לכתבות נוספות באתר שוונג לחצו כאן
לאורך כל הקריירה שלי, לא בטוח שתמיד הייתי הספורטאי הכישרוני הזה ששוחה, רץ או רוכב הכי מהר.
תמיד הייתי זה עם הכישרון הכי חזק ביכולת להקריב הכי הרבה, להתמיד ולעבוד קשה. גם כשקמו מטאורים מוכשרים בתחרות כזו או אחרת, ולפעמים גם קטפו את התהילה, לרוב בתחרות לאחר מכן הם כבר לא התחרו, ואני? אני נשארתי בזירה. המשכתי להתמיד בדרך שלי, לקחתי כל ניצחון, או הפסד, כדרייב להמשך. ידעתי תמיד להוריד את הראש ולהמשיך קדימה. אף פעם לא לעצור. יכולת ההתמדה שלי, הייתה ועודנה, אחד מהכוחות הגדולים שלי.
בשנה האחרונה, אוריקי שלנו (אוטוטו בן 14), עסוק כל כולו ברצון ובלמידה להיות ספר. כמו כל דבר, שקורה בדור הזה, זה התחיל ממשחק מחשב, אפליקציה בנייד, המשיך בטיקטוק ולאט לאט הפך להיות ממש חלום עבורו.
הוא ביקש מאיתנו להתמקצע בזה, לצאת לקורס ספרות מקצועי וכמובן שהתגייסנו לטובת העניין. במהלך הקורס "תרמתי את גופי למדע", וכמדי שבת ישבתי בחדר האמבטיה לתספורות. יהל, שהיתה הספרית שלי מהיום שהכרנו, פינתה באהבה את המספריים והמכונה לאורי,
והאמת שכבר מההתחלה זיהיתי פוטנציאל אדיר. הוא כמובן השתפר, כל שבוע למד טכניקות חדשות, התנסה והשתפשף (לא רק עליי ) ולמרות שהדרך עוד ארוכה, הוא לגמרי בעניין.
הדבר החשוב ביותר בתהליך הזה, שהוא פשוט נהנה מהעשייה הזו ומרגיש שהוא ממצה את עצמו. זוכה לחוויות הצלחה ומסוגלות אמיתית.
יחד עם זאת, מסתבר שהטרנד הזה, של להיות ספר כבר בגיל הזה ולספר את החבר'ה, זה טרנד גדול שתופס עוד ועוד תאוצה. וכמו אורי, יש עוד לא מעט ילדים בגילאים ובחבורה שלו שמספרים את החבר'ה. לצד כל החלומות הגדולים שלו, והפנטזיות לספר את כל החברים בשכבה ובקיבוץ, יש לא מעט אכזבות, ומצבים של דחיה מול הבקשה וההצעה של אורי לספר אותם (בחינם). אנחנו מפרסמים אותו ומצליחים להביא הרבה לקוחות (שיוצאים מרוצים ממש) אבל יש גם תחושת דחייה לפעמים, מעצם היותו ספר מתחיל, וזה קשה, אבל חלק מהעניין.
אורי לא זכה לראות אותי כספורטאי מקצוען. כזה שחווה לא מעט אכזבות ספורטיביות וגם מקבל הרבה מקלות בגלגלים מצד עסקנים. פרשתי מהמקצוענות כשאורי היה בן שנתיים. אבל אני דואג להשריש לילדים שלי את המורשת של רוח הלחימה, ההתמדה, החתירה למצויינות ואף פעם, אף פעם לא לוותר - לחלום. להאמין. להשיג.
אני מביט בו בתקופה האחרונה, כמעט מדי יום פוקד את המספרה הקטנה שלו, לקוח כזה או אחר, ויש גם כאלה שכבר חוזרים שוב ושוב.
אני כל כך גאה בו!
התמדה שמביאה תוצאות, הלכה למעשה.
כי בסוף המתמיד מנצח.
לכל הטורים בבלוג של דן אלתרמן לחצו כאן