נתחיל קודם כל בעובדה פשוטה. אני בספק אם יהיה עוד ערב כזה בכדורגל הישראלי, בטח בזמן קרוב. מבחינת האווירה, האנרגיות שהיו באצטדיון, הכבוד שקבוצה ישראלית הביאה מול אימפריה כל כך גדולה כמו פריז סן ז'רמן. הייתה הרגשה שבערב הזה הכל מתחבר למשהו טוב. זה החזיק מעמד רק 65 דקות, אבל בסך הכל, אין אדם אחד שקשור למכבי חיפה, החל מהבעלים ועד אחרון האוהדים, שיצא מאוכזב מהאצטדיון.
למרות התוצאה, הייתה תחושה שהשחקנים עשו מעל ומעבר. היה קשה להחזיק מעמד מול העוצמות האלה, בטח ב-20 הדקות האחרונות. אבל זה היה ערב אדיר, ואחת הסיבות שהקשו על פ.ס.ז' להיכנס למשחק הייתה האווירה ביציעים. מופע הקהל אתמול בסמי עופר לא היה מבייש מופע בכל אחת מהמדינות שאנחנו אוהבים לדבר עליהן - טורקיה, יוון, סרביה. האוהדים של מכבי חיפה הוכיחו שסמי עופר לא מבייש אף אצטדיון והקשו מאוד על פ.ס.ז' לפתח את המשחק שלה. אין הרבה מגרשים בצרפת שפ.ס.ז' נתקלת בהם בכזאת אווירה.
מעבר לכך, חיפה הגיעה למשחק מוכנה. בכל כדור של דונארומה היו שחקנים סביב הרחבה של פ.ס.ז' שרק חיכו לעוט על הכדור, וניסו לגרום לשחקנים של האורחת לצאת מאיזון. במחצית הראשונה זאת הייתה הצלחה אדירה. הגול היה הדובדבן שבקצפת, אבל לאורך כל 45 הדקות הראשונות, היה קשה מאוד לצרפתים לפתח את המשחק שלהם. מכבי חיפה הגיעה מוכנה למשחק טקטית. אבו פאני ונטע לביא היו ממש על קו האמצע, ולפניהם היו את אצילי, שרי, פיירו. כולם ניסו להפעיל את הלחץ על ההגנה של פריז.
ראינו את אלופת צרפת מאבדת נקודות מול מונאקו וגם שם היריבה ניסתה למנוע מהכדורים להגיע לאחד על אחד של אמבפה, ניימאר ומסי ומשם מתחיל משחק לחץ גבוה. זה היה איבוד הנקודות היחיד של פריז העונה. מכבי חיפה גם ניסתה לעשות את זה. קשה לשמור 90 דקות על רמת אינטנסיביות כזאת, אבל כשכן הצליחו אז מכבי חיפה עמדה מאוד יפה ולא נפלה בהרבה מפריז.
גאלטייה ניסה למצוא לזה פתרונות. ברור שבסופו של דבר היכולת של ויטיניה ושל וראטי להשתחרר ממשחק לחץ, אפשרה להם להגיע למצבים. אמבפה היה יכול להיות יותר מרוכז במחצית הראשונה, אבל משחק האגפים של פריז כמעט ולא היה קיים במחצית הראשונה. מוקיילה לא היה מספיק אפקטיבי ונונו מנדש לא הצליח להביא את עצמו. במחצית הראשונה הכל היה מושלם מבחינת בכר.
במחצית השנייה הרגיש שפריז הבינה שאולי היא קצת הופתעה ממה שעמד מולה. יש כאן קבוצה מאורגנת, עם קהל מאחוריה. ראו שפ.ס.ז' חזרה להפעיל את הלחץ שלה, ומכבי חיפה יותר מתגוננת ויותר קשה לה לצאת קדימה. ברגע שפריז באמת הבינה מול מי יש לה עסק, החיבור הזה ביחד עם איכות השחקנים עשה את ההבדל. בלתי אפשרי לנסות לרדוף אחרי אמבפה אחרי 70 דקות כל כך אינטנסיביות, בטח מבחינת הקצב ששחקני חיפה רגילים אליו ביום יום.
ברור שבמשחק הבא של חיפה בטורינו הסיפור הולך להיות אחרת לגמרי. אין מה להשוות בין מה שהיה בסמי עופר לבין מה שהיה בליסבון. דווקא בפורטוגל מכבי חיפה לא הגיעה להזדמנויות, הרבה בגלל ההבדלים בין משחק חוץ למשחק בית. המשחק מול יובנטוס בחוץ יהיה קשה בצורה קיצונית וזה ברור לכולם, אבל מכבי חיפה יכולה לשאוב הרבה עידוד למשחקים מול יובה ובנפיקה בבית. מה שראינו אתמול היה בשורה מעולה גם עבור המועדון ועבור הכדורגל הישראלי כולו.
ובתוך כל המחמאות, היו כמה שחקנים בולטים שראויים לציון במשחק הזה: מוחמד אבו פאני, לדעתי, נתן את משחקו הטוב ביותר במדי מכבי חיפה. הוא לא ראה ממטר, הוא לא ספר אף אחד משחקני הקישור של פריז, נכנס בכל מי שהיה שם. ראינו את העוצמות הפיזיות שלו אפילו מול פ.ס.ז' וזה היה מדהים.
ההגבהות של פייר קורנו, במיוחד במחצית הראשונה, הן מצרך חסר מאוד בכדורגל הישראלי. מכבי חיפה פגעה במגן מאוד איכותי וזה ראוי מאוד.
בסופו של דבר אין אף שחקן במכבי חיפה שנתן משחק רע.