו מהלכים גדולים. אני לא חושב שאיכזבנו את האוהדים שלנו, הם היו מדהימים, לא חוויתי דבר כזה שמפסידים בצורה כזאת והקהל נשאר להודות לנו".