בולטי, אני אוהבת אותך

יוסיין בולט הוא ספורטאי העשור שלי כיוון שבדמותו הוא גילם את כל מה שאפשר לבקש מספורטאי: הוא היה המהיר מכולם, הוא היה הדומיננטי מכולם, הוא היה הממגנט מכולם.

• הצביעו לנבחרי העשור בחסות ההסתדרות, הבית של העובדים

בלונדון 2012 התמזל מזלי להיות שליחת ערוץ הספורט למשחקים. כשבולט נכנס לאיצטדיון האולימפי בלונדון, הרגשתי פיסית את החשמל באוויר. לא משנה מה קרה בתחרויות השונות באותו הזמן, העיניים של כל הצופים ביציעים היו על בולט. החיוך, הפוזות, והכריזמה שנשפכת ממנו בכל צעד, הפכו אותו לרוקסטאר יותר מכל ספורטאי אחר בעשור החולף. ריצה של בולט הייתה אירוע שריכז לתוכו מיליארדים של צופים ברחבי העולם, שניות מזוקקות שבמהלכן העולם עצר את נשימתו, פשוטו כמשמעו, בציפייה לראות מה הוא מסוגל לעשות.

כמו תסריטאי טוב, הוא הקפיד פעם אחר פעם לשמור על אלמנט ההפתעה: לפני לונדון הוא היה פצוע והפסיד ליוהאן בלייק במבחנים. לפני ריו הוא סבל מפציעה בשריר הירך. כפי שאמר עליו אחד מיריביו הגדולים, ג'סטין גאטלין: "דבר אחד שאתם חייבים לדעת על יוסיין: הוא לא יחשוף את קלפיו לפני שיגיע הזמן".

כשהוא חשף את הקלפים, היד שלו תמיד הייתה החזקה מכולן. הטריפל טרבל האולימפי שלו הוא הישג שלא יחזור על עצמו. לצד המדליות האולימפיות עומדות 8 מדליות זהב באליפויות העולם בעשור האחרון, שהעידו על העליונות שלו מול כל מי שהעז לקרוא עליו תיגר. גם כשהוא לא שבר את השיאים של עצמו, הוא עדיין היה הכי מהיר שיש.

מעבר למהירות הבלתי נתפסת, היה גם הוד והדר בריצה של בולט: הגובה, צעדי הענק, והתחושה שהוא עושה את כל זה בלי להזיע - גם בניצחונות הדחוקים ביותר שלו. כמו גדולים אחרים בתחומם, על הריצה של בולט אפשר היה לדבר במונחים של אסתטיקה ויופי. יופי שמספק עונג, יופי שממלא את הנשמה.

את כל זה, על פניו, הוא עשה בלי שימוש בחומרים אסורים. בענף שהוכתם פעם אחר פעם, ענף שבו שערוריה רדפה שערוריה לאורך עשורים, החל מהשיטתיות המזרח אירופאית, עבור בבן ג'ונסון, דרך מריון ג'ונס וג'סטין גאטלין, ועד לפרשת הסימום הרוסית - בולט הוא עדיין סמל של ניקיון. אני מודעת לכך שזו אמירה נאיבית, ושהרבה יותר סביר להאמין שגם בולט רימה ופשוט לא נתפס (אובר/אנדר של עשר שנים לתחקיר וסרט הדוקו). אבל כל עוד לא הוכח אחרת, הוא טהור. במשך עשור שלם, הוא החזיק את הענף כולו וגרם לקהל להגיע לאיצטדיון כדי לראות אותו, ועל הדרך להיחשף לכוכבים חדשים.

גם הפרידה שלו, הייתה כזו שכל ספורטאי יכול לאחל לעצמו. רוב הספורטאים פורשים בדעיכה, במסיבת עיתונאים. בולט פרש מול איצטדיון גועש, באליפות העולם 2017. נכון, מבחינה הישגית זה נגמר רק במדלית ארד, אבל מבחינת האנרגיות והכבוד שהוא קיבל, זו הייתה מסיבה כמו שהוא אוהב: האלוף החדש גאטלין משתחווה בפניו, הקהל שעומד ומריע לו, ומיליונים ברחבי העולם שמתבוננים בו בהערצה בשעה שהוא יורד מהבמה.

ואולי הטיעון המשכנע ביותר מדוע בולט הוא ספורטאי העשור, טמון במילים של מאיר איינשטיין המנוח: "בולטי, אני אוהב אותך, אתה ענק!" השדר שראה הכל ושידר את הכל, הצליח לבטא בקולו את מה שכולנו הרגשנו: התפוצצות של רגשות בשל הידיעה שחזינו במופלא. אין עוד מלבדו.