קונה נבחרת למונדיאל? הסערה סביב גאנה

זהות לאומית היא דבר מורכב. אנחנו לא בוחרים למי  ואיפה להיוולד, גם ברמה האישית וגם ברמת הלאום. אדם שנולד בישראל, בבריטניה, בארגנטינה או במונגוליה יהיה שונה באופן מהותי מכל אחד אחר, מבלי שתהיה לו השפעה על כך. בעוד זה המצב בחיים עצמם, בכדורגל המצב מורכב יותר. אחת התופעות הבולטות, בפרט בכדורגל האירופי, היא המעבר של ילדי מהגרים (ובעבר של מהגרים בעצמם) לנבחרות לאומיות גדולות יותר.

מסוט אוזיל, בן למהגרים טורקים, שיחק בנבחרת גרמניה לצידו של מירוסלב קלוזה הפולני. זינדין זידאן, בנם של הורים אלג'יראים, הוא השחקן הגדול בתולדות נבחרת צרפת. ראחים סטרלינג, יליד ג'מייקה, משחק בנבחרת אנגליה, ורומלו לוקאקו, בנו של שחקן נבחרת קונגו, משחק בנבחרת בלגיה.

הנבחרות הגדולות רוצות את השחקנים הטובים ביותר אצלן, ואלה בתמורה רוצים לקבל את הבמה שמעניקה להן נבחרת אנגליה או צרפת, וייתכן שאף מרגישים קשר לאומי חזק יותר למדינות בהן גדלו. האינטרס הכללי ברור: הנבחרת מקבלת את השחקנים הטובים ביותר, השחקנים מקבלים את ההזדמנות הטובה ביותר לזכות בתארים.

לקראת מונדיאל 2022 אנחנו רואים שחקנים עושים דווקא את הכיוון ההפוך: צעירים מבטיחים ממדינות הטופ האירופי עברו לייצג את גאנה האפריקאית. טאריק למפטי (ברייטון), קאלום הודסון-אודוי (צ'לסי), אדי נקטיה (ארסנל), אינאקי וויליאמס (אתלטיק בילבאו), סטפן אמברוסיוס ורנספורד יבואה (המבורג) עשו זאת, וייתכן שנראה שחקנים נוספים עושים את השינוי בעתיד הקרוב.

למפטי, הודסון-אודוי, נקטיה ו-וויליאמס שיחקו בנבחרות הצעירות של אנגליה וספרד וצמד השחקנים של המבורג ייצג את גרמניה. וויליאמס בן 28, אך השאר היו יכולים לשחק בנבחרת המוצא. למפטי בן 21 ומגן ימני טוב בליגה הטובה בעולם. הודסון-אודוי בן 21 ושיחק במשחקי ידידות עבור אנגליה הבוגרת, נקטייה בן 23. שנות השיא לפניהם, ובכל זאת הם העדיפו לייצג מדינה אחרת. יש מספר הסברים אפשריים.

אוהבים את המולדת
ההסבר הראשון, וזה שההתאחדות הגנאית עצמה מנסה לשווק, הוא אהבה למדינה והתחברות לשורשים. התרבות השחורה חדרה באופן מרשים וראוי למיינסטרים בשנים האחרונות, עם סרטים כמו הפנתר השחור והפיכתם של ראפרים כמו קנדריק למאר לקונצנזוס, ויכול להיות שזה הוביל יותר אנשים לצאת במסע אחרי שורשיהם.

ההתאחדות הגנאית עצמה אמרה בהודעות על אזרוחם של השחקנים שהיא ניהלה משא ומתן משמעותי עם כל אחד מהם ועם הוריו. הלחץ מצד ההורים, ברוב המקרים מהגרים מגאנה לארץ מולדתם של השחקנים, השפיע גם הוא. השחקנים נסעו לביקורי מולדת בגאנה, התקבלו בכבוד מלכים והרגישו מחדש את החיבור למדינה.

זאת סגירת מעגל כמעט מרגשת. ההורים של הודסון-אודוי ונקטיה עברו מגאנה לאנגליה בניסיון לשפר את חייהם ולהעניק הזדמנות לילדים שלהם, והילדים חוזרים למדינה מהדלת הראשית ככוכבי כדורגל שהגיעו להושיע את המדינה, ומתקבלים כגיבורים לאומיים. זאת אולי הגישה הרומנטית לסיפור הזה והגישה הרומנטית לכדורגל בכלל, מתוך אמונה שנבחרת לאומית היא השילוב בין פטריוטיות, אהבה ומילואים. אבל זאת רק דרך אחת להסביר את זה.

אוהבים לקבל דקות
לנבחרת אנגליה יש מספר מגנים ימניים שפותחים לפני למפטי (קייל ווקר, ריס ג'יימס, טרנט אלכסנדר ארנולד וקיראן טריפייר). יש עומק בהתקפה שמורכב מכוכבי ההווה ומשחקנים צעירים כמו פיל פודן, ג'יידון סאנצ'ו, מרקוס ראשפורד, בוקאיו סאקה, ג'רוד בואן, תאמי אברהם ודומיניק קלברט-לואין. בנוסף לכל אלה, יש את הנבחרת שזכתה עכשיו ביורו עד גיל 19.

השחקנים האנגלים שהגיעו לגאנה הם שחקנים טובים, אבל לא כוכבים ברמה של מי שציינו בפסקה הקודמת. אינאקי וויליאמס בן 28 שיחק פעם אחת בנבחרת ספרד עמוסת כישרון ושני השחקנים של המבורג שיחקו בליגה השנייה ורחוקים ממקום נבחרת גרמניה. גם אם הם היו עולים לבוגרים, היה קשה לראות אותם מקבלים דקות.

העלייה של גאנה למונדיאל נותנת לכל השחקנים האלה הזדמנות לשחק בטורניר הכדורגל הגדול מכולם, ובהרכב. אין תחרות רצינית להודסון אודוי, נקטיה וחבריהם בהרכב הגנאי. הם משחקים בשלב הבתים, לצידן של פורטוגל, אורווגואי ודרום קוריאה, בית ממנו הנבחרת יכולה לעלות. מעבר לחשיפה הבינלאומית וההישג, מדובר בהזדמנות עסקית גדולה.

לא חסרים שחקנים שהפכו לכוכבים בינלאומיים והקפיצו את הקריירה בגלל מונדיאל טוב. במקרה של מונדיאל 2022, שייגמר ימים ספורים לפני החלון של ינואר ובאמצע העונה, יכול להיות שנראה רכישות כאלה בתדירות גבוהה יותר. משחקים טובים של למפטי או הודסון-אודוי על במה גדולה יכולים להפוך אותם לשחקני הרכב בקבוצות גדולות. לא פחות מהקשר המשפחתי, הם מרוויחים כאן בעצמם את הבמה של המונדיאל.

אוהבים לקבל כסף
הפרשנות השלישית ספקולטיבית יותר וצינית יותר בהרבה משתי הראשונות. נבחרת גאנה והשחקנים מרוויחים באופן עקיף וישיר על המגרש, כי הם ישחקו במונדיאל והנבחרת תקבל שחקנים טובים יותר, אך יכול להיות שהרקע אפל.

התאחדות הכדורגל הגנאית נסגרה ב-2018 בעקבות מקרי שחיתות רבים כמו הטיית משחקים, קבלת שוחד והשעיית שופט מגביע העולם, גם בשנים בהן הנבחרת הייתה בשיאה, כמו במונדיאל 2010. ההתאחדות נפתחה מחדש ומנסה לצעוד לעידן שונה אחרי השנים הקשות, אך התקשתה בכך באופן משמעותי והובכה באליפות אפריקה האחרונה, עם ההפסד לאיי קומורו הקטנה והדחה המשפילה בשלב הבתים.

חשוב להדגיש שאין כל האשמות בשחיתות נגד חבריה הפעילים, אך מספר שערוריות אחרות דבקו בנבחרת ובהתאחדות. חלק גדול מהמשחקים בליגה הגנאית בעונה האחרונה היו מכורים, לפי הודעת סגנית יו"ר ההתאחדות, שמתמודדת עם משפט על כך שזייפה את הגיל של שחקניותיה בגביע העולם.

שחקנים מקבלים תשלום על הופעתם בנבחרת הבינלאומית, אך מדובר בסכום קטן באופן יחסי. קיליאן אמבפה למשל קיבל 20 אלף יורו על כל משחק בנבחרת צרפת. בזמן שאתם קוראים א הכתבה הזאת הוא קיבל, ככל הנראה, סכום דומה מפריז סן ז'רמן.

במקרה של גאנה, ייתכן שהסכום גבוה יותר. במונדיאל 2014, האחרון בו הנבחרת השתתפה, ההתאחדות הגנאית שלחה מטוס עם 3 מיליון דולר במזומן לברזיל וחילקה אותו לשחקנים. כ-43 אלף דולר למשחק לשחקן בהערכה גסה, במזומן. אז האם שחקנים קיבלו תשלום בנפרד בשביל לשחק בנבחרת גאנה במונדיאל? אנחנו לא יודעים, והספק בא לטובתם עד שיוכח אחרת.

יש יותר מ-23 שחקני כדורגל אנגלים שמספיק טובים בשביל לשחק במונדיאל. אם נבחרת יכולה להשיג שחקנים טובים שרוצים לייצג את המדינה, אין שום סיבה שהיא לא תעשה את זה. לראות שחקני פרמיירליג במונדיאל על חשבון שחקנים מליגות חלשות יותר זה משהו שהצופים רק ירוויחו ממנו, ומנקודת המבט הזאת, האינטרס עצמו אינו בהכרח הדבר המרכזי.

ההצלחה או חוסר ההצלחה של גאנה, הנבחרת שעושה זאת בצורה הבולטת ביותר, יכולה להוביל לכך שמדינות אפריקאיות רבות ינסו לעשות משהו דומה אצלן והרמה של טורניר הכדורגל הגדול בעולם רק תעלה. אנחנו, האוהדים, רק נרוויח מזה.