להתעורר מהחלום: הסיכוי הקטן של ישראל להגיע למונדיאל הבא

זה היה מונדיאל של הפתעות. ערב הסעודית הדהימה את ארגנטינה, יפן טיאטאה את גרמניה וניצחה את ספרד, קמרון חישמלה את ברזיל וטוניסיה גברה על אלופת העולם צרפת וכל זה רק בשלב הבתים. השיא התפרץ לחיינו בשלבי הנוקאאוט עם העפלתה של מרוקו לחצי גמר גביע העולם שהפך אותה לנבחרת האפריקאית והערבית הראשונית שעושה זאת.

הסנסציות והסיפורים המופלאים שצצו בקטאר גרמו לפיפ"א לכאב ראש רציני. מצד אחד, העובדה שקיום טורניר בהשתתפות 32 נבחרות מוביל להפתעות וניכר בו צמצום הפערים בין הגדולות לקטנות, יכול להצדיק לכאורה את הגדלת הטורניר הבא בארה"ב, קנדה ומקסיקו ל-48 נבחרות, שבו נבחרות נטולות יומרה (נניח נבחרת ישראל) יכולות לחלום להיות חלק ממנו ואפילו לו להשיג בו תוצאה. מצד שני, הגדלת הטורניר, שכבר נקבעה מראש לפני חמש שנים מסיבות פוליטיות ולא מקצועיות, עלולה להפר את האיזון והספורטיביות של הטורניר החשוב בעולם.

בינואר 2017, החליטה מועצת פיפ"א לבצע את הרפורמה הגדולה ביותר בתולדות המונדיאלים וכאמור לנפח את הטורניר למימדים מפלצתיים של 48 נבחרות החל מ-2026.

המהלך, עליו היה חתום הנשיא החדש דאז ג'יאני אינפנטינו, כמובן עורר לא מעט ביקורות על כך שהוא יגרום לירידה גדולה באיכות הטורניר, יכלול מספר משחקים מוגזם ומתיש בטורניר שכולם אוהבים והכי גרוע - עלול להפוך אותו ללא ספורטיבי, במבנה הבתים ושיטת העלייה.

בפיפ"א קבעו תחילה שהפורמט החדש יכלול 16 בתים של שלוש נבחרות, ממנו יעלו שתיים לשלב 32 האחרונות. דבר שהיה גורם להגדלת מספר המשחקים ל-84 במקום 64 (כמו בקטאר),  ישמור על מסגרת הזמנים הסבירה של 35 ימים לטורניר, אך מצד שני בלתי ספורטיבי.

הסיבה? נבחרות לא ישחקו באותו זמן, חלק ינוחו בזמן שאחרות ידעו מה הן צריכות כדי להעפיל בבית אי זוגי (2 מ-3 עולות) ובכך לגרום לתקדים מסוכן כמו "חרפת חיחון" - משחק הבושה של מערב גרמניה ואוסטריה מ-1982 שבו 'סוכמה על תוצאה' ואלג'יריה נפגעה.

אלא שהקולות השתנו במהלך המשחקים בקטאר. לפי כל הדיווחים, פיפ"א תבחן מחדש את הרעיון הזה וככול הנראה תיתן דרור לשיטה של 12 בתים עם 4 נבחרות, כאשר שתי הראשונות עולות בנוסף ל-8 נבחרות שיסיימו במקום השלישי הטוב ביותר.

גם בשיטה הזו יש בעיות כמובן - היא כוללת שלב 32 נבחרות לפני השמינית - מה שיגדיל משמעותית את מספר המשחקים ללמעלה מ-104 ובכך את מסגרת המונדיאל לכמעט 40 יום בניגוד ל-32 הנהוגים בשיטת 32 נבחרות. שיטה אחרת שתצריך למעלה מ-100 משחקים מדברת על שני בתים של 24 נבחרות וקיום של פיינל פור. גם היא על השולחן.

איפה נמצאת נבחרת ישראל בכל הסיפור אתם שואלים? לכאורה הגדלת המונדיאל אמורה להעניק לנבחרת של אלון חזן סיכוי משופר ומשמעותי להעפיל למונדיאל ראשון מאז 1970. אבל כשצוללים לעומק, מגלים שזה לא בדיוק כך. לפי החלטת פיפ"א כל הקונפדרציות יהנו מהגדלת הנציגות משמעותית במונדיאל למעט.... אירופה.

אסיה תקבל בין 8 נציגות ב-2026 (במקום 4.5 נציגות ב-2022), אפריקה תקבל 9 נציגות (במקום 5), צפון ומרכז אמריקה תקבל 6 נציגות (במקום 3.5), דרום אמריקה תקבל 6 נציגות לפחות (במקום 4.5). עוד שני מקומות יוענקו בין הפדרציות הללו בשיטת הפלייאוף הביניבשתי.

אירופה, לעומת זאת, הפדרציה שהביאה לעולם הכי הרבה אלופות עולם תסתפק בהגדלת המכסה מ-13 ב-2022 ל-16 נציגות בלבד ב-2026. כלומר, אירופה תיוצג רק על ידי שליש מהנבחרות בגביעי העולם הבאים.

בחודש הבא, אופ"א אמורה להציג את שיטת המוקדמות, וכבר עכשיו אפשר לשער שהיא תראה כך: 10 בתים של 5 או 6 נבחרות ירכיבו את משחקי המוקדמות, כאשר הראשונה בבית תעפיל אוטומטית לארה"ב, קנדה ומקסיקו 2026. בסבירות גבוהה ששתי הסגניות החזקות ביותר יעפילו גם הן אוטומטית, שאר 8 הנבחרות ישחקו ביניהן בפלייאוף על הזכות להצטרף ל-12 המאושרות במונדיאל 2026.

כמה קשה זה הולך להיות? בואו נמנה את האירופיות שהעפילו למונדיאל בקטאר ונחשבות לעדיפות על ישראל: הולנד, אנגליה, ווילס, פולין, צרפת, דנמרק, בלגיה, קרואטיה, גרמניה, ספרד, סרביה, שוויץ ופורטוגל. אליהן אפשר להוסיף נבחרות בכירות מאירופה שפספסו את הכרטיס לקטאר ועדיפות על ישראל בכל יום נתון: איטליה, שבדיה, רוסיה (אם החרם עליה יוסר באיזשהו שלב), צ'כיה, נורבגיה, הונגריה, אוקראינה וטורקיה. והרי לכם יותר מ-16 נבחרות שטובות מישראל.

מאז שישראל חזרה לאירופה בתחילת שנות התשעים, היא העפילה פעמיים לשלב הפלייאוף של טורניר גדול - בשני המקרים זה היה יורו. בקמפיין מוק' יורו 2000, ישראל סיימה במקום השני והודחה על ידי דנמרק, בצמד משחקים שלא הכדורגל בהם היה נושא השיחה העיקרי.

עשרים שנה לאחר מכן, ישראל הודחה ע"י סקוטלנד בחצי גמר פלייאוף יורו 2020 שאליו בכלל הגיעה דרך ליגת האומות, ובטורניר שבו עלו 24 נבחרות. כלומר, הסיכויים של ישראל להעפיל למונדיאלים הגדולים הבאים הם כמו הסיכויים שהיו לנו להעפיל ליורו של 16 נבחרות בין השנים 1996 ל-2012 כולל. רק פעם אחת סיימנו במקום השני בבית.

לא צריך להתבשם יותר מדי מההופעות האחרונות בליגת האומות ובעובדה שישראל מרוחקת שני משחקים בלבד מהעפלה ליורו 2024, בטורניר של 24 נבחרות כאמור. אם לוקחים את המיקום של הנבחרת שלנו במוקדמות המונדיאל ב-25 השנים האחרונות מגיעים למסקנה שהיא מסיימת לרוב במקום ה-3 או ה-4, ואם נמשיך במגמה, זה לא יעניק לנו שום דבר לקראת מונדיאל 2026.

סביר להניח שנבחרות כמו ניו זילנד, מאלי, בורקינה פאסו, אל סלבדור, איחוד האמירויות, אוזבקיסטן ובוליביה יעפילו לפנינו למונדיאלים הבאים. זה לפחות מה שפיפ"א מעדיפה.