מהלאונג' למציאות: חיפה טיפסה עוד שלב

בצעירותי, טסתי עם חבר טוב לטיול התכלבותי למדי באירופה. אכסניות, שירותים משותפים, דה הול שבאנג. בכל אופן, בעצירה בדרך לארץ, רצינו לגנוב כמה דקות של לוקסוס ויוקרה, והתיישבנו לנו בגניבה בלאונג' עסקים של שדה התעופה אתאטורק. ואכן, למספר דקות מתוקות, ישבנו שם, נושמים קצת אוויר מזגנים של ביזנסמנים - עד לרגע שבו דייל הקרקע הבחין בנו, ניגש אלינו ובמילים עדינות ומחוות יד רכה חיפף אותנו בחזרה אל המציאות של ספסלי הפוד קורט בדיוטי פרי.

נזכרתי ברגע הזה בדיוק בשניה שבה בנפיקה כבשה את השער הראשון במשחק אתמול. למשך מחצית שלמה, נראינו כמו קבוצה לגיטימית לגמרי, בלאונג' היוקרתי ביותר ביבשת. לא ראינו פערי רמות פסיכיים, מופע הצלות סטייל דוידוביץ' במסטאיה או סטטיסטיקה של פיפא ברמת Amateur. זה היה משחק כדורגל בין שתי קבוצות, אחת בהחלט טובה יותר, אבל השנייה לא נבהלת, וגם נוכח פציעה לא פשוטה של ציר המרכז שלה, ממשיכה לשחק ברוגע ובמשמעת.

אבל הרגע הזה, שבו בנפיקה כבשה את השער הראשון, לא מטעות קטסטרופלית או איזה אובדן עשתונות, פשוט מהגברת קצב ושבירת השמירה והריכוז של ההגנה בירוק, ועקב נעל שמקדימה את ההגנה כולה בשבריר שנייה. השער השני? שניית בלבול, אצילי ודילן לא בטוחים מי אמור לשמור, ולפני שהם בכלל מבינים מי אמר למי ובאיזה הקשר - צ'אקה מטורפת של גרימאלדו, כדור למזוזה, ביצוע מושלם ממרחק.

קשה לי לבוא בטענות לשחקנים. הרי בסופו של דבר, מתישהו ישנו רגע של חוסר ריכוז, וברמות האלו, שום דבר לא סלחני - נענשים כמעט תמיד ובאופן מיידי. זו ליגת האלופות, אלו בסופו של דבר הם המקומות בהם נמצאים הפערים בינינו לבינם: איכות ומהירות הביצוע, וכמובן, הכושר. בכמה דקות של הרמת קצב, בנפיקה הראתה לנו את הדרך החוצה מהלאונג', אל קרקע המציאות הישראלית של שבת מול נס ציונה.

צריך לומר, אני מופתע מאוד מהעוצמות הפיזיות שהפגינה מכבי חיפה. אם, לשם השוואה, אני לוקח את המשחק של הקבוצה בחוץ מול אוניון ברלין בעונה שעברה, השיפור הוא פשוט עצום, בהכל, ובעיקר - במאבקים הפיזיים.

תרומה בכירה לעניין הייתה לקו ההגנה ולמה שמסתמן כצמד מאיים למדי, דילן מקיי ועבדולאי סק. דילן המשיך את הרושם החיובי מהמשחק מול באר שבע ונראה, לפחות כרגע, כמוביל מבין השניים. סק היקר, שלא שיחק מזמן וזה ניכר, נכנס די בנוחיות להרכב של מכבי חיפה והפגין, כמתבקש מנפיל שכמותו, עוצמות פיזיות מפליגות. אמנם הוא שפך לאגר בסביבות הדקה ה-50, אבל ביחס לשחקן שלא שיחק בכלל העונה ומנער מעצמו חלודה - בהחלט הופעה טובה מאוד וכזו שנוסכת תקווה לעתיד. משלים אותם מצוין שון גולדברג, לו זה משחקו ה-450 העונה. נראה לי שהגיע הזמן לאפשר לבחור מעט מנוחה לקראת הבאות....

גם דולב חזיזה ביצע, לפחות ברמת ההגנה, את תפקידו בצורה מצויינת, היה תזזיתי והפגין כושר מצויין ויכולת טקטית גבוהה מאוד. תענוג של קמפיין אירופי לבחור, ונקווה שיביא ממנו גם משהו לליגה. נטע ואבו פאני עשו באמת את המקסימום, משחק הקרבה של שניהם. אמנם לא תמיד זה נגמר בתיקול מוצלח, ובטח בתדירות הרבה פחות גבוהה מהתיקולים בליגה, אבל בהחלט לא נראו, מחילה על משחק המילים, כמו נטע זר.

לעומתם, צ'ארון שרי נראה כמו מי שמנוחה קלה לא תזיק לו בכלל, ואף תועיל, גם לו וגם לקבוצה כולה. אין חדות בפעולות, הביצוע לא שם גם במסירה, כדרורים מיותרים - מכבי חיפה חייבת לדאוג למחליף לשרי בעמדת עושה המשחק ההתקפי, כי השחיקה הזו מביאה לתקופות ממושכות של כדורגל לא טוב מצידו, והשנה זה עלול לעלות ביוקר גם ברמה הקבוצתית. הבחור לא נהיה צעיר יותר, וצריך לשקול ברצינות את העניין.

דין דוד, גם כן, בכושר לא טוב, נראה לא טוב ובניגוד למשחקים הקודמים, גם לא הצליח לייצר או להגיע למצבים מסוכנים. סביר להניח שמדובר בשילוב בין הירידה בביטחון לכושר ובעיקר - זהות היריבה. כך או כך, את הסכר יחפש דין לפרוץ במקום אחר, ובאמת שיפה שעה אחת קודם.

עם זאת, הסיבה האמיתית לדאגה מהמשחק הזה היא לא היכולת המקצועית. לפרקים, התחפשה בנפיקה לקבוצה אחרת באדום, איתה גם שיחקנו זה מכבר, ופשוט פירקה רגליים בברוטליות. ברור לגמרי שהאגרסיביות וחוזק התאקלים בליגת האלופות הן בלבל אחר, אבל העבירות על עלי מוחמד וסוף פודגוראנו היו יותר תקיפה בנסיבות מחמירות ממשהו שקשור לכדורגל. איך ז'ואאו מאריו לא יצא באדום על התאקל על סוף? נשגב מבינתי.

כולי תקווה שהחדשות על פציעה חמורה של סוף אינן נכונות, וממש ממש מבאס ששחקן כל כך מבטיח נפצע בצורה כזו. זה די ברור שהשופטים יתנו לנו הרבה פחות כבוד במפעל הזה, וההתנהגות השכונתית בליגה של התנפלויות על כל עבירה לא עוברת במפעל המעונב, אבל זה לא אומר שצריך להגיע למצב של ויתור מוחלט ושבריאות השחקנים שלנו היא הפקר.

בשורה התחתונה של המשחק הזה, אני גאה בקבוצה על צורת העמידה שלה. לא שמח, אי אפשר לשמוח אחרי הפסדים, זה בטוח, אבל בהחלט ממשיך בראש מורם על היכולת והדרך של מכבי חיפה. הופעה מכובדת מאוד, לא טבענו במים העמוקים ומדובר בעוד שלב בסולם בו מטפס לאיטו מועדון כדורגל מכבי חיפה, אל עבר טריטוריות בלתי מוכרות בכדורגל הישראלי. חשוב לא להפסיד את הלקח מהמשחק הזה, ואת ההבנה שהכל צריך לעשות מהר יותר (בעיקר מבחינת המחשבה), חזק יותר וטוב יותר. מהבית הזה לא נעלה, מן הסתם, אבל חשוב שנפיק ממנו את כל מה שנוכל. ברק בכר והצוות הוכיחו שכל חוויה, חיובית ושלילית, היא לימודית וחשובה, אחרי המשחק בליסבון, התחושה הטובה והאמונה שאפשר לעשות משהו במשחקי הבית מול כל הקבוצות, בהחלט התחזקה.

ומכאן, בחזרה אל קרקע המציאות במעבר חד מאוד - לפני שנפגוש את מסי וניימאר, נזכה לחזות בפלא ששמו סקציית הכדורגל של נס ציונה. עוד טריים זכרונות השאננות והחגיגות המוקדמות מהמשחקים מול הפועל ירושלים ונוף הגליל אשתקד, ולכן כל הרצאה על החשיבות של לקחת ברצינות תהומית את המשחק הזה ולהיערך אליו בדריכות המתאימה היא מיותרת. העייפות משחקת תפקיד אצלנו, ובהינתן מצב בו יריבתנו המסתמנת לתואר שכחה את הפונקציה של לאבד נקודות, עלינו לעמוד על המשמר ולתת הכל. מעבר לכך, כל היריבות שמולנו יגיעו באובר מוטיבציה להוכיח עצמן מולנו, די בדומה למה שקורה לנו בליגת האלופות.

בסופו של דבר, וכמו שכבר אמרתי, הדרך אל הקצפת ממנה זכינו לטעום בקטנה אתמול, עוברת דרך הקשה של הלחם המקומי. והאמת? הקשה של הלחם זה החלק הכי טעים לי.

2022/23 - אין דקה לנשום. התחלנו, ממשיכים, הלאה לליגה.

שבוע טוב וירוק לכולם