תעתועי זיכרון

הוויכוח להכתרתו של השחקן הטוב בכל הזמנים הוא בלתי נגמר. די סטפאנו, פלה, קרויף, מראדונה ולאחרונה גם ליונל מסי, אלה השמות איתם חובבי הכדורגל מתחבטים בשאלה הניצחת. מלבד מספר השערים האסטרונומי שכבש בקריירה, הטיעון המרכזי לטובת הברזילאי נעוץ בעובדה שסחב את הסלסאו לזכיה בשלושה מונדיאלים, בעוד שדייגו הניף את הגביע פעם אחת בלבד, דון אלפרדו בכלל לא שיחק במפעל, קרויף נוצח בגמר והכוכב הנוכחי של בארסה עדיין צריך להוכיח את עצמו. מה שרבים אוהבים לשכוח, בעיקר ברזילאים, הוא שבניגוד ל-1958, אז פלה הפציץ 6 שערים (שלושער בחצי וצמד בגמר) וכבש את שבדיה, לכוכב לא הייתה כמעט נגיעה לזכיה בצ'ילה 1962. מי שהיה הגיבור האמיתי שהוציא את המוני הברזילאים לחגוג הוא בכלל אחד, מנואל פרנסיסקו דוס סנטוס, או בקיצור גארינצ'ה (ציפור קטנה).

אחרי שני טורנירים רצופים באירופה וסכסוך חריף עם ההתאחדויות הדרום אמריקאיות, בפיפ"א החליטו להיענות להצעה הצ'ילאנית, שהוכרזה כמארחת ב-1956. ארבע שנים לאחר מכן, כשכל עבודות התשתית נכנסו לישורת האחרונה, צ'ילה שוב נפלה קורבן לאיתני הטבע. רעידת האדמה החזקה ביותר שנמדדה בהיסטוריה (9.5 בסולם ריכטר) פקדה את המדינה וזרעה הרס עצום. מעטים האמינו כי ניתן יהיה לשקם ההריסות עד למועד פתיחת המשחקים, אך יו"ר הוועדה המארגנת קרלוס דיטבורן טבע את המשפט שהפך לסלוגן הלא-רשמי של הטורניר: "בגלל שלא נותרנו עם כלום, נעשה הכל כדי לבנות מחדש". בסופו של דבר, הצ'ילאנים עשו עבודה מדהימה ועד ל-30 במאי 1962, יום פתיחת המשחקים, השלימו את ההכנות בזמן שיא. ארבע הערים המארחות, סנטיאגו, ויניה דל מאר, אריקה ורנקגואה, התמרקו ונתנו את האות לטורניר ההגנתי ביותר עד אז, עם ממוצע כיבושים שירד לראשונה מתחת ל-3 שערים במשחק (2.78).

ברזיל הגיעה לטורניר עם הר של ציפיות כשבידה הגביע מ-1958 ומטרה ברורה, להשוות את מספר הזכיות לזה של איטליה ואורוגוואי. הברזילאים היו בטוחים כי הימצאו של פלה בסגל יוביל אותם כמעט אוטומטית לגביע, ושער של המונארך הצעיר במשחק הפתיחה מול מכסיקו רק הוסיף לאופוריה. דווקא אז, ב-0:0 המשמים מול צ'כוסלובקיה, הנורא מכל קרה. מספר 10 נפצע במפשעה, וכבר באותו ערב הוכתה האומה הברזילאית בתדהמה עם ההודעה שהמלך יישב בחוץ להמשך הקמפיין. במפגש האחרון בשלב המוקדם פגשו חניכיו של איימורה מוריירה את ספרד השאפתנית, שהציפה את כל החששות של הדרום אמריקנים עם שער יתרון בדקה ה-35. צמד מאוחר של מחליפו של פלה, אמרילדו, הפך התוצאה והפיח תקווה מחודשת אצל הסלסאו.

ברזיל העפילה ישירות לרבע הגמר שזימן לה מותחן מול אנגליה של צמד הבובים, צ'רלטון ומור. בסיומו של אותו משחק, בעולם הכדורגל שכחו לרגע מהיעדרו של פלה ודיברו רק על אחד – גארינצ'ה. הקיצוני-ימני הגיע בטירוף למשחק בוויניה דל מאר ועם צמד ענק סגר 1:3, ששוב שלח את הבריטים מוקדם הביתה. בחצי הגמר חיכתה לגארינצ'ה וחבריו משוכה מפתיעה בדמותה של המארחת.

הברזילאים רתחו מזעם לכשהתברר להם כי ההתמודדות הועתקה לאיצטדיון המרכזי בסנטיאגו בעל 76 אלף המקומות, אך החל משריקת הפתיחה גארינצ'ה וחבריו שרפו את הדשא בדרך ל-2:4 מזהיר. הכוכב עצמו הרשית צמד שני ברציפות ואף ספג כרטיס אדום לקראת הסיום, שלא מנע ממנו לשחק בפינאלה מול צ'כוסלובקיה. כמו במפגש ביניהן בבית המוקדם, חניכיו של רודולף ויטלאצ'יל לא השפילו מבט מול הסלסאו ועלו ל-0:1 מפתיע. ושוב, מי אם לא גארינצ'ה לקח פיקוד. למרות שלא כבש בגמר, הוא היה אדריכל הזכיה של חבורת כדורגלנים מרשימה שלא הייתה תלויה בכוכב יחיד.

אין אחד שמטיל ספק בגדולתו של פלה לאורך השנים, אך הכתרתו כגיבור שלושת הטורנירים, ובמיוחד ב-1962, היא בגדר עיוות. בברזיל, בה התלות במספר 10 נחשבה אבסולוטית, נוכחו לדעת שגם בלעדיו אפשר להביא הביתה את הגביע הנכסף. בכלל, אם תשאלו את הברזילאים מי השחקן הטוב ביותר שלהם בכל הזמנים, סביר להניח שהתשובה לא תהיה אחידה. הרוב יצביעו כמובן על פלה, אך רבים אחרים לא יתביישו להיזכר בערגה בציפור הקטנה.