כישלון חרוץ: ברזיל הפסידה בעיקר לעצמה

זה היה אמור להיות הרגע המושלם של ניימאר. גדול הדור של הכדורגל הברזילאי כבר חגג בדקה ה-105 שער וירטואוזי, ששמור באמת לענקי המשחק. ברזיל הייתה בדרך לצלוח את המשוכה הקשה ביותר שנצבה בפניה במונדיאל 2022 - קרואטיה רבת התושיה. ניימאר השתווה לפלה בראש טבלת המבקיעים בכל הזמנים, אבל כנראה שלא יהיה לו אפילו גביע עולם אחד בארון התארים העמוס.

ניימאר לא היה בשיאו בערב הזה, ממש לא. ולפעמים זה בדיוק המדד לגדולה. השער ה-77 של ניימאר היה גם הגדול בקריירה, אבל מה שקרה בדקות שנותרו לסיום המשחק ובדו הקרב הפנדלים, אולי ייזכרו כדקות הנוראיות בקריירה שלו. ייתכן שיותר מהפציעה שמנעה ממנו להשתתף בחצי גמר המונדיאל הביתי ב-2014 (אז צפה מהצד בחבריו מושפלים 7:1 לגרמניה) והאכזבה בהדחה לבלגיה ברבע גמר 2018.

ניימאר עוד היה יכול להציל את הנבחרת שלו, לפחות באופן היפותטי. הוא היה הבועט החמישי של ברזיל ברשימה של צ'יצ'ה. המבקיע הקבוע של הנבחרת אפילו לא זכה לשמור את ברזיל בתמונת הסיכויים, משום שהפנדלים של רודריגו, הבועט הראשון וחסר הניסיון, ושל מרקיניוס עתיר הניסיון (הבועט הרביעי) לא נכנסו לרשת. כמו כריסטיאנו רונאלדו בפורטוגל ברבע גמר יורו 2012 מול ספרד, ניימאר נותר ללא הכדור והלך לייבב דקות ארוכות על הדשא באצטדיון החינוך. הוא לא היה צריך להחמיץ כדי להרגיש החמצה ושברון לב.

בחירת בועטי הפנדלים הייתה כנראה, וכמובן רק בדיעבד, הטעות האחרונה של צ'יצ'ה והצוות המקצועי, אבל לבטח לא היחידה. המאמן שהוביל את ברזיל לרצף נהדר של תוצאות טובות במוקדמות המונדיאל, ולזכיה בקופה אמריקה 2019, אולי לא העריך נכונה (כמו רבים, כולל כותב שורות אלו) את היריבה שממול, נבחרת שפשוט קשה לשבור. הוא ביצע חילופים מעט תמוהים, במיוחד הורדתם של ויניסיוס וראפיניה, ומוקדם מדי במחצית השניה ולא הצליח לתת לשחקנים שלו לבוא לידי ביטוי נגד יריבה שהצליחה לשלוט במרכז השדה במחצית הראשונה, ולצופף בצורה חכמה בהמשך המשחק.

מה שהיה מאוד חסר במשחק של ברזיל בשלבים המוקדמים, אבל הודגש בצורה בולטת ברבע הגמר הוא העדר המגנים. אדר מיליטאו עשה עבודה נהדרת מבחינה הגנתית מצד אחד, ומאידך פשוט לא תרם מספיק להתקפה. דנילו, שהוסט לעמדת המגן השמאלי, ספג צהוב מוקדם ובילה יותר מדי זמן על המגרש. עליותיו הספורות לתמיכה בחלוצים ממש לא עזרה. ברזיל יצרה את המצבים שלה בפעולות אינדבידואליות, כמו שהיא עושה תמיד, והקושי הגדול שלה היה להכניס את הכדורים פנימה לרישארליסון (ואחר כך לפדרו). יכול מאוד להיות שעם שני שחקני הגנה אחרים, הדברים היו נראים טוב יותר עבורה. שוב, בדיעבד.

הסטטיסטיקה לא תמיד עושה חסד עם הפייבוריטיות במונדיאלים. ברזיל התקשתה, אבל כן הצליחה לייצר מצבים, כשהיא שיגרה בסופו של דבר 11 כדורים למסגרת במשך 120 דקות. כמו לאורך כל הטורניר, היא לא היתה מספיק אפקטיבית מול השער (למרות שהגיעה עד הלום ולמרות ההצגה מול דרום קוריאה). וכן היא סבלה גם מחוסר מזל משווע. קרואטיה בעטה כדור אחד לשער של אליסון, שגם הוא ניתז משחקן ברזילאי (מרקיניוס) וחדר לרשת בדקה ה-117.

שווה להתעכב על שער השוויון של ברונו פטקוביץ', כי הוא אולי מסמל את הזחיחות הברזילאית במקרה הרעה או פשוט שיקול דעת מוטה במקרה הטוב. פרד, המחליף שנכנס שברזיל ביתרון על מנת לשמור על האמצע ולעשות עבודה הגנתית, רץ ללחוץ גבוה קרוב מאוד לדגל הקרן. קסמירו פספס את מודריץ, וכאשר הכדור הגיע לרגליו של ניקולה ולאסיץ' כ-60 מטרים מהשער של אליסון - היו רק ארבעה שחקני הגנה מול המתפרצת הקרואטית. זה נגמר בצורה הגרועה ביותר שברזיל היתה יכולה לדמיין. אולי זה החמצן המחומצן שלא עלה למוח בדקות הללו, אבל חוסר האחריות של שחקני ברזיל שעלו קדימה חרץ את דינם.

ברזיל נחשבה למועמדת הגדולה ביותר לזכיה בתואר וההפסד ברבע גמר הוא כישלון חרוץ של הנבחרת הזאת. דובר רבות על כך שזו הנבחרת הכי אטרקטיבית של הסלסאו מאז מונדיאל 2006, אז קראו לטורניר שנערך בגרמניה "ברזיל ועוד 31" וגם הוא הסתיים בקול ענות חלושה עם ההפסד לצרפת (החזקה והטקטית) ברבע הגמר.

גם אז, היה משהו מעט זחוח ויותר מדי נינוח בנבחרת של רונאלדיניו, רונאלדו, קאקה, רוביניו ואחרים (ואני לא מדבר על הריקודים). ובחזרה ל-2022 כל הדברים מובילים למסקנה שברזיל הפסידה בעיקר לעצמה, עם כל הכבוד לקרואטים מלאי הלב, האופי וקור הרוח (הכניסו את הקלישאה), שרשמו עוד פרק גדול בהיסטוריה הקצרה שלהם.