"שלפו אותי מהרכב, שמו ברך על הראש שלי ואזקו"
ווילי סימס, חבר היכל התהילה של הכדורסל הישראלי, היה קורבן לאלימות משטרה לכאורה בשני מקרים שונים בארץ. על האחרון הוא מספר לראשונה: "כיוונו אקדחים, ביקשתי מבני איתי לא לזוז. יכולנו למות". למרות שאינו מתכוון לעזוב, הוא טוען: "ישראל מדינה גזענית"
דבר לא הכין את ווילי סימס לרגע המפחיד ההוא באוקטובר 2013. כמה שהוא לא מנסה, את תאריך האירוע עצמו קשה לו מאוד לזכור. "לא הייתה לו ברירה אלא להדחיק", מפרשנת אשתו, אריאלה. גארד מכבי ת"א לשעבר, חבר היכל התהילה של הכדורסל הישראלי, נסע בשעת ערב עם בנו איתי במכוניתם, סמוך למחנה 80, בדרך הביתה לפרדס חנה-כרכור. "אספתי אותו מתחנת האוטובוס והתחלנו לנסוע", מספר סימס. "בשלב מסוים, כל המכוניות עצרו. ראיתי משטרה בכל מקום ומחסום שהוצב בדיוק ליד המחנה".
סימס, שהיה רעב והשתוקק להגיע כבר הביתה, אמר לבנו בשיא התמימות: "נו, הנה זה שוב קורה, מחפשים איזה מישהו חשוד", מבלי להבין שהם השניים שנמצאים על הכוונת. "ראינו חמישה שוטרים בכל צד רצים לאורך הנתיב עם אקדחים שלופים, עוברים אותנו. פתאום אני קולט במראה האחורית שהם רצים בחזרה. מישהו כנראה אמר משהו, כי לפתע הם נעמדו ליד המכונית שלנו, משני הצדדים, וכיוונו את הנשק אלינו: 'אל תזוזו'! הסתכלתי על איתי ואמרתי לו להישאר במקום".
סימס מודה כי פחד מאוד, אבל הבין שהוא חייב להישאר רגוע כדי להגן על בנו. "אמרתי לאיתי: אני לא רוצה שום תקלות או תאונות, תפיל את הטלפון שלך על הרצפה של האוטו ותשאיר אותו שם". השוטרים, שחשדו כי האב ובנו לבית משפחת סימס הם מחבלים, צעקו עליהם לפתוח את הדלת. "מיד אמרתי לאיתי לא לגעת בידית, כי פחדתי שיפרשו את הצעד שלו לא נכון ושזה ייגמר רע".
גם אחרי שבע שנים, קולו של סימס עדיין רועד כשהוא משחזר את רגעי הבהלה. "שלפו אותי מהאוטו ולחבר'ה שם הייתה הרבה מוטיבציה, כי הנה, יש להם את הבחור שהם חיפשו. תפסו אותי וגררו אותי מהאוטו, הצמידו אותי לרצפה כמו הבחור שכולם ראו בטלוויזיה (ג'ורג' פלויד המנוח), שמו לי ברך על הראש, או על הצוואר ואזקו אותי". לדבריו, עד לאותו רגע איש לא ראה את פרצופו ו/או ביקש ממנו להראות תעודת זהות כלשהי.
"הם רק ראו גוף וחשבו רק על מה שהם יעשו לו. ובאותם רגעים, כשהמחשבות רצות בראש, למרבה המזל אחד השוטרים זיהה אותי ואמר: "רגע, רגע, תורידו ממנו את האזיקים, זו טעות, אלוהים". שוטר אחר לא רצה לשחרר אותי, אלא להמשיך, אבל הוא דחף אותו, הורידו לי את האזיקים ולקחו אותי הצדה". סימס ובנו ההמומים ביקשו לקבל הסברים ונדהמו מהדיווח שקיבלו מכחולי המדים. "סיפרו לנו שהתקבלה במוקד 100 שיחת טלפון ממישהו שהיה שם ואמר שראה שני גברים כהים במכונית ושהוא חושד שיש להם פצצה. ואני אמרתי לעצמי: באמת? מי התקשר להודיע דבר כזה? ולמה?".
כדורסלן העבר מבין היטב עד כמה המזל, ובמידה רבה גם הפרסום, הצילו אותו. "יכולתי למות. אילו זה היה קורה בארה"ב? שנינו היינו נהרגים. שם אין להם את הניסיון הדרוש ולרבים מהשוטרים האמריקאים זו שליפת אקדח אמיתית ראשונה. הם לא מתאמנים מספיק. הם מגיעים לזירת האירוע מפוחדים, למרות שהאקדח נמצא אצלם. בישראל, לעומת זאת, הרבה מהשוטרים מגיעים עם ניסיון עשיר מהצבא ויותר שיקול דעת". סימס, שנפצע בכתפו בעת המעצר מספר כי הכאבים הגופניים, ואולי גם הנפשיים, מלווים אותו עד היום. לשאלה מדוע לא הגיש תלונה הוא משיב בעצב: "אני מעריך שאילו הייתי הולך עם זה לעיתונות, או לבית משפט, איש לא היה מקשיב לי. זה הלקח שלי מהמקרה הראשון".
כשסימס מדבר על "המקרה הראשון", הוא מתכוון לחוויה מטלטלת אחרת שעבר עם בנו השני, גיא, בחודש דצמבר 2012. השניים הותקפו על ידי שוטרים בלבוש אזרחי אחרי שניסו לפרוץ למכוניתם, משום שנעלו את המפתחות בפנים. סימס נעזר בסכין כדי לפתוח את הנעילה, בעוד שבנו עוזר לו עם התאורה. "הם לא הזדהו כשוטרים, אז ניסיתי להגן על עצמי וחבטתי באחד מהם עם המרפק. ברגע הזה הם השתגעו והרביצו לי". למרבה הצער, אוכפי החוק בחרו לאזוק גם את הבן, שהיה אז נער בן 13.
האירוע הטראומתי ההוא אמנם הסתיים בהתנצלות משטרתית, אבל סימס החליט לא לוותר ופנה למחלקה לחקירות שוטרים. הוא שכר את שירותיו של עורך דין צמרת (שרון נהרי – ד.ז), רק כדי לשמוע שהתיק נסגר וכי השוטרים פעלו כנדרש מהם. גם הערר נדחה על הסף. במילים אחרות, מקרה שבו סימס היה לכאורה קורבן עלה לו בשכר טרחה של כ-40 אלף שקלים. שנים אחרי, עו"ד נהרי עדיין משוכנע כי נעשה כאן עוול. "יש להצטער על ההתנהלות של השוטרים שהכו את ווילי ובנו רק בשל צבע עורם, או מוצאם", הוא משחזר. "הופתענו מכך שהטענות שלנו לא התקבלו. חבל שרק כאשר התקשורת שמה את ידיה על סרטוני וידאו, מגיעים למיצוי הדין".
לסימס, בן 62, חשוב שלא תראו בו בכיין או כפוי טובה. הוא אוהב את ישראל ואינו מדמיין את עצמו חוזר לאמריקה. בכל זאת, הוא הגיע לכאן "כילד", כלשונו ומתגורר במדינה כבר כ-40 שנה. ובכל זאת, הצלקות שהוא סוחב משני האירועים הללו הביאו אותו למסקנה עצובה. "ישראל היא מדינה גזענית, רואים את זה בכל מקום. הסיבה היא כל נושא 'העם הנבחר'. יש פה אנשים שרואים מישהו שחור, או שהוא לא בדיוק כמוהם, והם משתנים מיד. בדיוק כמו בארה"ב עם החבורה של טראמפ, הם לא רוצים מישהו אחר, הם האמריקאים האמיתיים".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "האירוע אינו מוכר. ככל שיש פרטים נוספים, נבדוק בהתאם".