לצאת מהכלים: נגמרו למוריניו התירוצים
ז'וזה מוריניו, זה ששבר שיאי הבקעה עם ריאל מדריד, התאהב בתדמית שנוצרה לו וסיגל לקבוצותיו סגנון משחק נסוג ופחדני. כעת, לאחר שטוטנהאם סיפקה לו את כל מבוקשו, כולל דובדבן בדמות גארת' בייל, הגיע הזמן שיחזור למיוחד של אז. מכבי חיפה, היזהרי
לפעמים, מחשבה יוצרת מציאות. גם אם היא לא שלך. מישהו אמר עלייך משהו אחד, האחר אמר משהו אחר, ובעיתון כתבו עליך הרבה דברים. ואתה? אתה בכלל לא ידעת שאתה כזה. בסוף תתחיל להאמין למה שאומרים, אולי אפילו תעשה דווקא. ובסופו של דבר, אתה אדם אחר. זה יכול לקרות לכולם, גם למיוחדים שבנינו.
רבות דובר על ז'וז'ה מוריניו, עד לא מזמן המאמן הטוב בעולם. אמרו עליו שהוא בונקריסט, מחנה אוטובוסים על קו שער ומטיף לכדורגל ציני ומשעמם. הרבה מהביקורות נבעו מאופיו המוחצן, ומכך שהיווה מעין אנטיתזה לכדורגל המלהיב של ברצלונה בסוף העשור הקודם. ולא שהן היו מנותקות מהמציאות. לא חסרים משחקים בהם היה קשה לצפות בקבוצות שלו שרק חיפשו להשיג את התוצאה הרצויה.
אלא שבעבר הלא רחוק הוא נהג להרכיב שלישיית התקפה מסוכנת או לשחק עם שני חלוצים בחוד, וריאל מדריד שלו הגיעה לשיא נקודות ושערים בזמן ההגמוניה הקטלונית. מוריניו ושיא שערים, אתם קולטים?! ועוד על ראשם של גוארדיולה ומסי. השיא, אגב, לא נשבר מאז. אבל נראה שמוריניו כן.
כמובן שהמהמורות בדרך השפיעו, כמו הדחייה בתחילת הקריירה מברצלונה או הפיצוץ בחדר ההלבשה המדרידאי. אבל נראה שה"מיוחד" נתן לביקורות לחדור אליו, ובמקום לקחת את אלו הבונות וללמוד מהן, הוא הקצין בעמדותיו וגרם לקבוצותיו ללכת אחורה, בזמן שהכדורגל הלך קדימה. בלי תבניות התקפות מיוחדות, לחץ גבוה או משחק מסירות משובח.
אם תשאלו את הצופה הנייטרלי, הוא יצביע על קבוצתו הנוכחית, טוטנהאם, ככזו שעושה כל שביכולתה לשמור שהכדור לא יעבור את קו שערה, בעוד המהלכים המתרחשים במחצית המגרש הנגדית מקריים לחלוטין.
במשחק פתיחת העונה הנוכחית מול אברטון נראה היה שהספרס ויתרו על האפשרות לשחק כדורגל בשלב מסוים. ומעט מקוממת הטענה כי זהו המיטב שניתן להפיק מהקבוצה, משום שרק כמה חודשים לפני-כן אותם שחקנים הראו אחרת.
תחת המאמן הקודם, מאוריסיו פוצ'טינו, טוטנהאם הציגה את הכדורגל הטוב בתולדותיה, ורק מיצוי הדדי גרם לפרידה בלתי נמנעת. במקומו הגיע אחד מהמאמנים המעוטרים בתולדות הכדורגל ותיאורתית, המועדון היה אמור להתקדם. בפועל, ההפך הגמור קרה, ואיתו התלונות המוכרות על הסגל הקיים. "אני משחק שח-מט ללא כלים. בלי רצים, מלכים או מלכות", התלונן המאמן בפברואר האחרון, מעט לאחר סגירת חלון העברות. "לא אוכל לדבר על התקדמות כל עוד אין לי את השחקנים שאני רוצה".
ועל-אף שאנחנו מורגלים לתלונות כאלה ממוריניו, קשה לנתק את זו הספציפית מהסיטואציה בה היא נאמרה. הרי הוא חתם במועדון שבועות ספורים קודם-כן, וההנחה הרווחת הייתה כי הוא ויו"ר המועדון דניאל לוי תיכננו את הפעילות בשוק העברות עם רגע החתימה. ודאי כשנזכרים שלוי ידוע בהיותו בוס חסכן וקשוח שלא ממהר לשלוח את ידו אל הכיס.
אלא שבהינתן המגבלות הידועות, בנוסף לאלו שהתווספו עם השתלטות נגיף הקורונה על העולם, אפשר לומר שטוטנהאם התחזקה. תחינותיו של מוריניו להחלפת המגינים נענו עם הגעת סרחיו רגילון אחרי עונות מוצלחות בריאל מדריד ובסביליה, והחתמת מאט דוהרטי, מהמגינים התוקפים הטובים בפרמיירליג אשתקד.
בנוסף אליהם הצטרף פייר-אמיל הויברג מסאות'האמפטון כדי לחזק את מרכז השדה, וגולת הכותרת היא החזרת הבן האבוד גארת' בייל, שעשה את הדרך חזרה ממדריד ללונדון. יחד איתו, לטוטנהאם יש כוח אש רחב. אפשר יהיה, למשל, להרכיב אותו באגף, לצד צמד הכוכבים קיין וסון, או כקשר ההתקפי מהמרכז – כפי שאהב לשחק בנבחרת וויילס – ולתת ללוקאס מורה להמשיך להתרוצץ על הקו. אולי אפילו כשחקן אגף במערך של שלושה בלמים, במידה ואלדרווירלד יוצא מהקפאה.
וזאת מבלי שהזכרנו את החלוץ המחליף שאמור להגיע, את היצירתיות שאמורים וצריכים לספק לו צ'לסו ודלה עלי מהקישור, ואת התמיכה האופנסיבית מהמגינים החדשים. מבחינה טקטית, רגילון ובייל הסילוניים אמורים להתאים ליציאות המהירות קדימה שאפיינו קבוצות של מוריניו מהעבר - שיטה שמטיבה גם עם סון. וכשקיין הופך אט-אט לפליימיקר מעמדת החלוץ, אפשר רק לדמיין אילו התקפות קטלניות הספרס עשויים לנפק.
נכון, ישנן מספיק סיבות בגללן הכל עוד עלול להשתבש. בעיית הכשירות של בייל, למשל. בזמנו הוא בילה במדריד בסך-הכל 468 ימים על מיטת הטיפולים, וגם לטוטנהאם הגיע פצוע. ומעבר לכך, בשנתיים האחרונות נראה היה שגם כשיכול היה לשחק, הוא לא בדיוק רצה. ואחרי המון זמן, לא בטוח שהוא עוד יכול להציג את היכולת שמצפים ממנו. אכזבה בגזרתו, ותוספת אפשרית של רגילון לרשימת הספרדים שהתקשו להתאקלם בפרמיירליג הקשוחה, והספרס יושלכו חזרה לעונה החולפת, המאכזבת.
וגם בהנחה שהכל ילך כשורה, סגל השחקנים זקוק לאיזון בדמות בלם נוסף, שעדיין לא הגיע. אלא שבסופו של דבר, גורל המועדון תלוי בשאלה האם מוריניו יצליח להתגבר על עצמו. כעת יש לו את הכלים להצליח. את הרץ הוולשי, המלך הבריטי, הפרש הקוריאני וצריחים בהגנה ובקישור שיגנו ויאפשרו לשאר לבצע את המוטל עליהם כדי לנצח את המשחק. הוא רק צריך לדעת להניע אותם כראוי כדי להפיק מהם את המיטב.
הרי יכולות האימון שם, וגם אם נוצרה בעיית התאמה לכדורגל הנוכחי ולדור החדש, הנפילה לא צריכה להיות כה תלולה למאמן כה מוכשר, ודאי כפי שהיא הסתמנה. הוא יצטרך להוכיח שביכולתו לחזור אל ימי העבר, מכיוון שהפרדיגמה המוריניואית העכשווית, שטוענת שעדיפה התוצאה מהדרך, נכונה בווליום מסוים. וכשמגבירים אותה, היא נשמעת יבבנית, נרגנת, לעיתים עצובה ובעיקר מעצבנת.
יש ביכולות טוטנהאם לנצח, אפילו בדרך משכנעת, גם אם לא באמצעות חילופי מסירות מרהיבים או בעזרת תרגילי התקפה מרשימים. כל שהיא צריכה היא יד מכוונת שתשמח להפיק את המיטב מהמצב, במטרה לחתור אקטיבית כדי להשיג את השח-מט – ולא להסתפק בלהגיב למהלכי היריב. במכבי חיפה מקווים שזה לא יבוא לידי ביטוי.