מהמקום הכי נמוך: הסיפור המדהים של דרום סודאן

לא פשוט לחיות בדרום סודן. המדינה הצעירה בעולם היא אחת מ-4 העניות ביותר בו במונחים של תמ"ג לנפש, מתמודדת עם מלחמת אזרחים עקובה מדם בעשור האחרון ומעל 400 אלף הרוגים, לצד בעיות שחיתות קשות. מעל לשני שליש מאוכלוסייתה סובלים מחוסר ביטחון תזונתי, האפיפיור פרנציסקוס אף תקף את מנהיגיה, ועד היום המדינה אלימה, ענייה וסובלת מהפרת זכויות ותנאים קשים מאוד בהם חיים 11 מיליון אזרחיה. מדד הפיתוח האנושי של האו"ם אף הגדיר את דרום סודן כ"מדינה שהכי גרוע לחיות בה" בשנה שעברה.

מתוך כל הייאוש הזה, צמחה נבחרת כדורסל אולימפית. דרום סודן הדהימה את העולם כשעלתה לאליפות העולם בכדורסל והדהימה את העולם פעם נוספת עם הכרטיס למשחקים האולימפיים בפריז, אחרי שניצחה את סין, אנגולה והפיליפינים והצליחה לכפות הארכה על פורטו ריקו בהפסד. המדינה שלחה 3 אתלטים למשחקים ב-2016 ושניים ל-2020, וכעת לראשונה שולחת נבחרת שלמה. אמנם יש בנבחרת רק שחקן אחד שמשחק כיום באפריקה, חאמן מלואח בן ה-16, אך היא מצליחה, אולי, לספק השראה למיליונים.

דרום סודן מצאה את עצמה הופכת לנבחרת האפריקאית הטובה ביותר באליפות העולם האחרונה, רגע השיא בפרויקט הכדורסל המדהים של אקס הבולס לואל דנג. בהובלת המאמן רויאל אייבי והגארד קרליק ג'ונס, הנבחרת מדהימה יבשת שלמה. "הכוכבים הבהירים", כפי שהם מכנים את עצמם, מצליחים לזהור גם בשמי המדינה הגרועה בעולם.

הנבחרת של דרום סודן, כפי שהיה ניתן לדמיין, לא הצליחה להתרומם בשנים הראשונות של המדינה. נקודת המפנה הגיעה בנובמבר 2020, כשלואל דנג מונה לנשיא ההתאחדות. דנג שיחק בכלל במדי נבחרת בריטניה, כמי שנולד בדרום סודן לפני הקמת המדינה והיה בעיצומה של קריירת NBA מוצלחת, וחזר לדרום סודן קצת לאחר פרישתו ממשחק פעיל ב-2019. דנג עצמו אמר שהוא תכנן לקחת שנה או שנתיים מחוץ למשחק, אבל שלא היה יכול לוותר על ההזדמנות ברגע שנקרתה בדרכו.

דנג אמנם נולד בדרום סודן, אבל היגר משם בגיל צעיר מאוד למצרים ולמד בתיכונים בבריטניה ובארצות הברית (אליה היגר בגיל 14). הוא שיחק במכללת דיוק, רשם קריירה מוצלחת בה הרוויח מעל 168 מיליון דולר והיה יכול למצוא את עצמו בתפקיד נוח יותר אחרי הפרישה מאשר במסע כמעט הזוי להקמתה של נבחרת כדורסל במדינה מפורקת. אחרי שהוא סבל מסכנה ממשית לחייו בשל ניתוח בעמוד השדרה, אף אחד לא היה בא אליו בטענות. אבל הוא עדיף ללכת לכיוון אחר, במה שמזכיר את נטייתו להילחם ולתת כל מה שאפשר על המגרש כשחקן כדורסל.

דנג התגאה במינויו ליו"ר איגוד הכדורסל של דרום סודן, והחליט להשקיע זמן, אנרגיה ולא מעט מהונו האישי בניסיון לבנות קבוצת כדורסל. "דברים לא תמיד הלכו בכיוון שלנו", הוא אמר, "לא הצלחנו לגרום לשחקנים להתחייב לראות את התמונה הגדולה, אבל המשכנו לנסות". דנג שימש לתקופה קצרה כמאמן הנבחרת בעצמו, והחל לנסות לגייס שחקנים ומאמנים.

אקס הבולס הציע לשחקנים הזדמנות שהם לא היו מקבלים במקום אחר. רוב השחקנים של דרום סודן לא מספיק טובים בשביל מקום בנבחרת אוסטרליה, בריטניה או ארה"ב (אליהן היגרו הוריהם), והיו יכולים ליצור כאן שלם גדול יותר מסך חלקיו. דרום סודן ושבט הדינקה, שמרכיב חלק משמעותי מהאוכלוסייה, ידוע בזכות מימדיו הפיזיים, אבל המדינה עצמה ידועה בעיקר בשל הזוועות השונות שמתרחשות בה.

"אם נעלה לאולימפיאדה, שאר העולם יראה את דרום סודן כמו שהיא באמת. הממשלה ותאונות יכולות להשפיע, אבל אנחנו אנשים. זה לא מגדיר אותנו", אמר דנג גם לתקשורת וגם לשחקנים והמאמנים השונים. הוא הציע להם הזדמנות להיות חלק מהחומר שממנו עושים סרטי ספורט איכותיים באמת. השם הראשון אליו הוא פנה היה חברו מהתיכון ואקס ה-NBA רויאל אייבי, היום עוזר מאמן בליגה.

אייבי, שחקן נשכח, היה שחקן שנע ונד מקבוצה לקבוצה ומנסה לקבע מקום בליגה, כשהוא שיחק בשש קבוצות שונות בתשע שנים. לאחר הפרישה הוא הפך לעוזר מאמן באוקלהומה סיטי, בניו יורק ובברוקלין לפני שהגיע ליוסטון בקיץ האחרון. הוא נחשב לאהוד במיוחד על שחקנים כמו ראסל ווסטברוק וקווין דוראנט, כזה שמצליח לחבר אותם סביבו ומי שעשוי להפוך למאמן ראשי ב-NBA בעתיד הקרוב. בגיל 41 הוא עוזר מאמן צעיר ורעב במיוחד, וסומן בידי דנג כמי שמתאים להוביל את הפרויקט הזה וליצור שלם שגדול מסך חלקיו.

"היו לי כאבי לב עם הנבחרת הזאת, אבל זה היה מסע מדהים. לא הייתי כאן בלי דנג", אמר אייבי. "לפני שנה התאמנו במגרש בלי גג כשנשרים עפים מעלינו, ומגרשים אחרים היו מוצפים. עכשיו הגענו לאולימפיאדה". לכן היה כל כך קשה ללואל דנג לגייס שחקנים לנבחרת הזאת, כשרובם המוחלט מחזיקים בקשר משפחתי לדרום סודן אך לא באמת גדלו במדינה.

וויינן גבריאל, בעונה האחרונה בלייקרס, ברח עם משפחתו למצרים בגיל שבועיים. משם הוא היגר לאנגליה ואז הגיע לארצות הברית, בדומה לדנג. נוני אומוט, שחקן אחר של הנבחרת, נולד במחנה פליטים סודני בקנייה וקלע 17 נקודות במשחק שהבטיח להם ניצחון במשחקים האולימפיים. אביו וסבו של קאצ'ול יוק, שחקן אחר, נהרגו במלחמת האזרחים הנוראית בסודן. כמעט כל אחד מ-12 השחקנים של הנבחרת מגיע מטרגדיה דומה. הדרך בה דנג הצליח לגייס כל אחד מהם, והדרך בה אייבי הצליח להפוך אותם לנבחרת כדורסל בתנאים בלתי אפשריים, מרתקת.

אייבי עצמו טוען שזה היה פשוט יותר ממה שזה נדמה כלפי צד. "השחקנים האלה היו מאוחדים וחברים מהיום הראשון. הם סמכו עלינו מהשלב הראשון בתנאים כמעט בלתי אפשריים, זה סוריאליסטי. אנחנו הולכים לאולימפיאדה". הצניעות הזאת מאפיינת גם את שחקני הנבחרת, שילוב בין שחקנים שהתקשו לתפוס מקום משמעותי ב-NBA (גבריאל, מריאל שיוק ועוד), מלואח בן ה-16 שנחשב לאחד השחקנים המבטיחים של דראפט 2025 וכוכב אחד, קרליק ג'ונס. שחקנה של שיקגו בולס, הוא אולי התגלית הגדולה ביותר של המונדובאסקט לצד חואן נונייס.

ג'ונס נולד וגדל בסינסינטי, אוהיו. שני הוריו מהגרים דרום סודניים, והוא עבר במשך כמה שנים בליגת הפיתוח של ה-NBA יחד עם הופעות קצרות בליגה עצמה. אחרי ששיחק בשיקגו לקראת סיום העונה הוא כעת חלק מהסגל של הבולס, ונראה כמו כוכב כדורסל בפיב"א. ג'ונס קלע 20.4 נקודות עם 10.4 אסיסטים למשחק ונראה כמו שחקן NBA לגיטימי, או לכל הפחות אחד שיהיה כוכב יורוליג אם לא יצליח למצוא את מקומו אצל הבולס – במקרה אותה קבוצה איתה מזוהה דנג.

ג'ונס היה בדיוק מה שדרום סודן הייתה צריכה. מעבר לחזון והמחויבות של דנג או הגישה הטובה של אייבי, הם היו צריכים בעל בית על המגרש. אחד שיהפוך את הקבוצה לשלם גדול מסך חלקיו, וה-MVP המכהן של הג'י ליג הוא האיש המושלם לזה. "הוא המנהיג שלנו על המגרש ומחוצה לו. השחקנים אוהבים אותו, אני אוהב אותו. הוא מנהיג אמיתי שמביא את הניצחון הביתה", אמר עליו אייבי. ג'ונס עצמו אמר שהוא רק רצה להביא אושר להוריו המהגרים. "זה הישג עצום לאנשים בבית, בדרום סודן".

החיבור הזה, הסיפור הזה, הוא מה שיפה באליפויות העולם. העיניים של כולנו נשואות, מן הסתם, לכוכבים הגדולים והנבחרות שמגיעות כדי לנצח, בין אם הולך להן טוב כמו ארצות הברית, רע כמו צרפת או סתם מבאס כמו אוסטרליה. אבל באליפות עולם, גם אם הציניים יגידו (ובמידה מסוימת של צדק) שיש יותר מדי נבחרות, יש גם סיפורים אנושיים יוצאי דופן לפעמים. ראינו את זה במונדיאל עם מחאת החיג'אב ונבחרת איראן, ועכשיו אנחנו רואים את זה עם דרום סודן.

"זה סיפור מדהים. הוא מאחד לא רק את דרום סודן או את אפריקה, אלא את כל העולם", אמר דנג בעודו דומע לאחר העלייה לאולימפיאדה. "זה סיפור טוב שיכול למשוך אנשים רבים. הישג כל כך יוצא דופן וגדול יותר מכדורסל". גם אם ההופעה שלהם בפריז 2024 תגמר בתבוסה של 48 הפרש לארצות הברית בשלב הבתים, הדרום סודנים עשו את שלהם באחד מסיפורי הספורט הטובים ביותר של השנה האחרונה.