מעל לאפס: חיפה ראויה לנקודות באלופות

איףףףף, באסה... אין דבר יותר מעצבן מלהצית ניצוץ תקווה קטן בלב אחרי ערב די מייאש, ואז בבת אחת לכבות אותו, בדרך הכי ישראלית ומעפנה שיש - גול מקרן.

מוצאי יום הכיפורים ההזוי ביותר שחוויתי אי פעם יצא לדרך עם מכבי חיפה בהרכב חסר משהו, מול יובנטוס שמחפשת את עצמה. בגדול, התמודדנו יפה למדי במחצית הראשונה, כשגם השער הראשון של יובה היה משהו שאפשר עוד לקבל בסלחנות. זאת אומרת, היה שם חוסר תיאום וטעות קריטית, כמובן, אבל אלו היתרונות של הקבוצות ברמות האלה - משחק מהיר בעיקר בחשיבה. שנייה אחת של חוסר תשומת לב, ונענשנו. מקדימה, כאמור, לא היה לנו יותר מדי מה למכור.

תחילת המחצית השניה, לעומת זאת, הייתה הרבה פחות צמודה. למעשה, בעשרים הדקות הראשונות לערך, אלו היו פערי הרמות הגדולים ביותר שראינו בין מכבי חיפה למתחרות שלה בבית הזה. כמעט כל פס קדימה של יובה חתך בבשר החי והעמיד את המארחת במצב מסוכן. מכבי חיפה נראתה בדקות האלו אנמית, מותשת וחסרת חדווה. ואלו החבר'ה שלא צמו, כן??

אלא שבדקה ה-60 בערך, נכנסו למשחק עומר אצילי, דולב חזיזה ודין דוד (שנכנס קצת מאוחר יותר), פרש אאוט אוף דה בית כנסת במלון, ומשם - ראינו כבר משהו אחר לחלוטין. החלק הקדמי התחיל לתסוס ולייצר מצבים, עומר אצילי למד להכיר מקרוב כל קורה בשער של וויצ'ך שצ'סני, והיובנטינים מהצד השני שקעו בתרדמת ערב.

ואז - הגיע הביצוע המושלם של צ'ארון שרי את דין דוד.

מה שביטחון עושה לחלוץ, יא אללה. איזה מהלך אדיר, מלא זריזות, נחישות, טכניקה ודיוק. המשך ישיר מאוד לשבוע הבאמת נהדר של דינדה, אחרי שהתעורר לחיים רק לפני ארבעה ימים.

הדקות שהגיעו לאחר מכן היו טובות מאוד, והדליקו, כאמור, ניצוץ תקווה. עד לרגע שבו ראביו הנחית את המכה על המצח שלנו, עלה אפילו ניחוח קל של שיוויון באוויר. עלה, וירד לקורה של שצ'סני. ואז ראביו בצד השני מקרן לא קשורה לעולם, ומשם - התקפל העסק. פערי האיכות במאבקים האישיים (חתיכת תורן הראביו הזה) והפקטור שנתנו ליובה עם הצום הכריעו את העניין.

מה יש לומר, זה היה לוקסוס ענקי לוותר על אסים כמו חזיזה, אצילי ונטע לביא במגרש כזה ובמעמד כזה, אבל אלו החיים וזה חלק מהמעמד. אני לא אומר שהיינו מנצחים איתם, כמובן, אבל בהחלט ניתן לראות עד כמה השחקנים שהתחילו את התהליך עוד מימי מרקו בלבול הם נדבך חשוב כל כך בבסיס המקצועי עליו ניצבת מכבי חיפה היום.

בשורה התחתונה - בתום הסיבוב הראשון, אולי גרפנו לא מעט מחמאות, אולי כבר כבשנו שערים (אפילו שער חוץ ראשון מזה 45 שנים בערך בליגת האלופות) - אבל טור הנקודות נותר מאופס.

המחמאות נחמדות, הכל טוב ויפה, אבל באמת שלא מגיע לנו לצאת עם אפס נקודות בבית הזה. אנחנו לא נראים ולא מתנהלים כמו קבוצה זעירה שבאה להינגף במחיר מינימלי, אלא באמת ובתמים מנסים להתחרות. ובדקות מסויימות גם מצליחים, אבל לא מספיק.

את ההפסד לפ.ס.ז'. קיבלנו, כמובן, בהבנה גמורה. מוות ידוע מראש, מה שנקרא. אולי אני חולם, אולי אני אפילו קצת חזיר, אבל ממה שראיתי היום, ובהתחשב בכל הנסיבות, אני באמת לא חושב שמדובר בחוצפה גדולה מדי לבקש לקחת את כל שלוש הנקודות מהמשחק הבא בקמפיין, הגומלין מול יובה בסמי עופר.

זה היה הפסד מבאס, אבל לא מהסוג שמקמט אותך לכדור ומוציא ממך את האוויר. יותר מהסוג ששם את היריבה בפרופורציה נכונה, מדגיש את החוזק אך גם את הפגיעות שלה ומדרבן אותך לדחוף עוד קצת קדימה, עוד יותר חזק, ואולי לצאת מהניסיון (הקרוב מאוד) הבא גם עם שלל. כמו שאני אומר לאורך כל הקמפיין הזה, מה כבר יש לנו להפסיד?

וממה שיש לנו להפסיד, למשחק שאסור לנו בשום פנים ואופן להפסיד. שבת, ריינה בחוץ. בפעם הקודמת שהגענו מסוחררים ושיכורי מחמאות, גיא בדש ואופק ביטון נתנו לנו כאפה לתוך הפרצוף בכל הכוח. כל זלזול, מול כל קבוצה בליגה, יעלה לנו ביוקר. הניצחון על מכבי תל אביב היה חשוב מאוד מוראלית, אבל הוא שווה בדיוק את אותן שלוש הנקודות כמו כל משחק אחר. אם לא ניקח את שלוש הנקודות במשחק הבא, הרי שכל שנותר מהניצחון הזה יהיה היוקרה (לא, אני לא בונה עליכם, הפועל תל אביב, סליחה מראש).

ריינה של שרון מימר היא חיה מסוכנת למדי, בטח עבור תשושי גוף ונפש כמו שחקני מכבי חיפה למודי הטיסות והקרבות המתישים עם שחקני קבוצות-על. זה הזמן של המחליפים להראות, סוף סוף, את ערכם למכבי חיפה, לשבור את המנחוס ואת הסטיגמות עליהם ועל איכות הספסל, ולתרום את שלהם בשרשרת המשחקים המתישה והמרתונית עד לפגרת המונדיאל.

ולכולם, גמר חתימה טובה, ומועדים לשמחה, ושבוע ירוק ונהדר כמובן.

נ. ב. אשמח שמישהו מהמטומטמים שזורקים חפצים על שחקן יריב בזמן קרן יסביר לי במה בדיוק הם חושבים שזה יועיל. עזבו את הקנס הכספי, עזבו את הפסקת המשחק הפוטנציאלית - אתם עושים את זה בזמן שאנחנו בפיגור ומחפשים שיוויון, ובכך תורמים למשיכת הזמן של היריבה. אין בזה שום תועלת, לא ראיתי גם  שזה הפריע לדי מאריה יותר מדי בלכוון את הכדור לאן שהיה צריך.

בקיצור, קחו החלטה לשנה החדשה, תהיו קצת פחות מטומטמים ותזרקו את הבקבוקים והפחיות לפח.