עניין של חיים. ומוות: הטרגדיה של אסקובר
כששחקן נרצח בגלל שער עצמי, הכל מתגמד. פרוייקט מיוחד: כותבים מספרים על השער הגדול במונדיאל שלהם
(Shaun Botterill/ALLSPORT)
הטור במסגרת פרוייקט מיוחד: כותבים מספרים על השער הגדול במונדיאל שלהם
הכדורגל מספק לנו בריחה מהמציאות. במשך שעתיים כולנו מושקעים ב-22 שחקנים שרצים אחרי כדור, אך גם אם הקבוצה שלנו זוכה בליגת האלופות או יורדת ליגה, החיים שלנו ימשיכו. ככה העולם עובד, וגם השערים הגדולים ביותר בתולדות המונדיאל היו כאלה. אנשים חגגו, אנשים זוכרים אותם לנצח, אבל החיים שלהם המשיכו. חוץ ממקרה אחד.
השער העצמי של אנדראס אסקובר, בשמינית גמר מונדיאל 1994, היה עניין של חיים ומוות. ליתר דיוק, הוא היה עניין של מוות. כדור אחד שהורחק לכיוון הלא נכון הפך, תוך 11 ימים, ל-6 כדורים שנורו והרגו את אסקובר. בלם נבחרת קולומביה נרצח בגלל שער עצמי במונדיאל.
נבחרת קולומביה הייתה אחת ההפתעות הנעימות של מונדיאל 1990. היא הגיעה לטורניר העוקב כשדור הזהב שלה, עם שמות כמו פרדי רינקון או קרלוס ולדראמה, עדיין בשיאו. הם סיימו את המוקדמות במקום הראשון בבית אחרי 0:5 על סגנית אלופת העולם ארגנטינה בביתה, וכנבחרת שמבוססת על שחקני הליגה המקומית האמינו שיוכלו להדהים ולזכות. מבחינת הכישרון, זה היה הזמן המושלם עבור אותה קולומביה.
זה אולי היה נכון בקשר לקולומביה הנבחרת, אבל אי אפשר להגיד את זה על קולומביה המדינה. אמנם פאבלו אסקובר, סוחר הסמים הגדול בהיסטוריה, נרצח ב-1993, אך אחרי לכתו המצב במדינה הפך לכאוס. עשרות אלפים נרצחו בתוך שנה, וב-3% מהמקרים בלבד נפתחו חקירות משטרתיות. אם היית יוצא מהבית, רוב הסיכויים שלא היית חוזר.
בתוך הניגוד הזה, השחקנים ניסו לשחק כדורגל. חלק נפלו בין הכיסאות, כמו רנה היגיטה שהורשע בחטיפה, ישב בכלא ופספס את המונדיאל. שנה וקצת לאחר מכן הוא יבצע את בעיטת העקרב המפורסמת. חלק, לעומתם, ניסו לפרוח בתוך הפשע ולהביא טוב לעולם בעזרת הכדורגל.
באופן טראגי, זה היה הסיפור של אנדראס אסקובר, שכונה "הג'נטלמן". הכינוי הזה היה מבוסס על אינספור סיפורים, אמיתיים יותר ופחות, שמגדירים את אסקובר. הוא קרא כל יום פרק בתנ"ך, הוא חילק מתנות לעניים בעיר מגוריו, הוא חזר לאתלטיקו נסיונל אחרי שנה בשווייץ והאמין שהוא יכול להביא שינוי לעולם. הוא היה בלם מהסוג שמרגיע את חבריו על הדשא, ומעין סמל לרבים. ההוכחה שאם אתה טוב, אתה יכול לצאת גם מהדברים הקשים ביותר. ילד טוב בתוך עיר כועסת.
כדורגל, באופן טבעי, מושך אנשים ומושך כסף. במהלך שנות ה-80 פאבלו אסקובר שימש כבעלים של נסיונל וכך למעשה כמעסיקו של אנדראס, אך רוב הכסף שהגיע לכדורגל הקולומביאני הגיע דרך הימורים. רוב הכסף של ברוני הסמים הקולומביאנים הגיע מקוקאין, וברגע שהם היו יכולים "להשקיע" או להמר על משחקי כדורגל הם למעשה הלבינו הון, וכך הפכו כסף לא חוקי לחוקי.
הכדורגל, בדומה לפוליטיקה, לכלכלה ה"רגילה" ולמעשה לכל דבר בקולומביה של אמצע שנות התשעים, היה רק כיסוי שיאפשר לעסקי הסמים לגלגל עוד ועוד כסף. השחקנים עצמם, כמובן, היו מודעים לזה. הם ניסו להוכיח שאפשר גם אחרת: להשתמש בכדורגל כמעורר תקווה, כתחביב מאחד, כבריחה מהמציאות.
לכן, ברמה מסוימת, המונדיאל של 1994 היה יכול להיות רגע חשוב מאוד עבור הנבחרת. חומר שממנו עושים סרטי ספורט, על נבחרת שמדהימה את המדינה עם רצף ניצחונות ומצליחה לאחד אומה שלמה. זאת, לפחות, הייתה התקווה של קולומביה.
"קשה להתרכז עם כל מה שקרה בבית, אבל דברים טובים בדרך", אמר אנדראס אסקובר לפני המונדיאל. אחריו, אגב, הוא היה אמור לעבור למילאן, שבדיוק זכתה בליגת האלופות. "אני מנסה לקרוא קצת בתנ"ך בכל יום, יש לי שתי תמונות בפנים, אחת של אמי המנוחה ואחת של ארוסתי".
הגישה הזאת הפכה את אסקובר לשחקן אולי האהוב במדינה. הוא לא היה וירטואוז כמו רינקון ולא הייתה לו את התסרוקת של ואלדרמה, אבל הוא היה סמל. "קפטן פנטסטיק" ודמות שכולם מסתכלים עליה בהערצה, כמי שיכול להוביל את המדינה והנבחרת לעתיד טוב יותר.
הדרך לשם עברה בארצות הברית. קולומביה הוגרלה לבית של שווייץ, המארחת ארצות הברית ורומניה. באותן שנים היו 6 בתים בלבד כאשר שתי הראשונות ו-4 מ-6 הקבוצות עם כמות הנקודות הגבוהה ביותר במקום השלישי עלו לשלב הבא.
אחרי כל הסמים והרציחות, הגיע זמן הכדורגל. קולומביה פגשה את רומניה, החזיקה בכדור, אך הפסידה 3:1 לנבחרת של גיורגי חאג'י שהדיחה גם את ארגנטינה בהמשך. זה יצר מעין כדור שלג במדינה וזעם ציבורי כלפי הנבחרת, לאחר שמהמרים רבים הפסידו סכומי ענק.
מיד לאחר המשחק השחקנים החלו לקבל איומים על חייהם וחיי בני משפחתיהם, ואחיו של המגן לואיס הררה נרצח. הררה שמע על הבשורות המרות רגע לפני המשחק מול ארצות הברית, ומי שניסה לנחם אותו לאורך כל אותו לילה היה הקפטן אסקובר.
בדקה ה-22 ג'ון הרקס האמריקאי ניסה להכניס את הכדור לרחבה, אסקובר גלש בניסיון למנוע ממנו להגיע להתקפה האמריקאית. הוא תפס את השוער קורדובה מחוץ לשערו שלו והכדור התגלגל לרשת. ארצות הברית ניצחה 1:2 בסופו של דבר, וקולומביה הודחה מהמונדיאל. ניצחון 0:2 במשחק השלישי, על שווייץ, כבר היה חסר חשיבות.
שחקני הנבחרת הגיבו בצורה קשה, באופן טבעי, אבל ניסו להשאר אופטימיים. אחרי ההדחה אסקובר כתב טור, מצמרר בדיעבד, ל-"El Tiempe", אחד העיתונים הגדולים בקולומביה. "החיים לא מסתיימים כאן. הרגע הזה קשה, לא רק בגלל השגיאה שלי אלא כי לא עמדנו בציפיות. אני רוצה לחבק את כולם, לשחק במונדיאל היה תענוג. הלב שלנו נשבר כל הזמן. לפעמים בגלל שערים עצמיים, לפעמים בגלל אלכוהול, לפעמים בגלל נשים. אבל החיים ממשיכים".
החיים של אסקובר, כאמור, היו אמורים להמשיך במילאן של אריגו סאקי. אחרי המונדיאל הוא חזר לביקור מולדת בקולומביה והלך עם חלק מחבריו לבר במדיין, כשבוע לאחר סיום שלב הבתים ולפני שהמונדיאל עצמו הסתיים.
הוא מצא את עצמו לבד ברכבו ב-3:00 בבוקר, ואז שלושה אנשים הגיעו לעברו ושלפו רובים. הם התחילו להתווכח איתו, ואז אסקובר נורה שש פעמים. עד שמיעה דיווח שלאחר כל ירייה הגברים צעקו "גול". אנדראס אסקובר הובהל לבית החולים ומת מפצעיו 45 דקות לאחר מכן.
ברוני סמים הפסידו מיליונים לאחר שקולומביה לא עברה את שלב הבתים. אסקובר, שהפך לסמל הכישלון, היה במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון בדרך הכי גרועה שיש. שמונים אלף איש הגיעו להלוויתו, נשיא קולומביה אף ספד לו, אך כל זה לא משנה. יכול להיות שאסקובר עדיין היה איתנו אם רנה היגיטה היה בשער של קולומביה, אם הוא לא היה מגיע לכדור או אם כל אחד מהדברים האחרים בסיפור הזה היו נראים אחרת. יכול להיות שקולומביה הייתה מגיעה לחצי הגמר של מונדיאל 1994.
אך כל זה לא קרה, ולא עזר לאסקובר. ביל שנקלי, מאמן ליברפול, אמר שהכדורגל הוא עניין גדול יותר מחיים ומוות. בכך הוא הגדיר את החשיבות העצומה שהאוהדים נותנים לכדורגל, אך שאנקלי (בדומה לכל בן אדם אחר) לא יכול להגדיר את החיים, או את המוות.
ואולי זאת הטרגדיה הגדולה באמת בסיפור של אסקובר, מעבר לטרגדיה האישית שלו ושל משפחתו או לטרגדיה הלאומית של קולומביה. הוא היה נקודת המפגש הכואבת ביותר בין הספורט לחיים עצמם. הנפילה הברוטלית הזאת, מהתעופה לעבר השמש של המונדיאל למים הקפואים של החיים עצמם, בלתי נתפסת.
בספורט תמיד יש את העונה הבאה. אנדראס אסקובר, בן 27 במותו, לא יזכה לאחת כזאת.
לחצו לצפייה בשער העצמי של אסקובר