מי שרוצה לעבור את החוויה שנקראת ולנטינו רוסי במלוא תפארתה צריך להגיע למירוץ מוג'לו באיטליה. אם רוסי הוא הכהן הגדול של ענף הרכיבה אז, המירוץ הביתי הוא בית המקדש, המקום אליו הצבא הצהוב שלו מגיע בהמוניו כדי להעניק תמיכה לאליל שלהם.
תשע פעמים רוסי זכה בחצר האחורית שלו, כולל שבע שנים ברציפות בין 2002 ל-2008. מאז העסק קצת צולע, אבל החלום של הקהל נשאר- לראות את הרוכב הפופולרי בהיסטוריה זוכה פעם אחת אחרונה באיטליה.
להגיד שוולנטינו רוסי הוא הפנים של המוטו ג'יפי יהיה אנדרסטייטמנט- מדובר במעצמה כלכלית ספורטיבית של איש אחד, שלא באמת תלויה בהצלחות על המסלול. תשע פעמים הוא זכה באליפות העולם, וגם אם הפעם האחרונה הגיעה לפני עשור, התקווה היא שהניסיון שלו יכפר על השובבות שנעלמה יחד עם השיער.
כשרוסי חגג יום הולדת 40 בפברואר האחרון עולם הספורט כולו התכנס כדי לתת כבוד. ו-ואלה מחזיר כבוד בצורה האולטימטיבית- הוא לקח על עצמו לקדם את הדור הבא של הרוכבים האיטלקיים, כשהוא הופך למנטור לאלו שחולמים לנצח אותו.
חובבי הענף אמנם מעריכים את רוסי המחנך, אבל הם רוצים אותו מנצח כמו בימים היפים. הדוקטור הגדיר את הרוכבים הצעירים שמנצחים אותו כגאדג'טים מתוחכמים, שנבנו בשביל לנצח אותו. לכן, כשוולנטינו סיים שלישי ב-2018, השאלה עמדה באוויר - בשביל מה הוא צריך את זה.
בסוף השבוע האחרון רוסי חזר למוג'לו ופתח מהמקום השמונה עשר- הנמוך בקריירה שלו. אבל כמו לפני שלוש שנים, החלומות על הצלחה התרסקו על המסלול הביתי והעלו גם אצל רוסי את השאלה- האם יצרני הימאהה שלו נותנים לו את כל התנאים כדי לשחזר את ימי התהילה.
כשחושבים על זה, רוסי הוא התגלמות הילד שקורא ספר קסמים על לוחם שעושה הכול כדי להציל את הממלכה, כשהוא נשאר צעיר. גם היום הכריזמה וניצוץ השובבות נשארים שם בעיניים כשהוא מדבר על הענף שלו. אנחנו עדיין לא יודעים איך יסתיים הסיפור שלא נגמר של ולנטינו רוסי - איפשהו בין הפנטזיה למציאות יש אגדה שפשוט מסרבת להיגמר.