טור ראשון במסגרת פרוייקט מיוחד: כותבים מספרים על השער הגדול במונדיאל שלהם
פלה. 1970. ברזיל נגד אורוגוואי. לדעת רבים גדול השחקנים אי פעם, מלך הכדורגל, עושה קאמבק במדי הנבחרת ומצעיד את ברזיל לזכייה בגביע העולם.
מה יש במהלך הזה, המוחמץ, שהופך אותו לגול הגדול אי פעם? יש כאן פעולה אסתטית, פלאית; לעבור שוער בלי לגעת בכדור. יש כאן את הכמעט, אם כן. את האפשרות הגלומה. את הציפייה. אומר ישעיהו לייבוביץ': "משיח שבא הוא משיח שקר, משום שמהותו של המשיח הוא שהוא יבוא". כלומר, האמונה בהגעתו העתידית היא-היא העניין עצמו, וכיאה לכך מהותו של מהלך זה היא האמונה והבקשה שלנו שהמהלך הזה יסתיים בגול.
וזהו האלמוות, אותו אלמוות שגורם למהלך הזה להפוך להיות זכיר, לא ליפול לשום שטענץ רשימתי; לכאורה החמצה זאת נופלת בין הכיסאות, אבל למעשה היא נוסקת את עצמה מעלה כי היא לא חלק מרשימת "השערים הגדולים אי פעם" אבל גם לא מרשימת "ההחמצות הכי שלומיאליות אי פעם". היא פשוט "ההחמצה היפה אי פעם", רשימה בעלת סעיף אחד בלבד שהוא מהלך זה.
בקורס הכתיבה הדמיוני שלי, אקרין את המהלך הזה לתלמידים ונדבר על אסתטיקה מול תוכן, על מה מול איך, על השארת חותם תוך שאלות מוסריות. ומכאן, עליכם להעמיד את עצמכם בפני השאלה הבאה: אתם זוכים בפרס נובל, או שהבקעתם שער ניצחון במונדיאל, אבל רק אתם יודעים על זה. מה אתם בוחרים? עכשיו כתבו על זה סיפור.
לרכישת ספר הכדורגל "למה אתה לא מחייך" של אודי שרבני לחצו כאן.
אודי שרבני הוא סופר, משורר וכדורגלן לשעבר