מכבי חיפה מרחק 90 דקות מגדול ההישגים באירופה

רגלינו כבדות, עינינו טרוטות, אנחנו כבר מתחילים להרגיש מיחושים בירך האחורית של החיים - העומס המטורף הזה, מרתון המשחקים של מכבי חיפה עד לפגרת המונדיאל, נותן היטב את אותותיו גם בנו. רק הבוקר נחתנו בחזרה בארץ, אחרי מסע מטורף/מכאיב/מרגש באירופה הקלאסית, ועוד בטרם פרקנו מזוודותינו וחילקנו פקטינו, נקראנו לדגל - משחק בית מול אשדוד, שעה חמש בשבת.

האמת, במקרה זה, הסוויץ' המפורסם לליגה היה נוח למדי - הפארק דה פרינס אולי גדול יותר מסמי עופר, אבל הוא מיושן, נטול חן ואווירה, ועל יושביו ודעתי עליהם בכלל לא ארחיב את הדיבור. החזרה הביתה הייתה מבורכת מאין כמוה, למתקן שעוקף באיכות ובאווירה שבו את המתקן בלב פריז בכמה וכמה דרגות.

בצל הפציעות, הפגיעות והעייפות, ועם מכה בראש, בכר נאלץ לאלתר ולנסות מערך חדש - 4:4:2 שטוח, כשנטע לביא משחק את הפליימייקר. ברק עצמו העיד שהם לא תירגלו את ההרכב הזה יותר מדי מפאת קוצר הזמן, וזה אכן ניכר מאוד במהלך עשר הדקות הראשונות - הקבוצה נראתה מבולבלת ואף אחד לא ממש ידע מה הוא עושה, ואשדוד יצרה מכבש לחץ אמיתי על השער הירוק.

עם זאת, את השער שלה כבשה אשדוד כשמכבי חיפה כבר הסתגלה למערך והתחילה להרגיש בו יותר נוח. היעדר התיאום בין גולדברג המותש לסק המסורבל יצרו חור, והנה שוב אנחנו צריכים לטפס החוצה מבור שכרינו ליטרלי במו ידינו.

למרבה המזל, כאמור, המערך התלבש יותר ויותר על מצבת השחקנים שפתחה, מכבי חיפה השתלטה לגמרי על המשחק והרוטציה החכמה והמדודה של בכר נשאה פרי מהפך כבר במחצית הראשונה. באופן כללי, דקות המומנטום שהביאו את הצמד היו מהטובות ביותר שלנו השנה בליגה. אגב, זו הפעם הראשונה שבה אנחנו יורדים ביתרון במשחק ליגה השנה, זה כשלעצמו נתון מדהים למדי.

במחצית השניה, העייפות והיעדר כושר המשחק הראו את אותותיהם, כשאשדוד הגיעה בקלות לשליש האחרון. הם אמנם לא עשו יותר מדי עם ההגעות האלו, אבל זה נראה למשך עשר דקות כמו הימור מסוכן, כשמהצד השני התשושים בירוק הורידו הילוך ולא סיכנו את השער של ג'רפי.

או אז, הגיעה העזרה המיוחלת מהספסל והשער של אבו פאני, באיזור הדקה ה-70, סידר למכבי חיפה עשרים דקות רגועות, יקרות עד מאוד, בהן הקבוצה עברה למוד של אימון ריצה קל משולב בתרגולי הגנה רפויים למדי.

בתכל'ס, זו צריכה להיות שיטת העבודה של מכבי חיפה בתוך העומס הזה, והעובדה שכמעט כל משחק אותו שיחקנו מתחילת הליגה נמתח לרגעי הכרעה עד שריקת הסיום, תרמה משמעותית לעייפות, פיזית ומנטלית, של הסגל בירוק. במשחק מול אשדוד, אמנם לא היו דקות רבות של נינוחות, אבל כל דקה כזו של עצימות נמוכה יותר במפגש ליגה היא יקרה מאוד ויכולה לשחק תפקיד להמשך.

ברמה הפרסונלית, מעבר לפרנדטזי פיירו המפלצתי, שמתחיל להטביע חותם גם על ליגת העל הישראלית המפוארת ולא סתם רק להעלות במו רגליו וראשו את מכבי חיפה לליגת האלופות (אההמ אאהממ ביקורת מרומזת על כמה פרשנים אההמ אאההמ), גיבור המשחק היה מאוויס צ'יבוטה.

הספסל של מכבי חיפה חוטף, ובצדק לא פעם, קיתונות של רותחין על התרומה הדלה שלו לריצה הירוקה. לכן, טוב לראות את מאוויס נוטל את השאנסה בשתי ידיים, ולא רק מבשל פעמיים באמנות, אלא גם נאבק בהגנה ועובד טקטית בצורה הרבה יותר חכמה והרבה יותר מחויבת ממה שעבד עד כה. אחרי שרבים כבר התייאשו ממנו, מאוויס עוד יכול להפתיע בענק ולהיות קלף משמעותי במכבי חיפה בעונה הנוכחית. את האיכויות, פיזית וטכנית, ודאי שיש לו. אם יצליח להביא גם את קבלת ההחלטות והמחויבות שגילה לדשא בתדירות גבוהה יותר, השמיים הם הגבול.

נטע לביא גם הוא במופע מנהיגות יוצא מן הכלל, לקח את הקבוצה על הכתפיים שלו ושיחק את הפליימייקר במערך החדש בצורה מושלמת. עומר אצילי גם כן בהופעה טובה, גם אם לא היה מדויק בפעולה האחרונה, המלחמה שלו על כל כדור היא באמת דוגמא לכל שחקן מתחיל. ורז מאיר - ברוך שובך אלינו, כמה כיף שחזרת.

אני לא מת על המערך הזה, אגב. זה לא משהו שאנחנו יכולים לעשות בו שימוש תדיר מדי, לדעתי, מכיוון שהוא מייצר משחק של "ראן אנד גאן" משני הצדדים. לא תמיד תאיר לנו אלילת המזל פנים כמו בקרית שמונה, ודי להיזכר במה שקרה במשחק עם לחץ גבוה שלנו רק לפני ארבעה ימים ביבשת אחרת. מצד שני, טוב לדעת שיש לנו עוד כלי בארגז, כזה שגם מאפשר לשרי מנוחה, ובשימוש מושכל ועל פי צורך וסיטואציה נתונה, הוא בהחלט יכול להועיל לנו בהמשך.

אז המוקש האשדודי, או ליתר דיוק "מוקש פוסט סן ז'רמן" פוצץ בהצלחה, אם כי לא מושלמת - השיתוף של דילן היה מיותר כאן, לדעתי, ואפשר היה לוותר עליו. מאוד מקווה שהפציעה איננה חמורה, כי אלוהים עדי, אנחנו ממש ממש צריכים אותו להמשך השבוע.

בהמשך השבוע נוחתת כאן בנפיקה, שהבטיחה את השתתפותה בשלב שמינית הגמר, למשחק הנעילה שלנו במסגרת ליגת האלופות. בתחילת הקמפיין, ציינתי שבנפיקה היא אולי האופציה הכי גרועה שיכולנו להגריל מהדרג השלישי. בדיעבד, אפשר לומר שזו גם אחת הקבוצות החזקות בדרג השני. עוד לפני כל החיסורים והפציעות, מדובר במשימה מאוד מאוד קשה. זו קבוצה כל כך חכמה טקטית, חזקה, טכנית ועדיין בלתי מנוצחת. קבוצה שדורסת את הליגה בפורטוגל, שתתה את יובה בקלות ולא הפסידה לפריז סן ז'רמן בשני משחקים. מיותר לציין, ובייחוד בהרכב הנוכחי, עם או בלי דילן, שבנפיקה היא פייבוריטית מובהקת, גם במפגש בסמי עופר.

אנחנו, כבר עכשיו, עשינו קמפיין יפה מאוד בליגת האלופות, בבית סופר קשה, עם ניצחון ענק ויוקרתי על יובה ועם ארבעה משחקים מתוך החמישה, בהם היינו תחרותיים לאורך כמעט כל תשעים הדקות מול יריבות חזקות בהרבה מאיתנו. גם אם נשקלל את התבוסה הקשה והמובנת לפריז, הקבוצה הזו כבר הבטיחה לעצמה פרק יפה מאוד בהיסטוריה של מכבי חיפה והכדורגל הישראלי, בייחוד אם נחשוב על שלב המוקדמות והדרך המרשימה אותה עשינו עד הלום.

כעת, יש לנו הזדמנות להפוך את הפרק המרשים הזה לאדיר בקנה מידה כמעט תנכ"י: אנחנו רחוקים תשעים דקות ושלוש נקודות מההישג הכי גדול של קבוצה ישראלית במפעל אירופי אי פעם. העפלה לנוק אאוט של הליגה האירופית דרך בית ייסורים שכזה היא באמת משהו שאיש מאיתנו לא דמיין בתחילת הקמפיין.
קשה? כמעט הכי שאפשר.
סיכויים? ממש לרעתנו.

דבר אחד בטוח - עם סמי עופר עמוס, אחוז טירוף, מלא בחשמל ובאהבה פנאטית לקבוצה ולירוק, הכל יכול לקרות.

תנו את הכל, מכבי, אל תחשבו על שום דבר ועל אף אחד, אנחנו בגב שלכם. בתכלס, כשאנחנו ביחד, רקמה אנושית חיה אחת, על הדשא וביציעים, אף אחד לא יכול עלינו*.

שבוע טוב וירוק, יאללה מכבי מלחמה!!

* חוץ ממסי, ניימאר ואמבפה. חלק מהם, לדעתי, גם אינם בני אנוש, טל"ח