למה זה לא עובד? אחת התופעות המטרידות ביותר את החברה הישראלית צריכה להיות בריחת המוחות - תעשיות ההייטק, הרפואה וגם הניהול כבר הבינו שיש בישראל הון אנושי יוצא דופן ועושים הרבה עד הרבה מאוד להביא אותו אליהם.
הם רוצים את ההכי טובים שלנו וגם את המדרגה מתחת וזו מתחת וזו מתחת, עד כדי כך אנחנו טובים. אבל בספורט? באימון? בואו נגיד שלא מתקיים מאמץ מרוכז למשוך את איש המקצוע הישראלי לאירופה וארה״ב. בעוד שתעשיות אחרות מיצבו את עצמם כמובילות בינלאומיות במחקר ופיתוח ויישום ועל הדרך הביאו את מעמד איש המקצוע הישראלי, בישראל זה לא קרה באמת בעולם הספורט.
יש מערכון מצוין שרץ לאחרונה על שני אנשי הייטק שמתקשים לדבר אחד עם השני באנגלית בזמן הם יכולים לדבר עברית. אבל אנגלית אינה הסיפור, אלא שפת התעשייה, אם אנשי המקצוע פה ידברו יותר את שפת התעשייה - ישתלמו וילמדו במקומות הנכונים, יצאו לתפקידים זוטרים ויחזרו לישראל, הם יוכלו להיות מוערכים יותר בחו״ל וגם על הדרך לדבר אנגלית שוטפת שהיא שפת הכדורגל האמיתית זה לא יזיק.
ברק בכר מאמן נפלא, הוא המאמן הכי טוב שיש לנו. הישראלי קיבל הזדמנות אדירה לבנות את עצמו במקום קשה ולהביא לשם צוות שלם. עוד מוקדם לנתח איפה הצליח ואיפה לא, אבל נדמה לי שההרפתקאה הזו לא עשתה פלאות לסיכויים של אנשי המקצוע בישראל לצאת החוצה. אנחנו צריכים שברק בכר יעשה 10 שנים בחו״ל ויוציא אחריו ואיתו עוד 50 אנשי צוות זוטרים (5 כל שנה) כדי שנראה פה אימפקט.
אם ברק בכר יחזור למועדון ישראלי זה שיקול שלו והכל בסדר, אבל אם נגדל עוד כמה בכרים שיצליחו בחו״ל זה יכול להוביל למעמד אחר לאיש המקצוע הישראלי.
ועד אז, מה נעשה עם העניין המפותח שגילינו בליגה הסרבית?
ארגון זר מעדיף תמיד להעסיק מקומי, העלות של ייבוא כוח אדם היא יקרה בהרבה. זה נכון למשרות ניהול או צווארון לבן, שאנחנו מדברים עליהם. על זה צריך להוסיף את זה שראש פירמידה יש אחד ומתחתיו שורה של עובדים. כדי שארגון יביא מישהו לתפקיד בכיר הוא צריך להניח שאת אותה איכות ביצוע הוא לא יוכל לקבל ברמה המקומית.
רף הציפיות הוא נגזרת של רף ההשקעה.
בואו ניקח בחור שרוצה ללמוד בישול והולך לעבוד במסעדה בצרפת. הוא מעביר את עצמו לפריז ומוכן לעבוד בשכר של מקומי, הוא בא נחוש ורעב תרתי משמע. עכשיו ניקח את מקרה ברק בכר, שדרש שכר טאלנט, שדרש צוות רחב שכולו מיובא, שהציף גם דרישות מקצועיות, הציפיות הן נגזרת של הדרישות והדרישות היו גבוהות.
אם ברק בכר יבוא בפעם הבאה למקום נמוך מעט יותר עם ציפיות נמוכות יותר, יש לו אפשרות לקבל יותר זמן ללמוד את ההבדלים, יותר זמן להתבשל, הטעות של בכר היא בהבנה שהתחנה בכוכב האדום אינה מכבי חיפה משופרת שהייתה באר שבע משופרת - אלא שהכוכב האדום הייתה למעשה קרית שמונה שלו, תחנת האימון הראשונה ולתחנת האימון הראשונה הזו הוא בא עם רף ציפיות גבוה מדי.
דווקא רב״ש נראה כמי שמבין שיש את רב״ש ישראל ורב״ש קפריסין ומתאים את עצמו. ככל שאנשי מקצוע ישראליים יעשו את ההתאמות, את הויתורים ועוד - יהיו לנו יותר מזה.