משחק העונה - קרב מרתק בין שתי הקבוצות הטובות בישראל, בין הכדורגלנים הכי טובים שיש לנו להציע. כאשר את כל זה מלווה תפאורה בדמות קהלים מטורפים, מאמנים גדולים והיסטוריה משותפת רבת שנים. על פניו, המשחק הערב (ראשון) בין מכבי ת"א להפועל ב"ש אמור לענות על כל הקריטריונים שיוצרים משחק עונה. אבל רק לכאורה. כי עם איך ששתי הקבוצות נראות מתחילת העונה, זו לא תהיה סנסציה אם רק התפאורה תענה על הציפיות. לפחות צפוי לנו קרב שיוויוני, וזה מהסיבה הפשוטה: שתיהן משחקות רע. רע מאוד.
חלון העברות בינואר מרגיש כמו חייו של סטודנט שלא למד כל הסמסטר, וכשמגיעה תקופת המבחנים הוא מנסה להספיק ללמוד את כל החומר יומיים לפני המבחן. למיץ' גולדהאר ואלונה ברקת היה מספיק זמן להבין שהקבוצה שלהם עייפה, לא מחוברת, פציעה ודורשת ריענון חזק. בפועל הם חיכו עד ליום האחרון של חלון ההעברות וכשהוא נסגר, האחת צירפה שחקן שכבש שער בודד ב-14 משחקי בליגה, השני הוא שחקן שאף אחד לא זכר עד שהפועל באר שבע הגרילה את מאריבור באלופות. לא בדיוק התנהלות שמתאימה לקבוצות הגדולות בישראל.
ומה לגבי הקביעה שמדובר בשתי הקבוצות הטובות בארץ, עם הכדורגלנים הכי טובים שיש לנו להציע? גם כאן יש נסיגה. המאבקים בין האלופה לסגניתה סיפקו לנו בשנים האחרונות הרבה מתח, מהפכים, תיקו רב שערים, ניצחונות בדקה ה-90 וגם 2:6 מרהיב אחד בגמר הגביע. אבל המפגשים האחרונים בין מכבי ת"א לב"ש הסתיימו בפער של שער אחד בלבד. נדמה שמשהו כבה אצל שתי הקבוצות - הצהובים רק במקום השלישי בטבלת שערי הזכות עם 35 (אחרי בית"ר ירושלים ומכבי נתניה), והאלופה נמצאת מקום אחד מתחת עם 34 כיבושים.
את הכדורגל הקצבי והמהנה שהתרגלנו לראות מהן, מכבי נתניה עושה טוב יותר. בווינריות בית"ר ירושלים (עם כל מה שעובר עליה) עולה עליהן, ואת פרס היציבות והיכולת לנצח משחקים קשים בשיניים לוקחת בינתיים הפועל חיפה. אז מה בכל זאת מייחד את מכבי ת"א והפועל ב"ש? המאמנים, לא?
מלחמת מוחות, קרב טקטיקה, משחק שחמט בין שני המאמנים הטובים בארץ... או שבעצם לא? נכון, את מה שג'ורדי קרויף וברק בכר עשו אף אחד לא יוכל לקחת. הם רציניים, סמכותיים, כאלה שמשדרים רוגע וגורמים לאלה שלידם לשחק בשבילם מתוך אהבה ויראת כבוד. אלא שהעונה מרגיש כאילו שניהם איבדו את ההילה שליוותה אותם בשנים האחרונות, זאת שבזכותה מכבי ת"א וב"ש עלו לגדולה. בכר מוצא את עצמו מטיל סנקציות כדי לנער את השחקנים שלו, מתעסק עם שחקן בן 21 שלא מרוצה ממעמדו למרות שעדיין לא סיפק מספיק קבלות. גם הפער ממכבי, שכבר עמד על 5 נקודות, פתאום בסכנה. קרויף סוף סוך נזכר, כמעט מאוחר מידי, שהוא המאמן ולא המנהל המקצועי יותר, מה שעדיין לא עזר לו למצוא את ההרכב והשיטה שמתאימה לקבוצה שהוא בעצמו בנה.
על פניו, קיבלנו את כל הסיבות לכך שמשחק העונה לא יהיה באמת משחק העונה. ואולי דווקא בגלל זה הוא בכל זאת יהיה גדול כמו שכולם מקווים. אולי בזכות השוני הגדול בין שני המועדונים האלו, שמתחיל בקהל וממשיך באופי ובתדמית שיצרו לעצמן, נוכל לקבל משחק עונה אמיתי, מותח ומלא ברגשות. משחק מלא בקלישאות של להיות או לחדול, של מאני טיים, של משחק גורלי, כזה שיציל את העונה לקבוצה אחת וירחיק את השניה מהמטרות שלה. משחק כזה שייתן לנו סיבה להזמין את החבר'ה לערב כדורגל ולדבר עליו יום למחרת במשרד.
כי אולי לא מדובר באמת בשתי הקבוצות הכי נוצצות, סוחפות ומרתקות בנקודת הזמן הזו של העונה, אבל הן הפנים של הליגה שלנו, ואנחנו כרגיל כבר לא יכולים לחכות לראות אותן עולות על הדשא. הערב - משחק עונה.